"אמא, אני כל כך רוצה כבר לחזור הביתה. אני לא רוצה להיות במקום הזה, והם גם כל זמן מכריחים אותי לראות את האיש הזה. אני זוכר את הטעם והריח של הדבר המגעיל בין הרגליים שלו... אני נזכר בפרצוף שהוא היה עושה כשהייתי אצלו. הוא היה עושה לי כואב בפיפי ובטוסיק וזה מאוד קשה לי כשאני נזכר. גם המדריך כל הזמן מכריח אותי לראות אותו, ואמרתי לו 'אתה לא מבין שאני מפחד ממנו ולא רוצה לראות אותו?' אמא, למה? למה אף אחד לא מקשיב לי?'"
מצבו של יובל (שם בדוי) בן השמונה הולך ומידרדר. גורם מתוך המערכת שליווה את המקרה הקשה מעיד כי "ממש מדאיג מה שקורה כאן. יש הרבה התנהלות מוזרה בבתי המשפט לענייני משפחה, אבל פה זה מאוד חריג במגמתיות. כל ההחלטות חריגות. במשך כל שנות עבודתי לא קיבלתי החלטה להוציא ילד בחשאי מההורה, שעל פי כל גורמי המקצוע הוא הורה מיטיב. אותו שופט מסרב לאפשר למומחים, שהוא שלח בעצמו, להעיד על הפגיעה המינית שאבחנו".
התופעה, שנחשפת בהרחבה בתחקיר שיתפרסם במלואו בסוף השבוע במוסף "שישבת" ומחר באתר "ישראל היום", מתרחשת שוב ושוב. ילדים וילדות, בנים ובנות, שמעזים לספר לאדם מבוגר שהם נפגעים מינית בתוך הבית, על ידי הורה, מוצאים את עצמם נזרקים באכזריות מתחת לגלגלי המערכת הדוהרת, שרומסת את זכויותיהם הבסיסיות ביותר.
במקרים של ילדות וילדים שנפגעים מינית בתוך המשפחה – נדמה שאין חוק שבאמת יכול להגן עליהם. למעשה, לילדים שנפגעו מינית בתוך המשפחה כמעט שאין סיכוי לזכות בהגנה. אפילו במרכזי ההגנה (בתי לין), שנועדו לאפשר לילדים טיפול וחקירת ילדים בתנאים המתאימים ביותר, נמנעים - אם כי לא באופן רשמי - לקבל אותם.
כך, לדוגמא, בשנה שעברה הועלתה בדיון בוועדה לזכויות הילד הטענה כי "קטינים שמעורבים בסכסוכי גירושים בעצימות גבוהה מסורבים מלקבל טיפול במרכזי ההגנה בשל החשש שמדובר בניכור הורי, וכך דווקא ילדים במצבים הכי רגישים לא מקבלים מענים".
המשפט, שנכתב במסמך סיכום הדיון בדיווח השנתי של משרד הרווחה לשנת 2023, הוא גם הרושם שמגיע מהשטח.
לדברי עו"ד רוני אלוני סדובניק, המייצגת נפגעים, "כל הכשלים, לאורך כל שרשרת קבלת ההחלטות והטיפול בילדים נפגעי פדופיליה ועבירות מין בתוך המשפחה, הם חלק מתעשייה שנועדה להשתיק נפגעים ונפגעות".
"לא מקבלים את הילדים האלה בבית לין. אומרים להם 'אל תבואו', הרווחה אומרת 'זה סכסוך גירושים', אבל לא! זאת אלימות נגד ילדים", מוסיפה עינת קינן, מגשרת בהתמחות משרד המשפטים ומומחית בליווי מו"מ שמלווה אימהות וילדים בהליכים. "לצערי, יובל ואימו הם לא היחידים – זאת מדיניות".
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר: "הטענה כי מדובר ברוב המקרים הובאה ללא כל סימוכין או ראיות, ואנו דוחים אותה מכל וכל. כל דיווח על חשד לפגיעה מינית בילדים מטופל ברמת הדחיפות והרגישות הגבוהה ביותר. העובדים הסוציאליים בודקים כל מקרה לגופו, מעריכים את צורכי הילד וממליצים על דרכי התערבות בהתאם למידע הקיים בידם ולממצאי ההערכה והחקירה. המשרד דוחה מכל וכל את הטענה כי קיימת תגובה אוטומטית של ייחוס תלונות מסוג זה ל'ניכור הורי' במסגרת סכסוכי גירושים. כאשר עולה פער בין דיווחי אחד ההורים לבין מצב הילד וממצאיו, נבחנת האפשרות של שימוש בילד לצורך ביסוס טענות במסגרת הסכסוך, תוך חשש לפגיעה חוזרת בו כתוצאה מהליך חקירתי ארוך ומתמשך, לעיתים פולשני. במצבים אלה נדרשת בחינה מעמיקה של טובת הילד וההגנה עליו, כדי למנוע את המשך הפגיעה בו, מכל צד שהוא. הטיפול נעשה על פי שיקול דעת מקצועי ותוך התייעצות עם כלל הגורמים הרלוונטיים, תחת פיקוח והנחיה של בתי המשפט ובשום אופן לא מתוך הכללה או הנחיה רוחבית".
התחקיר המלא - בסוף השבוע ב"שישבת" ומחר באתר "ישראל היום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו