"בזבזנו מלא במיקונוס. אז מה? דיברו כאילו גנבנו"

בשבוע שעבר ערכו איתי שכטר וטל בן חיים את הבכורה שלהם בתוכנית סיכום המחזור של ליגת העל בכדורגל, "שער השבת" המשודרת בערוץ הספורט, וכל מה שאפיין אותם במהלך הקריירה התרחש גם על המסך - שיתוף פעולה שבנוי מהרבה צחוקים, פרובוקציות וצעקות.

זה עבד לא רע, השניים זכו לביקורות חיוביות, אבל בישראל כמו בישראל, בטח בכדורגל, היו גם אלה ששונאים אותם עוד מהיותם כדורגלנים, שמיהרו לסגור חשבונות ישנים ולצקצק שהשניים לא היו מספיק טובים.

בשיחה השבוע שכטר ובן חיים אומרים שהם ידעו שככה זה יהיה, ולכן הכינו את עצמם מראש לביקורות, אבל לא תיארו לעצמם את הכמויות ואת רמת ההשפעה שיש למסך הקטן. או שאולי הם כן תיארו לעצמם? אחרי הכל, גם עליהם כתבו דבר או שניים במהלך הקריירה הארוכה שלהם.

לשאלה איפה הביקורות פגעו בהם יותר, על המגרש או באולפן, שכטר עונה בנחרצות: "חד־משמעית במגרש. אני זוכר כל מילה שכתבו עלי כששיחקתי, אפילו שאתה שחטת אותי בכתבות. פעם כתבו עלי ב'וואלה!' שאני 'לא בענף'. צמד המילים הללו עדיין חרוט לי בראש, למרות שהפסקתי לשחק. נשבעתי לעצמי שכשאני אהיה פרשן, בחיים לא ארד לרמות האלה ולא אלך על הכיוון האישי. שאני אגיד על מישהו בשידור חי שהוא לא בענף? זה בחיים לא יקרה, כי אני יודע כמה הוא עבד קשה כל החיים שלו. כן אבקר מקצועית, אבל לא ברמה הזאת. כמו שאני נעלבתי כשקראו לי מתחזה ואחד שסתם נופל ברחבה - אני זוכר את תחושת העלבון, ואני לא רוצה לגרום אותה לאחרים".

"הכל נכון", מוסיף בן חיים, "אבל שום דבר ממה שחוויתי ככדורגלן לא ישתווה למה שיכתבו עלי. אי אפשר להשוות את הריגוש של להבקיע שער לריגוש של שידור חי. אני מוכן לשלם עכשיו כל סכום שבעולם כדי לחזור לשחק בבלומפילד מלא ולהבקיע. תן לי עוד פעם את שניות השקט האלה שיש אחרי גול, כמה אני מתגעגע לזה.

"כמו איתי, גם אני הבטחתי לעצמי שלא אערב אף פעם את הצד האישי בביקורת שלי, ושאשאר מקצועי כל הזמן. אם אעצבן אנשים - אז אעצבן, זה בסדר כל עוד אני נשאר נאמן לעצמי".

קל להגיד, אבל כבר הספקתם לשמור על חבר שלכם, ערן זהבי. יותר קל לכם לשמור על החברים הישראלים שלכם מאשר, למשל, על מאמנים או שחקנים זרים, שנדמה שהפרשנים הישראלים "נכנסים" בהם יותר בקלות.

בן חיים: "זה ממש לא נכון. ערן זהבי לא צריך את ההגנה שלי, בלעדיו מכבי ת"א לא היתה זוכה באליפות בשנה שעברה. אם אתה חושב שיש לי בעיה למתוח ביקורת על מישהו שלא היה טוב - תבחן אותי במהלך השנה ונראה. אתה חושב שאם ברק בכר היה מאמן מכבי ת"א ולא מכניס את ערן זהבי, לא הייתי מעביר עליו את אותה ביקורת? ברור שהייתי מעביר".

שכטר: "זה לא כזה קל, טל, אתה עוד תראה את זה. כשאני נכנסתי בברק בכר או בזיו אריה (מאמן הפועל ירושלים שאיתו היה לשכטר עימות מתוקשר, ע"ר), חשבתי לעצמי שעד לא מזמן גם אני שיחקתי כדורגל והייתי בצד שלהם, והנה אני מעביר עליהם ביקורת כאילו מבחוץ. זה לא כזה קל, אבל אם אני מצליח לישון אחרי הביקורות בלילה, אני שלם עם עצמי. לדעת שכל מילה שאמרתי, אמרתי באחריות".

מהצד השני, כמי שהוא גם חלק מהערוץ לעיתים, אתם יודעים כמוני שהדרישה הבלתי פוסקת לעניין, לפרובוקציות ולאמירות חדות, בטח בשידור חי, גורמת בסוף לספק את הסחורה הזאת.

שכטר: "אני החלטתי שאהיה מי שאני באמת. באליפות אירופה הקודמת היה איזה משחק שבאתי אליו ודיברתי ממלכתי כזה, בשקט. אח שלי אמר לי שהוא לא זיהה אותי, ובאמת הייתי לא שלם עם עצמי, כי זה לא עבר טוב. מצד שני, אז הגיעו הביקורות עלי במשחקי נבחרת ישראל, שאני צועק ומשתולל. אוקיי, אולי אני מגזים, אבל אני לא מתכוון להשתנות. זה אני, ומי שלא אוהב אותי - שלא יאהב. בסוף נראה לי שזה עובד.

"אצלך בעיתון עמיר פלג כתב עלי שאני עילג, מאיפה הוא הביא את זה? בסדר, אני אשתדל להשתפר וללמוד מכל אחד, אבל לכתוב על מישהו עילג זה כמו לכתוב עלי בתור שחקן שאני לא בענף. זה לרדת לאישי".

בן חיים: "יש משהו שאמרתי בתור שחקן ועכשיו אני מסכים איתו כשאני פרשן. מבחינתי, זה שלא היית שחקן לא אומר שאתה לא יכול לפרשן כדורגל. תמיד יש על זה המון ביקורות, אבל עכשיו כשאני פרשן, למרות שהייתי כדורגלן וחייתי את הדשא, אני חייב להגיד שוואלה, אפשר לפרשן גם בלי להיות כדורגלן לשעבר".

"עסק אמוציונלי"

כשהם יושבים באולפן עם אלי אוחנה, שכטר (38) ובן חיים (36) מודים שהם רואים את הפרשי הגילים. הם כבר "הדור שאחרי" לא רק על המגרש, אלא גם בפרשנות. אם אוחנה גדל בעידן שבו העיתונאים ופרשני הטלוויזיה קובעים את הטון - הם גדלו בדור הרשתות החברתיות, שבו כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה בטוויטר, ועוד ישירות לשחקן, משהו שפעם היה בלתי אפשרי, כי למי היה את הטלפון של אלי אוחנה?

שני החלוצים היו מכוכבי הליגה המקומית ונבחרת ישראל, בעיקר בעשור השני של המאה הנוכחית. שכטר עשה קריירה אירופית לא רעה בגרמניה, בצרפת ובאנגליה, אבל מודה: "מבחינה מנטלית, נשברתי מוקדם מדי. יכולתי לעשות דברים גדולים יותר". בן חיים שיחק בצ'כיה, ושם שילמו עליו סכום שיא של 2.8 מיליון יורו, אבל חזר לארץ לאחר חוסר הצלחה. שניהם, כאמור, נחשבים כאלה שאי אפשר להתעלם מהם - או שאוהבים אותם או ששונאים אותם, אין באמצע. אולי זו הסיבה לכך שהם הגיעו לפריים־טיים של ערוץ הספורט.

כשחקנים, ספגתם מהאוהדים קללות ומה לא. בתור פרשנים זה אחרת?

שכטר: "פחות, אבל זה עדיין קורה. הלכתי עם הילד למשחק, ואוהדי הפועל ת"א איחלו לי סרטן מולו. אמרתי לאוהד של הפועל: 'הבאתי אותך לליגת האלופות, גרמתי לך כל כך הרבה אושר בחיים, במקום לאחל לי סרטן - לך תבנה לי פסל מחוץ לבלומפילד'. אבל שתדע לך שכמו שבכדורגל הייתי קורא כל מילה שכתבו עלי, ככה גם עכשיו. מכל הודעה שצופים שולחים לי אני מנסה לקחת משהו. אם יש לי מה ללמוד - אני מייד לוקח".

בן חיים: "לי אוהדי הפועל ת"א קראו 'נאצי' ואיחלו לי סרטן כשהסתובבתי בקניון עם הילדים שלי, שעוד היו בעגלה. עד היום אני גאה בעצמי שהחזקתי את עצמי והאירוע לא התפתח לאלימות. בתור מי שבא מהכדורגל, בתוכי אני קצת מבין אותם, למרות שזה כמובן חורג מגבול הטעם הטוב. כדורגל זה עסק אמוציונלי, ואני מסתכל על זה גם מהצד השני. בגלל שאוהדי הפועל כל כך קיללו אותי, אהבתי להבקיע נגדם ולהשתיק אותם. גם עכשיו, כשאבוא למגרשים, אני בטוח שהם יקללו אותי. זה הכדורגל.

"אבל יש עוד משהו: יש אוהדים של הפועל שנלחמים בצה"ל, ושגם שילמו בחייהם, כדי שנוכל לקיים כאן חיים שכוללים ליגת כדורגל, כדי שאני אוכל לפרשן באולפן. בסוף, המקללים הם קומץ".

שכטר: "הלכתי עם הילד למשחק, ואוהדי הפועל איחלו לי סרטן מולו. אמרתי לאוהד: 'הבאתי אותך לליגת האלופות, גרמתי לך כל כך הרבה אושר בחיים. במקום לאחל לי סרטן - לך תבנה לי פסל מחוץ לבלומפילד'"

אתם מדברים על דור אחר של כדורגלנים ושל פרשנים, שגדלו ברשתות החברתיות, אבל יש לזה גם מחיר. לאחרונה הייתם בחופשה במיקונוס וחטפתם על התמונות באינסטגרם. אנשים קראו לזה "ראוותנות", אמרו שניקרתם עיניים.

בן חיים: "כל המדינה דיברה על זה, כאילו גנבנו משהו. כן, הייתי בחופשה מאוד יקרה עם חברים שלי במיקונוס והוצאתי שם הרבה מאוד. זה כסף שהרווחתי בעבודה קשה בכדורגל. סיימתי את הקריירה כשאני פצוע בכל הגוף. במשך כל הקריירה שלי, בכל קיץ היו לי בקושי שבועיים של חופש, והייתי נוסע בקטנה, כי רק נגמרה העונה וכבר חזרתי לעבוד. עכשיו פרשתי, ואני רוצה לפצות את עצמי על מה שלא הספקתי לעשות כל החיים. בתור ילד לא היה חסר לי כלום, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי את מה שאני יכול להרשות לעצמי עכשיו, לכן אני עסוק בלפצות. למה למישהו צריכה להיות בעיה עם זה?"

שכטר: "היינו ילדים ונערים שלא הלכו למסיבות כי היה לנו משחק או אימון למחרת. גדלתי בבית עם אבא שעבד בבנק ואמא מורה לחינוך מיוחד. לא היה חסר לנו כלום, אבל גם לא היה יותר מדי. עכשיו אני מסתכל על הילדים שלי כשאנחנו בבריכה הפרטית שלנו, רואה שלא חסר להם כלום ויש לי דמעות בעיניים. אני שמח שהצלחתי להשיג את זה, ואני נאבק בכל יום לחנך אותם שיעריכו את מה שיש להם.

"גם סיימתי את הקריירה צולע ומפורק. אני לא רוצה להישמע כאילו אני איזה חייל שחזר משדה הקרב, אבל שילמנו מחירים פיזיים ונפשיים, ועכשיו מגיע לנו ליהנות מהפירות".

אתם מציגים תמונה מסוימת מאוד של כדורגלנים מצליחים, אבל אני יכול לתת לכם דוגמאות כמו עומרי קנדה והנפילה שלו להימורים, או ראובן עובד והנפילה שלו לסמים.

שכטר: "אתה לוקח דוגמאות מהחצר האחורית של הכדורגל הישראלי. אני יכול להגיד לך שלאורך הקריירה שלי ראיתי כדורגלנים שידעתי לאן הקריירה שלהם הולכת, וראיתי את הנפילה מתקרבת. הייתי בא אליהם בחדר ההלבשה ואומר להם: 'כשיתחילו הצרות וייגמר הכסף, אל תבואו אלי לבקש'. הם צחקו, אבל אחרי כמה שנים קיבלתי את הטלפון הקבוע: 'שכטר, יש לך משהו להלוות לי?'

"לצערי, עד היום אין בכדורגל הישראלי שום גוף שעוזר לשחקנים הצעירים ללמוד מה לעשות עם הכסף, לכוון אותם כלכלית. לי היה מזל, היה לי אבא שכיוון אותי, והוא אפילו לקח לי את הכסף ונתן לי קצבה. אני זוכר את הצ'ק הראשון הגדול שלי בקריירה. זה היה במכבי נתניה, קיבלתי 47 אלף שקלים נטו. רקדנו בחדר ההלבשה, כל השחקנים שרו איתי והנפתי את הצ'ק באוויר, ואז אבא שלי לקח לי אותו, נתן לי סכום ואמר 'זה מספיק לך'".

בן חיים: "הכדורגלנים הצעירים התבלבלו. הם שואלים איפה היינו במיקונוס, ואני מסביר שקודם עובדים קשה. יא פישרים, מה עשיתם שאתם כבר רוצים מיקונוס? אם אתם רוצים עכשיו מיקונוס, לא תגיעו לכלום"

בן חיים: "הכדורגלנים הצעירים התבלבלו. הם באים ושואלים אותי איפה היינו במיקונוס, ואני מסביר להם שקודם כל עובדים קשה כל הקריירה - ואז באה מיקונוס, ולא מיקונוס ואז קריירה. יא פישרים, מה עשיתם שאתם כבר רוצים מיקונוס? לכו תעבדו קשה. אתם יודעים באיזה גיל הגעתי למצב הכלכלי שאני נמצא בו עכשיו? אם אתם רוצים עכשיו מיקונוס - לא תגיעו לכלום".

"הבנת שאתה בסוף"

שכטר גדל ברמת ישי ובן חיים בכפר סבא, למשפחה שמזוהה עם הכדורגל הישראלי. שניהם מדברים על אבא שלהם כדמות שכיוונה "והצילה אותי מלסיים קריירה בלי שקל".

שכטר מתגורר היום ביישוב אירוס ובן חיים בהרצליה פיתוח, די רחוק מהמקומות שבהם גדלו. על פי ההערכות, הם סיימו את הקריירה שלהם עם כמה מיליוני שקלים טובים, שתורגמו לנכסים ועוד, אבל כמו שהם אומרים - הם היוצאים מהכלל שלא מעידים על הכלל.

"יש שחקנים בליגת העל שמרוויחים 15 אלף נטו בחודש", אומר בן חיים. "אם הם יסיימו את הכדורגל עם דירה, הם צריכים להגיד תודה. אבל מה זה דירה יחסית להשקעה האדירה, הזמן והכסף שהשקעת לאורך השנים? לך תעבוד במשהו אחר ותרוויח הרבה יותר".

אז בגדול נשארתם פרשנים כי כדורגלנים רבים לא מוצאים את עצמם אחרי הקריירה?

בן חיים: "אנחנו מתגעגעים לכדורגל. כל מה שנעשה או כבר לא נעשה בחיים, לא יהיה דומה לכדורגל. הגוף לא מאפשר. בנפש אני אומר לעצמי שאני יכול, אבל הראש יודע שאין לי אפשרות, אז אני מוצא את הכיף ואת ההנאה באולפני הטלוויזיה. אני נהנה מהלפני, מהאחרי ומהתוך כדי, כי סוף־סוף אני עובד בעבודה שאין בה מתח.

"אני אומר לכל ילד שאני פוגש ללכת להגשים את החלומות שלו בכדורגל, כי גם אם הוא ייכשל - לפחות הוא יידע שהוא ניסה. ואם הוא יצליח - זה לא דומה לשום דבר אחר בעולם. אני לא מצטער לרגע שבחרתי בקריירה הזאת".

שכטר: "בניגוד לכדורגל, בטלוויזיה עוד יש לי מה ללמוד, ואני נזהר לא לדרוך על אצבעות של אנשים שהיו שם לפניי".
בן חיים: "מה זאת אומרת? אם אתה טוב אתה טוב. כשהיית שחקן צעיר העפת מההרכב את הכוכב המבוגר, וככה עשו לנו כשהיינו בסוף. אלה החיים"

שכטר: "לפני שבועיים הייתי במשחק בטדי, ופתאום התחלתי לבכות. אמרתי לאשתי שאני מתגעגע, שרק הכדורגל יכול לרגש אותי ככה. אבל כשאתה כדורגלן פעיל אתה לא ישן בלילה מהלחץ. אני זוכר את כמות המתח והחרדה כשחקן. אני זוכר שחקנים מתפרקים לידי, לא מסוגלים לתפקד, וזה הכריע להם את הקריירה.

"כשאתה באולפן טלוויזיה, או אפילו משדר מהמגרש, אין לך את זה. אבל בניגוד לכדורגל - פה עוד יש לי מה ללמוד, ואני ממשיך ללמוד, ובעיקר נזהר לא לדרוך על אצבעות של אחרים שהיו שם לפניי".

בן חיים: "מה זאת אומרת? אם אתה טוב אתה טוב. כמו שהיית שחקן צעיר והעפת מההרכב את הכוכב המבוגר, וכמו שעשו לנו בקריירה כשאנחנו היינו בסוף. אלה החיים".

שכטר: "אתה תראה שזה אחרת. פה יש אנשים שעושים משהו שנים, ואתה לא רוצה לבוא ולסכן אותם. זה לא כמו בכדורגל, כשהפסקת להיות מהיר או כשהגוף לא הגיב והבנת שאתה בסוף. בטלוויזיה זה אחרת".

אגב, אני מניח שעכשיו יתחילו לזרום אליכם הצעות. אתם תהפכו לזוג בכל מקום שאליו תגיעו.

שכטר: "כבר רוצים שנעשה 'גולסטאר' ביחד, אבל אני מתלבט. אמרתי לך, כל עוד אני יכול להישאר אמיתי ומי שאני - אין לי בעיה לעשות דברים. הבעיה היא שמדובר בריאליטי, ועושים שם מניפולציות ועריכות, אז הכל נראה אחרת מהמציאות".

בן חיים: "זה ברור. מצד שני, עם כמות ההוצאות שיש לי אחרי הכדורגל ורמת החיים הגבוהה במדינה הזאת, אני מניח שזו שאלה של כסף, וברור שיהיה כיף. אם לא איהנה מזה - זה לא שווה". 

איפור: ורד בדוסה רוטרו, סטיילינג: בן זייגר, ע. צלמת: מיכאל קמנצקי, בגדים: Hugo BOSS ל־Factory 54

adir@israelhayom.co.il