לפני 22 שנה השמעתי נבואה. איזה מזל שטעיתי

קולות מן העבר תמיד מצליחים לעורר קסם. המופע שלהם ענוג במיוחד כשהם אקטואליים. הם בעיקר נותנים את האפשרות החמקמקה כל כך להרחיק מעט את המצלמה, לפתוח את התמונה ולקבל פרספקטיבה רחבה. הפעם זה לא היה כל כך קיצוני. די צעיר. רק בן 22. ממש השבוע קיבלתי פתאום מחברי שאול את ההודעה הבאה:

"לבת הקטנה שלנו, אלה, שעליה כתבת בהולדתה לפני 22 שנה את המאמר המצורף, החמוד, נולדה נסיכה ושמה בישראל דבורה, ע"ש אמא שלי ז"ל. אז אלה לא קראה לה מאי או גאיה, אלא חזרה למקורות וקראה על שם סבתא דבורה. שנה טובה ובריאות טובה ובשמחות אצל מנוחה (בתי; ק"א)".

אני חייב לומר שלמרות החמצמצות הקלה שלי, נבואתי שלא התקיימה והתזה שלא התגשמה הציפו אותי ברגש חם מאוד של שמחה, ואפילו של סיפוק. בעצם, שמחתי שנבואתי לא התגשמה.

הנה הסיפור המלא: מאמר שפרסמתי בעיתון לפני 22 שנה עסק בנושאשמות. באותו השבוע נולדה לחברי שאול ויעל בת, ושמה בישראל אלה. וכך כתבתי בעיתון:

"לחברים שלנו נולדה השבוע בת. הם קראו לה אלה (במלרע, נקבת אל), שזו הגרסה המעודכנת לשמה של הסבתא, אלקה. הורי הילדה, אנשים מקסימים, גבוהים ויפים, קרויים שאול ויעל. ועוד פרט קטן: הסבים והסבתות הם יוסי ומרים, מנחם ודבורה.

"שזו בעצם לא משפחה, אלא תהליך. ניתן לראות כאן את כל התורה:השמות המסורתייםשל הדור הראשון, ניצני המרד של הדור השני (אמנם שאול הוא שם מסורתי, אבל יעל, למרות היותו שם תנ"כי, נחשב במשך דורות מתקדם מדי עבור ילדות אורתודוקסיות) ופריצת המוסכמות הטוטאלית בדור השלישי. לילדה של אלה בטח יקראו מאי, או גאיה, או מאיה".

ההיגיון ושברו

אני חושב, גם היום, שאלה דברים נכוחים. ההתמצאות במרחב על פי שמות, ובעיקר שמות משפחה, היא מתחביביי הישנים. לעיתים אתה שומע שם ומקבל חצי סיפור, שומע עוד שם ומקבל סיפור מלא, ולפעמים אפילו נושא לסדרה.

דוגמאות? בכפר חב"ד נתקלתי פעם בעולה לתורה שהכריזו את שמו: מנחם מנדל בן נמרוד. לא צריך הרבה כדי לקבל סיפור חיים מושלם, שיש בו הכל. אקספוזיציה, מבוא, רצף אירועים, אפילוג. ממש רואים את חיי הדור הראשון, את החזרה בתשובה, את בניין החיים החדשים, את הילד שנולד - בום. כתוביות. במקרה ההוא, של אלה, זה היה עוד יותר מפורט ומעשיר, מפני שזה תיאר גם את הניגוד וניבא נבואה תרבותית, ובעצם פרס תוכנית התפתחות מפורטת.

אח! כמה חכם אני. העניין הקטן הוא שפספסתי. לילדה החדשה שנולדה לאלה המדוברת קוראים דבורה על שם סבתא רבתא שלה, סבתא של אמא שלה, שמתה לא מזמן. אני לא נכנס לראש של ההורים הטריים, וגם לא דיברתי איתם. אני, כאמור, רק מוצף בחום מן העניין הזה.

לא בכדי הזכיר שאול במכתבו את בתי, מנוחה, שגם היא קרויה על שם סבתה, אם אמה. זה היה חתיכת עניין, השם הזה, ואני אפילו התפרנסתי ממנו לא רע, כי פרסמתי כמה וכמה טקסטים שנגעו אליו. חפשו ואולי תוכלו למצוא אותם. אז וגם היום אני מאמין באמונה שלמה ששם "על שם" הוא דבר יפה, רומנטי, ענוג ומלא כוח. התעלמו לרגע מכל ענייני המצלול והאסוציאציה, המשמעות החיובית והסמנטיקה, שאיני מקל בהם ראש. שם שיש בו יסוד ההנצחה וההמשכיות הוא בעל משמעות אדירה.

אני יודע שזה נשמע קצת זקן, אבל אני מאוד אוהב כשחברים מציגים את בנם יהודה או את בתם אסתר, ואני לוחש לעצמי בשקט שאני יודע על שם מי זה, ולפעמים אפילו מדמיין אותו, את הסבא השמנמן עם השפם הלבן, והעובדה שעומד כאן מולי נין שלו, בשר מבשרו, שנושא את אותו שם, מציפה אותי חום. אני חושב שאני נוקט שוב ושוב את המילה הזו, "חום", מפני שזה הסיפור. זה לא אושר ולא תיקון עולם מופלג, וזה ממש בסדר לקרוא לילד או לילדה באיזה שם שרוצים, פרח ומים, אנה ואלזה. אבל החום. החום. יש שם משהו שכובש אותי, ואני אפילו לא יודע להסביר מדוע.

סוד הקסם

ואולי הסיפור הוא בכלל אלסטיותה וגמישותה של האופנה. הרי איפה פספסתי בסופו של דבר? באמת, על פי כל קו הגיוני צפוי היה שהשם שיינתן לפעוטה יהיה מאי. אלא מאי? התעלמתי לרגע מכמה גורמים נוספים. למשל: התעלמתי מן היסוד העיקרי, הפנימי, המהותי בחייה של אופנה, והוא היכולת שלה להתחדש ללא הרף ולשנות את הכללים תוך כדי תנועה. הרי זה סוד הקסם שלה! היא לא מחויבת לאף מערכת חוקים ולשום קודים קבועים. היא בהחלט יכולה להחליט שהלא אופנתי הוא אופנתי, ובתוך שנייה הכלל הזה ייכתב ויהיה חקוק בסלע. הנה, למזלנו, הפעם נטתה האופנה בכיוון כה מחמם ומשמח.

כך או כך, מזל טוב ושנה טובה לאלה ולבעלה ולדבורה הקטנה ולסבא ולסבתא, ושנה טובה גם לנו, מנוחה שלי.

kobiarieli@gmail.com