סליחה מראש, אבל הייתי חייב להוציא את זה

כשהכל ייגמר, בעזרת השם; כשכולם יחזרו הביתה, חטופים, לוחמים ותושבי צפון ודרום; יהיו לנו פה מאות אלפי ישראלים שזקוקים לטיפול נפשי. כמויות הפוסט־טראומה שיצופו יהיו שונות ובסדרי גודל עצומים מכל מה שהכרנו עד כה, והנזקים בהתאם.

מי יעזור לכל האנשים האלה? מי יטפל? מי יעבד? מי יכיל? מי ייתן מענה ויחזק? כבר עכשיו יש מחסור חמור במטפלות ובמטפלים, ועוד לא באמת התחלנו. ידוע לכל שהרבה מהאנשים שעברו טראומה, ומי לא עבר כזאת בישראל של השנתיים האחרונות, יפתחו פוסט־טראומה רק לאחר זמן, כשהטריגר המתאים יגיע. האם נוכל להיות מדינה שיש בה כמויות כאלה של אזרחים שמשוועים לעזרה ואין מה להציע להם, בטח לא בשירות הציבורי המיובש שנים, עוד מלפני המלחמה?

כיום יש בישראל 5,030 פסיכולוגים קליניים רשומים. זהו. יש גם כ־7,000 עובדים סוציאליים העובדים כמטפלים. בסך הכל כ־12 אלף איש ואישה, שאמורים לתת מענה לחברה פצועה. ככה לא בונים החלמה.

אז למה אין יותר? בין השאר, כי בחינות הקבלה ללימודי פסיכולוגיה הן בעיקר בחינות בסטטיסטיקה ולא בחמלה אנושית, מתוך הנחה קדומה שהלומדים את המקצוע ירצו לעסוק במחקר אקדמי ולא בטיפול. כדי להיות פסיכולוג היום חייבים להצטיין במתמטיקה. אכן, מבטיח הצלחה.

קצת מתסכל לכתוב מה צריך לעשות, כי ברור שאין איש שומע ואין לאיש מוטיבציה להזיז את הישבן המיניסטריאלי שלו ושלה. אבל בעזרת השם יבוא זמן אחר, שבו הממשלה תפעל שוב למען האזרחים, ואז נצטרך להקים מערך טיפול נפשי המוני, כזה שעוקף את לימודי הפסיכולוגיה הלא רלוונטיים ומכשיר מאות ואלפי אנשים לתת מענה טיפולי מובנה לכל נפגעי המלחמה הזאת, לפני שיהפכו לאזרחים לא מתפקדים, לאנשי משפחה לא מועילים, לנשמות פצועות המחפשות הקלה ואין. נצטרך לפתוח קבוצות תמיכה בכל עיר ושכונה, לאמץ שיטות טיפול חדשניות כמו EMDR, המחוללת פלאים, לשחרר טיפולים ניסיוניים כמו פטריות הזיה לציבור הרחב, לתת שיעורי רוחניות לכל דורש, ובעיקר - להכשיר במסלול מהיר וייעודי אנשים עם לב רחב והרבה אהבה לזולת להיות מטפלים שיעזרו לנו לחזור למסלול.

בתור אחד שאין לו שום הכשרה, אבל מלמד בהתנדבות קבוצות של הלומי קרב את תורת ימימה ורואה הקלה מול עיניו, אני יכול להעיד שהצמא אדיר והמענה לא מספיק. אם לא ניתן מענה, נמצא עצמנו בעוד עשור עם שברי אנשים בכל מקום. עכשיו הזמן להתארגן מחדש ולשים תחבושות על הנפשות החבוטות. אחרת, וואי־וואי מה יהיה פה.

יש דרג ויש

הבת שלי עולה לכיתה ז', כך שלמשך שנה לפחות בכל יום תיאמר בביתנו המילה "זין", סליחה מכבודכם. אני חייב להודות שהעובדה שאומרים את שמו של איבר המין הגברי בשימושו הנפוץ ביותר כשמה של כיתה, בול בגיל ההתבגרות, זה אירוע שחייב להיפסק.
לא ייתכן שנמשיך להתעלם מהזי"ן שבחדר.

מאז הפכה האות השביעית באל"ף־בי"ת לשם המפורש, אחרי שהתחילה באירופה כ"זנב" (שוואנץ), משם עברה ל"זרג", שהיתה מילה גסה מדי אז אמרו רק את האות הראשונה, ואז האות הפכה למילה בפני עצמה וכל ההצפנה הלכה פייפן - אי אפשר להשתמש בה לשום צורך אחר. לא לענייני נשק, מה שנקרא כלי זין, ולא לכיתות בבית הספר.

מישהו צריך להתעשת, מישהו חייב למצוא מילה חדשה.
אני מניח שלהחליף את שמו של איבר המין הגברי יהיה פרויקט מורכב מאוד. אני תמיד הייתי בעד "פַּרְמַשְתָק", כמובא בתלמוד במסכת מועד קטן, אבל אני מסכים שזאת לא המילה הכי קליטה, ולא בטוח שאני מכיר מישהו שיכול לנהל קמפיין אפקטיבי להחדרתה מחדש לשפה. אבל להחליף את שמה של הכיתה השביעית, שהיא הראשונה בחטיבת הביניים, לשם שנשמע כמו משהו חינוכי לשם שינוי, זה דבר שמשרד החינוך יכול לעשות.

אם כך, באיזה שם נכון לקרוא לכיתה הזאת? איזה שם יהיה קל מאוד לאמץ כדי שלא יתאמצו יותר מדי, חס ושלום? התשובה פשוטה: יש לנו א' עד ו', נשאיר אותן במקומן, אבל אז תגיע ההפתעה - שביעית (ז'), שמינית (ח'), תשיעית (ט') לחטיבה, ואז שבים לשיטת המספור העברי בתיכון - י', י"א, י"ב. זהו. הוסר הז'. אלגנטי, יפה, אסתטי ומבטל לאלתר את המבוכה מהשיח של הילדים שלנו.

תגידו - אבל שביעית ושמינית הן שמות של כיתות קיימות! זה נכון למחצה. כבר לא משתמשים כמעט בשביעיסטים ובשמיניסטים, ואף אחד לא יודע בעצם למה י"א היא שביעית וי"ב שמינית. מאיפה סופרים ולמה? השיטה נעלמה, ואיתה אפשר לכייל מחדש את המספרים.

תנו לי את הכוח לשנות את הבאג הזה במערכת, או שנקרא מעתה לכיתה ח' כיתת פות. זה יכול לתפוס. סליחה על המילים המפורשות, אבל הייתי חייב להוציא את זה כאן. חזרה לשגרה.

בקטנה

אם גם אתם בדיכאון מכל המצב המזופת הזה, לכו למכון. לא למכון הדיכאון, למכון הכושר. מחקר חדש־דנדש קובע חד־משמעית: אפילו שני ביקורים בשבוע במכון הכושר, שאינם מועילים הרבה לגוף, משפרים את מצב הנפש לפחות כמו תרופות לדיכאון, ובלי תופעות הלוואי המבאסות. לכו ותגידו שאברי שלח אתכם. יסתכלו עליכם מוזר. לא נורא. העיקר שתגיעו כבר.