חיים באר. צילום: אבישג שאר-ישוב; איפור: ורד בדוסה רוטרו

הקלטות ממלחמת יום כיפור, אריק שרון, מפקד אוגדה 143, בדוח מצב על חזית התעלה. 8.10.1973; הרמטכ"ל דדו, על מתקפת הנגד של ה-8.10.1973; שר הביטחון משה דיין, דיון בבור בקריה, 7.10 /// מתוך ספרו של יצחק אגם

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"1947. ירושלים תחת הפגזה. אמא, אבא ואני וכמה עוברי אורח נמלטים אל החדר הפנימי שלנו. החדר חשוך וטחוב. בחלונות, שקים מלאים באדמה. אנחנו נשכבים מתחת למיטות. ריח נעלי בית, עשב ים של המזרנים ואבק מילא את החלל. לפתע נשמע פיצוץ נורא. כל הבית רעד. פירורי סיד נשרו מהתקרה הגבוהה. 'וייסע מורישקעס', לחשתי. 'נמלים לבנות"'.

2. דבר אחד שלקחת מהוריך?

"מאמא לקחתי את ביקורת התבונה הטהורה שרפידתה יושר וכיסויה חמלה. מאבא את טוב הלב ללא חשבון ואת הזעם המתפרץ ואת קוצר הרוח. ומשניהם גם יחד את האהבה".

3. דבר אחד שלא לקחת מהוריך?

"התשוקה שאינה ניתנת לריסון להפוך את החיים למשל".

4. מיהו האדם שהשפיע עליך יותר מכל?

"סבתא שלי, חנה וואלעס, בת היישוב הישן ודור רביעי בירושלם תובב"א, שלימדה אותי באותם לילות שביליתי בחדרה הקטן בבתי אונגרין לספר סיפור שמסתורין, תשוקה ובדיה משמשים בו בערבוביה, ורק קמצוץ זעיר של אבקת אמת בזוק עליו".

5. הרגע שבו ידעת מה תרצה לעשות בחיים?

"כשאמא שלי סיפרה לי בנוכחות אחותה, נחמה, פרטים עלומים על חייה שלה, על מות שתי ילדותיה ועל פרשת גירושיה הקשים מבעלה הראשון, ונחמה המזועזעת שאלה 'בשביל מה בכלל את מספרת לו את זה?'. ואמא ענתה לה בשקט מצמית 'כדי שביום מן הימים הוא יעשה מזה משהו!' 'כמו מה?' שאלה דודתי. 'כמו סיפור, כמו ציור, למשל...'"

6. מהו הרגע שבו אמרת לעצמך "אשריי, הצלחתי"?

"להרף עין, כשאני מוציא מתחת ידי עמוד-עמוד וחצי של טקסט שאני מרוצה ממנו. אך זוהי הרגשה שחולפת חיש מהר, כשבין המילים מתחילים להתגלות בקיעים ועלי לשוב אל המקלדת מההתחלה".

7. מהו הכישלון האחד שהכי השפיע על המשך דרכך?

"הרומן 'מילים ללא ארץ', שעבדתי עליו במשך כשנה ב־2004, בשבתון שעשיתי בניו יורק, עלה על שרטון והחלטתי לזנוח אותו. מתוך שבר הכישלון כתבתי את 'לפני המקום' - שלדעתי הוא אחד מהדברים היותר טובים שיצאו מתחת ידי".

רגע שהפך אותו לסופר. כוחות צה"ל בגדה המערבית של תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים, צילום: רון אילן, לע"מ

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"במלחמת יום כיפור, לאחר שמצאתי על תלולית חול בציר 'טרטור', לא הרחק מצומת 'לקסיקון' בואכה האגם המר הגדול, את ידו הקרועה של נהג מכלית דלק שנהרג רגע קודם בהפגזה המצרית. לאחר ימים אחדים של הלם, ידעתי כי היד הזו היא זו שתכתוב את הספרים שלי מכאן ואילך".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

"את ליבי מחצו רבים, אולי אנשים ונשים רבים מדי, אבל אף אחד לא הצליח לשבור אותו".

10. מהו הדבר שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?

"אני מקווה שהספרים שלי יישארו אחריי, כולם או רובם".

11. אם לכל אדם יש תפקיד בעולם, מהו התפקיד שלך?

"אין לי תפקיד כלשהו, פרט לרצון להיות בן זוג ראוי לרעייתי, אב טוב לילדיי וסב טוב לנכדיי ולנינה המקסימה המאירה את ימי הזקנה, שצילם מרובה מחמתם".

12. מהי יצירת האמנות שהכי השפיעה על חייך?

"'המשפט' של קפקא. כשהפקחים של דב יוסף עצרו את אבא שלי בימי הצנע על החזקת 3 ק"ג שקדים, שלדעתם בכוונתו לסחור בהם ב'שוק השחור', ולקחו אותו אזוק למגרש הרוסים. משם הוא הוחזר שבר כלי. מקפקא למדתי כי סדנא דארעא חד הוא, והרוע של הרשויות הוא זה השולט בעולם שלטון ללא מצרים, וגוזר את דינם של הבריות ללא רחמים".

"רוצה לבקש סליחה מהמשפחות ומההורים". עצרת למען החזרת החטופים, צילום: אביב אטלס

13. אם יש אלוהים, מה יחסך אליו?

"יש אלוהים. בוודאי. רק שהוא שונה לחלוטין מאותו האלוהים שעליו מדווחים חסידיו השוטים ועדת הצבועים הדוברת בשמו. אלוהים כפי שאני יודעו חותמו אמת".

14. חפץ אחד שלא תצא מהבית בלעדיו?

"באשר אלך אני לוקח איתי את מאזני המשפט ואת אמת המידה".

15. ממי תרצה לבקש סליחה?

מהוריהם ומבני משפחותיהם של החטופים, על שאיני עושה את כל מה שהייתי צריך לעשות כדי להביא לשחרורם של יקיריהם.