בלי לפגוע לכם ברגשות, זה מה שאני מתכוונת לאכול בחגים

ראש השנה

בתפריט: תפוח בדבש, דג עם עיניים פקוחות שמפחיד את הקטנים, מרק עם קניידלך למרות שזה של פסח.

בתור עיר מבאסת לאופניים, נצרת עילית היא גן עדן ביום כיפור, כי אם נוסעים בירידה מרסקו ועעעעעדדדדד לצומת הבריכה הפתוחה מגיעים למהירות האור - או שוברים את כל הגפיים

הלכות החג: בראש השנה ובפסח נהוג אצלנו להביא מתנה למארחת - רק שאם זו אמא שלי היא באמת לא רוצה שום דבר, וכל המתנות נשארות כל השנה באריזת הצלופן שלהן, בערימת הבלגן הקבועה ליד הטלפון (כשעוד היה כזה). זה המקום שכדאי להתחיל בו אם אתם מחפשים קרם גוף, מפצח אגוזים או חשבונות חשמל.

יום כיפור

בתפריט: אני מקווה שזה לא יפגע ברגשות שלכם יותר מדי, אבל בתפריט יש, כרגיל, פיתה עם מרגרינה ונקניק, רק שאי אפשר לצאת איתה החוצה "כי זה לא מנומס".

הלכות החג: בתור עיר מבאסת מאוד לאופניים כל השנה, נצרת עילית היא גן עדן ביום כיפור, כי אם נוסעים בירידה מרסקו ועעעעעדדדדד לצומת הבריכה הפתוחה בלי לעצור מגיעים למהירות האור - או שוברים את כל הגפיים, מה שבא קודם. למחרת אבא לוקח אותנו לבית הכנסת הגדול, אבל משעמם לי לבד בעזרת הנשים, אז אני יוצאת החוצה וסופרת את המדרגות החומות הרחבות בכניסה. בשאר הזמן אבא שלי נשען על השיש במטבח ומביט החוצה מהחלון. אולי הוא צם, אני לא יודעת, ילדים הם טיפוסים מאוד מרוכזים בעצמם.

סוכות

בתפריט: "'מה יש לאכול?' תסתכלי במקרר. תסגרי את המקרר, זה לא ארון בגדים".

הלכות החג: כשלאבא שלי אין סבלנות לבנות סוכה אמיתית, הוא שולח אותנו לתלות סדינים משני צידי חבלי הכביסה ומניח כמה ענפים מלמעלה. רוב השכנים הם שורדי שואה מבוגרים או עולים חדשים מבריה"מ, כך שזו אולי לא סוכה כשרה, אבל היא היחידה בכל הרחוב.

אחרי שהכנתי שרשראות ארוכות מעיתונים אני יושבת שם קצת, מחכה שיקרה משהו, ואז נכנסת הביתה לראות טלוויזיה. אחי הגדול ישן פעם אחת בסוכה, וזה נראה לי כמו הדבר הכי אמיץ שמישהו עשה אי־פעם.

שמחת תורה

בתפריט: אין מאכלי חג, תרקדו.

הלכות החג: בערב הולכים לכיכר ומסתכלים על אנשים אחרים רוקדים עם ספר תורה. בנצרת עילית של שנות ה־80 זו באמת היתה אטרקציה!

חנוכה

בתפריט: אמא שלי לא אוהבת לבשל, אבל לביבות היא יודעת להכין. לביבות שחומות, פריכות, עם שמנת חמוצה ליד.

הלכות החג: השנה היא 1985, וסבא נותן לנו דמי חנוכה בדולרים. אנחנו לא אמורים לשאול שאלות, אז אנחנו לא שואלים.

ט"ו בשבט

בתפריט: צימוקים זה לא טעים כמו ממתקים, אבל בטוח יותר טעים ממשמשים, שזיפים או חס ושלום תאנה מיובשת, שיש לה מראה, מרקם וככל הנראה גם טעם של אישה זקנה מאוד. אף פעם לא טעמתי, אני יכולה רק להניח.

הלכות החג: אני ילדה קצת הזיה, אז אני באמת מנסה להראות כבוד לעצים ביום הזה.

פורים (לפני הקפיטליזם)

בתפריט: אוזני המן עם פרג. אוכלים את הבצק, משאירים את גוש הפרג שבפנים, מה לא ברור.

הלכות החג: עוד אין סופרהירוז, מותגים או טרנדים, ועל כן ילדים יכולים להתחפש או למקצוע (שוטר, רופאה, רקדנית) או לעובד זר (סיני, אינדיאני, רקדנית ספרדייה). משלוח מנות כולל צלחת חד־פעמית ועליה מפית, חבילת במבה, אוזן המן מתפוררת ושלוש סוכריות טופי.

פסח

בתפריט: יותר מדי אוכל, צעקות, דם ואש ותימרות עשן.

הלכות החג: כבר בעשר הדקות הראשונות נשפך יין על המפה הלבנה. הילדים זורקים חתיכות מצה זה על זה, אמא שלי צועקת. היא ואחותה כועסות מאוד כי אף אחד לא עוזר להן במטבח אחרי שהן נבחו על כולם לצאת מהמטבח. מספרים את הבדיחה על הביצים במי מלח. הילד שמוצא את האפיקומן מבקש אופניים. ספוילר: הוא לא יקבל אופניים.

יום העצמאות

בתפריט: אבא שלי לא מוכן להדליק מנגל, להחזיק מנגל או להתקרב למנגל. אם אנחנו מקבלים על האש, זה כי מישהו אחר הזמין אותנו. אבא שלי כן מוכן לאכול.

הלכות החג: בערב הולכים לבמות לצפות בהופעה של גדי יגיל, "אפרוחי נצרת עילית", וחבורת הזמר "הרוח הטובה", שבה אבא שלי משתתף גם! הוא לובש חולצה רוסית ועומד על פודיום. אין לו סולו, אבל כילדים אנחנו לא ערים לכך שזו אופציה. למחרת הולכים לטפס על טנק ישן שהגיע במיוחד והוצב בכיכר ליד מרכז שופ.

שבועות

בתפריט: בלינצ'ס עם גבינה.

הלכות החג: יושבים באוטו עם פיירקס מלא בבלינצ'ס על הברכיים. אנחנו מאחרים. אנחנו תמיד מאחרים. אני לא יודעת למה אומרים שלחילונים אין מסורת.