אם נקלעתם השבוע למרכז תל אביב וראיתם איש במיטב שנותיו מנהל ויכוח עז עם שומר בכניסה לסניף בנק, גוער בו ומתחנן בפניו שייתן לו להיכנס לסניף בעודו מחזיק בידו טלפון ומקלל בקולי קולות - צריך שתדעו שזה היה בן משפחתי היקר, ושמעברו השני של קו הטלפון הייתי אני עצמי.
הדבר היה ככה: אני וגיסי היינו צריכים לחתום על מסמך בנקאי חשוב כלשהו. אני הייתי בירושלים והוא היה בתל אביב. העולם הוא כפר גלובלי שמצמצם את מרחקיו בצעדי ענק, ובעוד רגע לגיאוגרפיה לא תהיה בו משמעות בכלל – אבל לא כשזה נוגע למערכת הבנקאית.
לצורך החתימה המדוברת על המסמך לא הספיקה תשדורת מייל (סליחה על המילה תשדורת) וגם לא שיחת זום או וידאו. האיש נזקק להגיע פיזית לסניף מסוים, לחפש חניה, לא למצוא, להחנות במקום אסור ולרוץ כל עוד רוחו בו אל הסניף, להתחנן בפני הפקיד שיכניס אותו, לחרף ולגדף אותי בטלפון על שלא הסדרתי את הפגישה כראוי, ואז סוף סוף להיכנס, לחפש את הפקידה הרלוונטית, לקבל לידו את המסמכים –--
ואז התברר שאין לו תעודת זהות. רק רישיון נהיגה. ברור, נו. מי מחזיק עליו היום תעודת זהות? בבנקים, מסתבר, צריך תעודת זהות. לא מספיק רישיון. בום. הכל מההתחלה. תבוא מחר עם תעודת זהות.
למה בבנקים לא מספיק רישיון וצריך להזדהות דווקא בתעודת זהות? מאותה סיבה שמספרות סגורות ביום שני. למה מספרות סגורות ביום שני? מאותה סיבה שחנויות סגורות ביום שלישי. למה חנויות סגורות אחר הצהריים ביום שלישי? מאותה סיבה שיש מודעות על מכרזים בעיתונים.
כי ככה זה היה פעם.
יש כל מיני פינות בחיים שמשהו נתקע בהן. בטח נתתם את ליבכם יותר מפעם אחת לשאלה הקריטית המנקרת בי בכל פעם שאני יושב במטוס וצוות הדיילים מתחיל לדאוג באובססיביות לכך שכל הנוסעים יעבירו את המכשיר הסלולרי שלהם למצב טיסה: איך זה שעד היום לא נפל שום מטוס מהשמיים בגלל שנוסע כלשהו במושב 32-c שכח להעביר למצב טיסה? ועוד שאלה, חמורה יותר: לשם מה נזקקים גורמים עוינים, הזוממים לחטוף מטוס, להחדיר כלי נשק או פצצות אל תוך הטיסה? הרי הם מחזיקים, ברשות ובזכות, בכיסם הימני את האימתנית שבפצצות, המתוחכם שבאמצעי החבלה, הוא הטלפון הסלולרי!
כל מה שעליהם לעשות הוא בנקודה כלשהי מעל הים לשלוח יד בחשאי אל הכיס, לשלוף את הטלפון, ובחסות החשיכה להוציא, בבת אחת, ממצב טיסה. כשזה יקרה בתזמון מדויק על ידי שלושה טרוריסטים, שכל אחד מהם יושב בחלק אחר של המטוס, זה יגרום בוודאות לשיבוש כל מכשירי המטוס ולצלילתו לעומק האוקיינוס. נכון? התשובה ידועה. לא נכון.
אני אומר את הדברים מבלי להעמיק בהם מדעית, להצליב חוות דעת ולייצר מסקנה אמפירית. אני אומר אותם מתוך שכל ישר, וכל מי שיש לו כזה מסכים איתי. בנוסף, הטרחתי את עצמי וכן בדקתי את העניין עם כמה גורמים מבינים, כולל בשידור רדיו אל מול פני האומה, ואני שם נפשי בכפי וכותב את הדברים: אין שום סיבה לפאניקת הנדנוד האינסופי הקשור לשימוש בסלולרי בטיסות. זוהי הקפדה שהיתה נהוגה בעבר. גם אז היא ככל הנראה היתה מפוקפקת, אבל ננקטה ליתר ביטחון וכבר מזמן אין בה שום צורך ושום עניין, ולאף אחד אין אומץ לבטל אותה.
הייתם לאחרונה במעליות? נתקלתם בשורה המטופשת "חל איסור להשתמש בטלפון סלולרי במעלית"? תגידו: נתקלתם לאחרונה בגופות מעוותות שחולצו ממעליות אחרי שמישהו מהנוסעים במעלית העז לשוחח בטלפון עם מישהו אחר (ותוך כדי כך לומר לו "אני לא שומע, אני במעלית", מבלי לחשוב שגם את המשפט הזה הוא לא שומע)? נכון ששמעתם פעם משהו על "כלוב פאראדיי", אבל הוא רלוונטי להיום כמו האיסור על אכילת יותר משתי ביצים ליום.
מכירים את השלט בתחנות הדלק האוסר על שימוש בסלולרי בקרבת המשאבות? יצא לכם כבר פעם לתדלק תוך כדי קבלת הודעה בוואטסאפ ולהפוך במקום לגל של אפר בריח סולר? לא, וגם לא ייצא לכם. מה שכן, בטח קיבלתם פעם איזה סרטון מפוברק ומבושל על מישהו שמתדלק את הרכב ומשוחח בטלפון ופתאום בום! התחנה כולה עולה בלהבות. מה שלא סיפרו לכם זה שהאיש עבריין הרכב ממולכד, זה היה בכלל על סט צילומים של סדרה ובישול של AI. חוץ מזה הכל נכון. הסכנה גדולה.
הכל הבלי הבלים. סתם דברים שהתקבעו ונשארים כך מבלי שמישהו מוצא את האומץ פשוט להפסיק אותם. ואני תוהה: החיים מספיק מסובכים. באמת. צריך לסחוב עלינו גם כל מיני טרדות עבר מקובעות? שמישהו ירים כבר את הכפפה הזאת, ייכנס רגע במשרד – סליחה, בזום או בשיחת ווטסאפ; שלושה אנשי מקצוע, כשאחת מהם במעלית ואחד בתחנת דלק – ופשוט יכריז על חזרה להווה. ביטול כל הגזרות הסלולריות, פתיחת מספרות בימי שני ואיסור מוחלט על השימוש ב"חל איסור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו