1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך באמת?
"אני בת 3 בערך, יושבת על השיש במטבח אצל באבא ונאנה (הוריה של אמי), ומכל עבר מריעים לי דודים ודודות. התחלתי לדבר מוקדם, ילדה חכמולוגית כזאת. אני ממש זוכרת אותם חדים לי חידות ומתפעלים ממני, משחקים איתי משחקי מילים".
2. דבר אחד שלקחת מההורים?
"את האותנטיות, לטוב ולרע. אבי ז"ל היה אדם ביישן שהסמיק בנוכחות זרים, ואמא שלי, שתהיה בריאה - היא לא יודעת לזייף גם כשצריך. גם אני גרועה מאוד בהעמדת פנים. מה שאני מרגישה, הכל רואים עליי".
3. דבר אחד שלא לקחת מההורים?
"את הנאמנות למסורת ולמגבלות שמתחייבות ממנה. אני נהנית מתודעת חופש, חיה חיים חילוניים".
4. חוץ מההורים, מיהו האדם שהשפיע ביותר על חייך?
"שלומית חנני, המורה הנערצת שלי בחטיבת הביניים בכפר סבא. ממנה למדתי לאהוב את סיפורי התנ"ך ואת אגדות חז"ל. והיא גם לימדה אותנו ספרות – את עגנון ואת מופאסאן, ביאליק ושייקספיר. היא היתה דמות מופת עבורי, רציתי להיות היא".
5. היה רגע שבו ידעת מה את רוצה או צריכה לעשות בחיים?
"חשבתי שאלמד רפואה בכלל. אבל החבר הכי טוב שלי בתיכון, אוהד גוברמן, כשהיינו בכיתה י"א, הודיע לי שאני אהיה סופרת. הייתי כותבת שירים, מחזות וסיפורים קצרים, ואוהד היה הקורא הראשון שלי. אנחנו חברים עד היום".
6. מה היה הרגע שבו אמרת לעצמך - וואלה, הצלחתי?
"כשהייתי בת 21 וחתמתי על חוזה הוצאה לאור במשרדי עם עובד. כעבור שנה התפרסם רומן הביכורים שלי, 'סמטת השקדיות בעומריג'אן', והצליח הצלחה מסחררת כמעט בן לילה. אבל 'התחושה הזאת ש'עשיתי את זה' הייתה שם, כשחתמתי על החוזה וקיבלתי את המקדמה על הספר. הייתי בעננים".
7. כישלון, תבוסה או הפסד שהשפיעו עלייך מאוד?
"היה רומן שכתבתי במשך חמש שנים ושהחלטתי בסופו של דבר לגנוז ולא לפרסם אותו. זאת היתה חתיכת תבוסה. כמו חברת סטארט-אפ שנסגרת, נגיד, אבל של יזם אחד. זה אמנם היה משבר מקצועי, אבל היו לו השלכות גם על החיים האישיים, על הזהות ועל התפיסה העצמית שלי".
8. רגע אחד של דלתות מסתובבות בחייך?
"בן הזוג שלי הוא עולה חדש-ישן מארה"ב, נולד וגדל על איזה הר בווירג'יניה. ההחלטה שלו אי-אז, לפני 17 שנה, לעזוב הכל ולעלות לישראל, שינתה את חיי".
9. מי שבר לך את הלב, ומה למדת מזה?
"כשהייתי בת 26 ונפרד ממני בלי התראה מוקדמת מי שהיה החבר שלי אז. שם נשבר לי הלב בפעם הראשונה, ונשבר לרסיסים. יותר משנה לקח לי להתאושש. בדיעבד זה עשה לי רק טוב, זה תרם להתפתחות שלי כאדם, כאישה צעירה. התאבלתי, ואחר כך פרחתי".
10. יש משהו שאת רוצה להשאיר אחרייך בעולם הזה אחרי שהכל ייגמר?
"אני לא כותבת כדי שיישארו אחרי לכתי היצירות שכתבתי, זה סתם בולשיט רומנטיקני בעיניי ואין לי פנטזיות על חיי נצח. אני כותבת כדי להבין את עצמי בהווה, לטובת רווחתי הרוחנית, כדי למצוא משמעות".
11. ספר, סרט, יצירה או שיר שקרובים במיוחד לליבך?
"אני מתגעגעת מאוד לא.ב יהושע ולאחרונה קראתי שוב, בפעם המי יודע כמה, את 'מולכו'. איזה סופר אדיר! ו'מולכו' הוא פסגת הרומן העברי. גיבור אנושי כל כך, מורכב, אמביוולנטי, כזה שמסוגל גם להתעלות הנפש - אבל גם לקטנוניות הכי מגוחכת".
12. יש אלוהים בעולם? מתי גיבשת דעה בנושא הזה?
"ברור. היחסים שלי עם אלוהים התחילו כשהייתי ילדונת, כשהייתי במצוקה וסבתי לימדה אותי להתפלל. תפילה זה חומר חזק, כמעט חזק מדי כשמדובר בילדים קטנים, טרנסצדנטלי. אני באמת ובתמים האמנתי שהוא שומע, רושם, מתייק, ואחר כך ליטרלי הולך ומגשים כל דבר שאני מבקשת".
13. אם כן: את מדברת איתו? האם היו פעמים שהרגשת שהוא דיבר אליך?
"ללא הרף. מאז ומתמיד היה לי איתו דיבור אינטימי, אינטואיטיבי, בלי קשר לדת. אבל בשנתיים האחרונות התפילות שלי השתנו. אני מתפללת לשלום החטופים, לשלום החיילים, לשלומה של ישראל, ורק אחר כך מתפנה לבקש לשלומם של בני ביתי ואהוביי. אני בחרדה גדולה מה יהיה עלינו. הבזבזנות הנוראה בחיי אדם, ההפקרה, איזו תקנה תהיה לנו?"
14. פריט אחד שקרוב לליבך?
"חשבתי על זה ביוני האחרון, כשרצנו למקלטים. התלבטתי מה לקחת בתיק אם ייפול טיל על הבית. בסוף לא לקחתי כלום. אין לי סנטימנטים לחפצים".
15. יש מישהו בעולם שאת מרגישה שאת חייבת לו התנצלות?
"מכל מי שאיבדו נפשות במלחמה הזאת. האובדנים רבים כל כך, ואי אפשר לבקש סליחה מכל כך הרבה נמענים, ולכן תחושת האשם משתקת. כי עם כל ההפגנות והעצומות והקריאות לעצור את המלחמה, להתקומם נגד הטירוף ההולך ונמשך הזה, יש הרגשה שאנחנו לא עושים מספיק, של אוזלת יד".
ספרה של דורית רביניאן "שיעורים בפיתוח קול" ראה אור לאחרונה בהוצאת עם עובד
כמה קטנות
אם לא בישראל אז איפה?
"אמריקה".
אם לא עברית – איזו שפה?
"אנגלית".
אם לא דורית, איזה שם?
"התרגלתי לדורית, דווקא שם סבבה".
חפץ שתמיד יהיה עלייך?
"נעליים? מפתחות? טלפון?"
מדד האושר האישי?
"ממוצע – 8. והיום – 8".
