"את זה כבר פוצצנו, אל תדאג": הצעדים שזירזו את המפלה של חיזבאללה נחשפים

בשנה שעברה, בזמן שמדינה שלמה חיכתה בחודשים שקדמו לתמרון, לתגובה ישראלית לתוקפנות חיזבאללה, כבר פעלו בשטח לבנון, בחשאי, יחידות מיוחדות של צה"ל בכ-200 פעולות נועזות. בראיון למוסף "ישראל שישבת", שיתפרסם בסוף השבוע הקרוב, מספרים לוחמים שהשתתפו במבצעים על ההכנות והרגעים המותחים בדרך למפלה הגדולה של חיזבאללה.

"אני זוכר שישבתי עם מג"ד שריון ביציאה לתמרון והסברתי לו על הכפר אל-עדייסה", מספר ל"ישראל שישבת" רס"ן ג', מפקד פלגה ביחידת אגוז. "אמרתי לו שבכפר יש כעת פחות שני משגרי קורנט ו-14 טילים שיכולים היו לאיים עליו, כי אני יודע שזה מה שמטריד טנקיסט. הוא שאל האם זה מידע מודיעיני בדוק, עניתי 'פוצצתי אותם בשבוע שעבר'".

כדי שהכוחות הקטנים לא ייחשפו נעשו הכנות מדוקדקות. "המטרה הייתה לשלול תשתיות, לסכל ולהשמיד אמצעים של חיזבאללה במרחב קו הגבול", מספר ב', ראש ענף מבצעים מיוחדים באוגדה 91. "קדמו לכך לילות ארוכים של תכנון, מחקר והוצאה לפועל. לחלק מהמקומות אפילו חזרנו כמה פעמים לצורך מחקר עמוק יותר. חלק מהמבצעים נמשכו יותר מלילה אחד. עבודה מאומצת של יחידות מבצעיות, פיקוד צפון, אמ"ן, חיל אוויר, חיל הים. היחידות, שעבדו כאן הן בעלות יכולות פנטסטיות בעולם החשאי, מהטובות בצה"ל".

חוץ מפעולה אחת בה נפצעו שלושה לוחמים שעלו על נפל או מטען, שאר המבצעים עברו בשלום. המוטו היה להשאיר כמה שפחות סימנים שיעידו שכוח ישראלי פעל בשטח לבנון.

"האויב הבין שצה"ל יודע להגיע לכל מקום. במקומות שרצינו שיידע שהיינו, הוא ראה את זה", אומר רס"ן נ', מפקד פלוגה ביהל"ם. "הצלחנו לייצר אצלם תחושת נרדפות והשגנו מודיעין חשוב. הגענו לתמרון משמעותית חזקים יותר. כשנכנסו לכפר כילא עם הצנחנים היה אויב במנהרה שתיעדנו. ידענו היכן הפירים נמצאים ומאיפה המחבלים יכולים לצאת, וזה השפיע על כל תפיסת הלחימה".

על כל מבצע כזה היו גם לא מעט רגעים מותחים, שבהם הכוח היה עלול להתגלות מאחר שפעל בלב מעוזי חיזבאללה. "היינו בכפר אל-עדייסה", מספר רס"ן ג' מיחידת אגוז. "כוח קטן, אבל יחסית גדול למבצע כזה. אנשים היו מפוזרים בכל מיני מקומות, ולפתע שמענו רעש של מישהו שהלך בקו הבתים שמתחתינו. באותה שנייה הכוח קפא במקום. אני קורא לזה 'הקשר שבשתיקה', כי כולם מבינים מה לעשות, ולא צריך לדבר. קופאים, ואתה יכול לדמיין מלא עיניים מסתכלות לאותו כיוון ומחכות. במשך 45 דקות עמדנו סטטיים עד שהיינו משוכנעים שהבן אדם כבר לא שם, והמשכנו".

הכתבה המלאה - בסוף השבוע ב"ישראל שישבת"