כשהחברה של הבן שלי הציעה: "תהרוג את אבא ואמא"

1. הילד הרעב: אין לי בעיה עם הילד הרעב, אני רק צריכה התרעה מראש לפני שהוא בא, כי אני לא בטוחה שיש לי מספיק אוכל במקרר בשבילו. זה הילד שמודיע שהוא רעב איך שהוא נכנס, מתיישב לפני כולם לשולחן ומבקש שלוש פעמים תוספת. אם הוא אוכל ככה גם בבית, אני מעריצה את אמא שלו. אם הוא אוכל ככה רק אצלי, זה לא מפתיע, אני מחממת שניצל דינוזאור מדהים.

בסך הכל אני מחבבת את הילד הרעב, כי כל עוד יש לו אוכל בפה זה פחות ילד אחד שצועק והורס לי את הסלון. ואני בוודאי מעדיפה את הילד הרעב על פני הילד שתמיד עושה אצלנו מספר 2. 

2. הילדה שרק נראית כמו מלאך: היא נראית כאילו אפשר להכניס אותה לכיס, וקצת מתחשק לך להלביש אותה בבגדים של בובה ולהסיע אותה בעגלה של בובה. יש לה קול צפצפני, שמלה וקשת בשיער. היא רודה בבן שלך כאילו הוא עובד אצלה ואין לך שום בעיה עם זה, כי אם היא מצליחה לגרום לו לעשות את מה שהיא אומרת - כל הכבוד לה. אולי שהיא תגיד לו לאסוף את המכוניות מהרצפה.

יש מי שטוען שאם נשים ישלטו בעולם, לא יהיו יותר מלחמות, אבל כשהבן שלך מציע להעמיד פנים שהם שני גורי חתולים, את שומעת אותה מהחדר השני אומרת "בוא נהיה גורי חתולים, אבל בלי אבא ואמא. הרגנו את אבא ואמא" (ציטוט מדויק). 

3. הילד שעוזר לך להרגיש עליונה מוסרית: זה באמת חמוד ובאמת נכון שלילדים לא אכפת. הם לא חושבים על הדברים האלה, זה לא משנה להם, וזו בוודאי לא הסיבה שבגללה הבן שלך ביקש להזמין את הילד שעוזר לך להרגיש עליונה מוסרית, אבל בואי נגיד שאת תמיד מסכימה קצת יותר מדי בהתלהבות, כי זה נעים לך לספר אחר כך שלילד שלך יש חבר שהוא _______ (הכניסי את המגזר שגורם לך להרגיש עליונה מוסרית). זה הופך אותך ל"מתקדמת, מכילה ואוהבת אדם" בלי שאת צריכה לעשות שום דבר, או חלילה לבלות זמן עם מישהו.

גם אם הילדים יריבו, גם הם יעברו דירה, גם כשהם יהיו בני 18, את עדיין תוכלי להשתמש בקלף הזה בוויכוחים פוליטיים או אם מישהו יקרא לך גזענית. במונחים של עלות־תועלת, הילד שעוזר לך להרגיש עליונה מוסרית הוא שיחוק. נשאר רק לקוות שהוא לא מעצבן לאללה, כי זה סתם יהרוס לכולם.

4. הילדה שאת אוהבת: בפעמיים הראשונות שהיא באה את לא תדעי איך הקול שלה נשמע. בביקור השלישי היא כבר תלבש את התחפושת של אלזה ותרוץ בצרחות בסלון, מנופפת בחרב. היא באה לך טוב ואמא שלה באה לך טוב, וכנראה זה לא מקרי שאמא שלה יודעת להישאר לשבת איתך לקפה רק אחרי שהצעת מיוזמתך פעמיים, ועל כל ביקור אצלכם דאגה להזמין אליהם, שיהיה שוויוני.

הטרגדיה היא שגם הילדה שאת אוהבת וגם האמא שאת אוהבת עברו לגור באיטליה, ואת נשארת בארץ עם הילדה מאחד הטורים הקודמים - ההיא שמקשקשת לך על הספות

הילדה שאת אוהבת היא חברה טובה כמו שרק ילדה בת 9 יכולה להיות, והיא תהיה נאמנה לבת שלך ותאהב את כל מה שצריך לאהוב ותשנא את כל מה שצריך לשנוא שנאה יוקדת - גם אם מדובר בדמויות מסדרה מצוירת או בתסרוקת או בשיר.

הטרגדיה היא שגם הילדה שאת אוהבת וגם האמא שאת אוהבת עברו לגור באיטליה, ואת נשארת בארץ עם הילדה מאחד הטורים הקודמים - ההיא שמקשקשת לך על הספות. 

5. הילד שמרגיש יותר מדי בנוח: אי אפשר להגיד שהוא לא מנומס, כי הוא אומר סליחה, תודה, בבקשה. אי אפשר להגיד שהוא פרוע או בעייתי, כי הוא לא עושה שום דבר מסוכן או משהו שאת לא מרשה. אי אפשר להגיד שהוא מוזנח או לא מחונך, כי ההורים שלו עשו עבודה בסדר גמור וכשהוא איתם, בבית שלו, גם הם לא יכולים לחשוד לרגע שמשהו בילד הזה יעלה לי עד כדי כך על העצבים, שאני אעדיף שהילדים שלי יזמינו כל יום הביתה את הילדה ששופכת את כל הצעצועים על הרצפה או את הילדה שבוכה מכל דבר.

הוא הילד שמרגיש יותר מדי בנוח. הוא קורא לך בשמך הפרטי, ולא "אמא של...". הוא פותח לבד את המקרר, נכנס לך לחדר ושם רגליים על השולחן בסלון. הוא אומר לך דברים כמו "למה את שותה קולה זירו, זה לא בריא", ועונה במקומך על שאלות שהילדים של עצמך שואלים אותך. וואי וואי, רק מלכתוב את זה נהיה לי חם.

אין לי סטטיסטיקות מדויקות, אבל ילדים שמרגישים יותר מדי בנוח הם בדרך כלל ילדים שלומדים בבית הספר האקולוגי/מונטסורי/דמוקרטי, ילדים שנתנו להם קצת יותר מדי מחמאות, ושההורים שלהם כותבים בקבוצת הווטסאפ של הכיתה הודעות כעוסות, כי הילד סיפר להם שהמורה צועקת. נו באמת. מה רצית שהיא תעשה בכיתה? תחבוץ חמאה? מורים אמורים לצעוק, וילדים אמורים לחטט באף ולאכול את זה, לא להסביר לי מה זה קרן פנסיה.