בעודי יושב לי בסוכת השלום אשר בנתה לי שלומית בחצרי, מתלקחת לה בחוץ מלחמה חדשה, והפעם בשאלה: האם ההפגנות קידמו את בוא העסקה או עיכבו אותה? ואני חושב לי שעוד מוקדם לומר אם יש בכלל עסקה, או לפחות זה המצב כשאני כותב מילים אלה בערב החג, וגם אם יש, השאלה הזאת לא רק מיותרת - תכליתה אחת: להמשיך להתקוטט כשיש הזדמנות פז לברך על הכאילו מוגמר ולנוח מכל העוינות ההדדית.
אומר יאיא פינק - ההפגנות עבדו, עובדה, טראמפ אמר במו פיו שההפגנות השפיעו עליו עמוקות לסיים את זה. אומר ינון מגל - ההפגנות היו הגורם המעכב של העסקה. ואני אומר - שניהם צודקים.
ההפגנות נתנו כוח לחטופים במנהרותיהם, יצרו לחץ על מקבלי ההחלטות לזוז, חיזקו את המשפחות, השפיעו על הנשיא טראמפ (לפעמים מעריץ, לפעמים נגעל). ובמקביל, ההפגנות העמיקו את הקרע בעם כשגורמים אנטי־משטריים חברו אליהן והחדירו את השפה האלימה מבלפור אל תוכן; ההפגנות גרמו לאויב להעלות את המחיר ולהתבצר בעמדותיו, ההפגנות חיזקו, בהפוך על הפוך, את הממשלה, שתמיד טוב לה כשאין לה הישגים, להציג עצמה כקורבן.
מי יכול לשקול זה מול זה? מי חכם ויסיק מסקנה? או, בשביל זה אני עובד אצלכם בשכר סמלי. אין ספק שאל מול זוועת החטופים צריך ונכון להתאחד במפגני אהבת אחים וסולידריות עם הסבל הנוראי, כפי שקרה בכיכר החטופים בערבי שירה ותפילה. האם נכון היה לערבב את ההתנגדות לממשלת נתניהו עם התמיכה במשפחות ובחטופים? בעיניי לא. לכן לא הלכתי להפגנות האלה, למרות שבנות ביתי הלכו גם צעדו. בעיניי, העובדה שההפגנות הותירו ציבור שלם בחוץ, ואף יצרו שנאה ומשטמה לנושא החטופים, היא ההוכחה שמשהו בהן היה לא מדויק, החמצה של אפשרות לריפוי במקום העמקת הפצע.
אני חושב, מרגיש ומשוכנע שכל שיח ה"הפקרה", שהגיע עד האשמות ברצח מכוון של החטופים שלא יזכו כבר לשוב הביתה בחיים, הפך נושא שאמור להיות מגבש לנושא שלא תמך במקבלי ההחלטות לעשות מה שנכון, אלא אפילו להפך. ככה הם בני האדם - אינך פועל לטובת מי ששונא אותך, ובטח שלא מכל הלב.
הלוואי שבפעם הבאה, ותהיה כזאת לצערי, נדע לבנות שפה חדשה של תמיכה בנפגעים ובמקבלי ההחלטות בו־בזמן, ולא ניתן לאלימות משני הצדדים לצבוע לנו את המציאות בשחור
לא יודע אם העסקה תתקיים. הלוואי. אם כן, זאת ההוכחה שמול עסקה נכונה יש החלטות נכונות. והלוואי שבפעם הבאה, ותהיה כזאת לצערי, נדע לבנות שפה חדשה של תמיכה בנפגעים ובמקבלי ההחלטות בו־בזמן, ולא ניתן לאלימות משני הצדדים לצבוע לנו את המציאות בשחור עד חזרתם בשלום הביתה.
ולגבי השאלה אם ההפגנות עזרו או עיכבו? לעולם לא נדע. אפשר לשחרר ולהמשיך למריבה הבאה.
מה טוב ומה נעים
בזמנים האלה, כשהכל כל כך קשה ומכאיב בחוץ, טוב לו לאדם להיזכר בכמה סוגי עונג פלאי שמספק לנו הגוף שלנו, שכולו מכונת הנאות קטנה המגיבה לגירויים ששולח לנו היקום, המייצרת אדוות של קורת רוח ונחת, מהקודקוד ועד התחת.
אז אם גם אתם מלאי חשש בואך אימה מהמקומות שאליהם הולכים העולם הכללי ועולמנו הפרטי, צאו איתי למסע מלמעלה עד למטה של תזכורות לתחושות כיפיות שנותנות מעין קונטרה לכל הדקירות מבחוץ. מציע לעצום עיניים, לבקש ממישהו לקרוא לכם לאט את הרשימה ולנסות לדמיין כל תחושה ותחושה. התמקדתי רק בחוש המישוש. מוזמנים להוסיף כמה שתרצו.
1. מסז' קרקפת, במספרה או לבד, חזק או חלש.
2. יד מונחת על המצח, עדיף יד אוהבת, מכבידה ומקילה בו־זמנית.
3. לחיצה על העפעפיים.
4. עיסוי נקודת המתח הזאת בין הצוואר לגולגולת. איי. וואי.
5. הנחת הראש והצוואר על כרית שמתאימה בדיוק. הרפיה מושלמת.
6. מגע של צעיף רך ביום חורף קשה.
7. שחרור הכתפיים מכתפיות לוחצות, מחזייה, מגופייה, מרצועות תרמיל כבד.
8. המגע בשעת חיבוק בחזה, לב אל לב יביע אומר.
9. כרית/בקבוק חמימים מתחת לשמיכה.
10. גלגול על גליל מסז'. אם לא מכירים, זה הזמן. גב עדן.
11. מגע השמש על הזרועות.
12. השנייה הזאת של לבישת כפפות בכפור ירושלמי.
13. איסוף מים חמימים בידיים והבאתם אל הפנים.
14. אפצ'י. לבריאות.
15. מעיכת כדור סקוושי.
16. משיחת כל הגוף בקרם לחות והפיכתו מצמוק וצפוד לגמיש וצעיר.
17. השתחררות מפסולת הגוף, מכאן או משם.
18. מדלג על כל עונגי המערכת הזכרית/נקבית, לטובת האגף השמרני.
19. הרמת רגליים אחרי עמידה ממושכת.
20. מעבר למכנסיים נעימים אחרי ג'ינס או טייטס.
21. תחושת השחרור בעת חליצת נעליים.
22. גלגול כף הרגל על חלוק נחל עגלולי.
23. תחושת רוח של סתיו על הפנים ועל כל החלקים הגלויים.
24. לחיצה מיומנת בדיוק במקום שכואב.
25. מתיחה של בוקר.
26. הרפיה אחרי מאמץ.
27. תלייה ממתח/ענף/משקוף.
28. גירוד טוב בדיוק שם.
29. מקלחת חמה/קרה/פושרת.
30. הליכה על חול נקי.
31. הקלה בתום קריאת רשימה ארוכה.
avrigilad@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו