עדי רובינשטיין תרם את גופו לוולנס. האם זה באמת עבד? // צילום: משה בן שמחון
אנחנו בטירוף Wellness. אל תגידו שאתם לא יודעים מה זה "וולנס". מילולית: בריאות, איכות חיים, אורח חיים בריא, איזון גוף־נפש. זה נשמע קצת אבסורדי שבטלוויזיה מספרים לנו שלקחת יותר מדי כדורי הרגעה זה מסוכן, ואפילו יש קמפיין של המדינה על זה, ומצד שני כולם מחפשים את התור לטיפול פנים, לאמבטיית קרח או לריטריט יוגה.
מגזין "ישראל היום": כל הכתבות
אבל אולי, כשחושבים על זה לעומק, יש בזה היגיון. הרי יש קשר טבעי בין הרצון לשפר את הגוף לבין הרצון להרגיע את הנפש שלנו כדי שיוכלו להתמודד טוב יותר עם טירוף המערכות הבלתי נגמר במדינה שאנחנו חיים בה. בבוקר מיץ אנטי־אייג'ינג, בלילה חולמים על שיראז.
הקיץ הזה, שאמנם החל במלחמה נוראה, ישבור כנראה את השיאים המוכרים לנו בעולמות הטיפוח: יותר טיפולי בוטוקס, יותר ניתוחים קוסמטיים כאלה ואחרים, יותר טיפולי קרח וסאונות חמות.
המאבק להישאר צעיר או צעירה לנצח הוא לא תוצר של החברה שלנו כמובן, אלא תופעה כלל־עולמית.
מספיק להביט רגע בסרטים הנצפים ביותר בנטפליקס, לדוגמה, כדי למצוא שם בצמרת את הסרט על בריאן ג'ונסון, אותו מולטי־מיליונר אמריקני שהחליט שהוא לא ימות אלא יחזור אחורה בזמן בעזרת אי־אלו טיפולים שונים ומשונים. הוא החליט שהוא לא רוצה למות, וסחף אחריו המונים ברחבי העולם שהחליטו שבקרוב הם יחזרו להיות בני 18. בינתיים זה עובד להם לא רע, אולי כי אין להם את אפליקציית פיקוד העורף במכשיר הנייד.
נו באמת, איך אפשר לפתוח את הקיץ בלי פתיתי הזהב עם פפטידי קרנוזין וחומצות אמינו משי? הזהב תורם לגמישות העור, למיצוק ולהפחתת אדמומיות, והוא גם נוגד חמצון ומסייע בהבהרה. כאילו לא ידעתם בעצמכם
700 אלף ישראלים וישראליות עברו בשנה האחרונה הליך קוסמטי שכולל הזרקות, 90 אלף נכנסו תחת סכין המנתחים בשביל להיראות צעירים יותר ולו לרגע, וזה בזמן המלחמה הארוכה ביותר שידענו. בין אזעקה לאזעקה רצנו לקוסמטיקאית או למורה ליוגה, כדי לחפש את עצמנו בצורה (לכאורה) טובה יותר.
סטייט אוף מיינד
אז יצאתי לדרך. מראש היה ברור שתחת סכין המנתחים לא אכנס וגם בוטוקס מחוץ לתחום (לפחות בשלב הזה של חיי). מה כן? טיפולי פנים, סאונות קרח וחום, עיסוי בחליפה של נאס"א ושאר טרנדים שאמורים להכין אותי לקיץ הזה, שבו אראה צעיר יותר, רענן יותר ולא ככזה שבילה 12 יום במקלט הביתי שלו בצוותא עם השכנה המבוגרת, שמתעקשת לא לסגור את דלת המקלט, והכלב הזקן, שלא היסס להתרוקן בשעה הגורלית שבה שהינו שם יחד. זה אני חדש, וגם אני רוצה להישאר צעיר לנצח.
תחנה ראשונה: מכון "שגב קליניק", שמתמחה בטיפולים אסתטיים לגברים. הקליניקה (למה הכל חייב להיות בלועזית) ממוקמת בלב שכונת לבונטין התל־אביבית במבנה יפה למדי. בדרכי למכון אני מדלג בעדינות מעל הומלס במצב תודעתי שהייתי שמח להיות בו בחודש יוני, וניצל מדריסה על ידי עובד זר. בנות שיוצאות מסטודיו ליוגה מזמינות מיץ ירוק בבית הקפה הסמוך, ואני מבין שלהיות צעיר זה לא רק טיפולי פנים, אלא בעיקר סטייט אוף מיינד, כפי שאומרים בעולמות הללו.
איתי, סמנכ"ל השיווק, מחכה לי בחיוך שובב על הבוקר, לאחר שכבר שוחחנו לפני כן והבהרתי לו שסף הכאב שלי נמוך והסבלנות שלי קצרה למדי. הוא מציג לי סדרה של טיפולים שמבלבלים אותי מיידית: הצערת עור, הצערת העור במכשור, הצערת העור בהזרקות, שקעי עיניים, עיצוב ופיסול פנים, פיסול אף, עיצוב ופיסול קו לסת, עיצוב ומילוי שפתיים, עיצוב חיוך, פיסול סנטר, הסרת שיער, חיזוק השיער, המסת שומן והקפאת שומן.
אכן בופה מרשים, אבל אני בחור סולידי מטבעי ואני מחליט ללכת על המוכר והידוע: טיפולי פנים כולל מכשירים מיוחדים שאמורים להוסיף לעוצמת הטיפול, והמסת שומן בבטן. גם ככה תכננתי בצהריים לאכול שווארמה, ואם אפשר להקדים תרופה למכה, אז למה לא? ממסים את השווארמה לפני הביס הראשון.
מטפלת חיננית בשם ולנטינה משכיבה אותי על מיטת הטיפולים. היא אומרת לי בנימוס שכבר רואים קמטוטים מתחת לעיניים בטון קצת מופתע, כאילו היא חיתה בקנדה בשנתיים האחרונות ואני בניר עוז פינת לאונרדו דה וינצ'י. מה רע רק קמטוטים? אני מרגיש שהזדקנתי בעשור בשנתיים האחרונות, וגם זה במחיר מבצע. אז אנחנו מתחילים בלנקות לי את הפנים, ואז מכשיר מיוחד מחמם לי אותם, ואז אני מקבל עיסוי, ואז עוד פעם מורחים לי משהו.
אוויר קפוא נופל על פניי ואני נזכר בשורשיי במזרח אירופה, אבל שילוב של פרץ אנרגיה עם ""Eye of The Tiger ברקע גורם לי לצאת אחרי קצת יותר משתי דקות, חצי דקה לפני הזמן שמבוגרים ממני ב־20 שנה מחזיקים בלי בעיה
נדמה לי שאני שוכב תחת ידיה המפנקות של ולנטינה כבר שלוש שעות וחצי, אך מבט בשעון מראה שעברו רק 45 דקות מאז שהפנים שלי נכנסו תחת ידיה. "צריך סבלנות כשעובדים על הפנים וצריך לבוא פעם בחודש", היא אומרת, ופתאום כשאני מבין איך התהליך מתבצע, אני קולט שזה באמת מה שאשתי עושה כשהיא הולכת לקוסמטיקאית. תמיד שאלתי את עצמי מה יש לעשות שם שעתיים, והנה אני מנסה להירגע אחרי 45 דקות של עיסוי פנים וכל מה שאני מצליח לחשוב עליו הוא אם באמת היורש של חמינאי יהיה גרוע ממנו.
מבט במראה ואני זוהר כולי, מרגיש כאילו הורידו ממני חצי קילו של אבק. "ועכשיו לטיפול שכוכבי הוליווד הכי אוהבים והוא הכי פופולרי אצל עשירי העולם". אני כבר מדמיין את עצמי כבראד פיט של שוק לוינסקי, אבל לאחר פאוזה קצרה מגיעה ההודעה מטעמה של הגברת: "מסכת זהב 24 קראט לפנים".
אל תגידו לי שלא עשיתם מסכת זהב עד עכשיו. נו באמת, איך אפשר לפתוח את הקיץ בלי פתיתי הזהב עם פפטידי קרנוזין וחומצות אמינו משי? הזהב תורם להגברת גמישות העור, למיצוק ולהפחתת אדמומיות, והוא גם נוגד חמצון ומסייע בהבהרה. הפפטידים מחזקים את מערכת ההגנה של העור, מאיצים ריפוי פצעים וכוויות ואנטי־דלקתיים, וחומצות אמינו משי מסייעות במניעת אובדן לחות בעור. כאילו לא ידעתם את זה בעצמכם.
כעבור חמש דקות אני מכוסה כולי בזהב טהור. ההרגשה מרעננת ואני ממהר לצלם סלפי עם ולנטינה ולשלוח לחברים. "לא הגיע הזמן שתמצא עבודה אמיתית?" מגיעה מייד התשובה. מסכת הזהב אכן מרעננת וכולי נוצץ עכשיו בשעה שהחלק הראשון בטיפול שלי הסתיים. הגברים בתור ההולך וגדל בחלל המרכזי מביטים בי, ואני מבין שנשארו לי שאריות זהב על הפנים. אבל כזה אני - תמיד נופל לי זהב מהפרצוף.
אנחנו עוברים לחדר אחר, ושם אני שוב נשכב על מיטה מוקפת במכשירים מוזרים. "אנחנו עושים עכשיו המסת שומן, אנחנו עוברים על הבטן ואתה תרגיש חום. אני לא נשארת יותר מכמה שניות בכל מקום שלא ישרוף לך או שתקבל כווייה. אם חם לך או משהו מפריע לך, תגיד אתה. אנחנו הולכים להמס לך קצת שומנים".
ולנטינה שוב מחייכת את החיוך המקסים שלה, ואני מחפש את האולטרה־סאונד בעודה מתחילה להעביר את המכשיר על הבטן עמוסת המאנצ'יז של אמצע הלילה שלי. היא חורשת לי את אזור הפופיק, ואני כבר מת לגלות במצלמה אם יש לי בן או בת. אבל זה לא המקרה.
"אי אפשר כמובן לרזות ישר מפעם אחת, וצריך סדרה של טיפולים, אבל זו התחלה טובה. גברים שמקפידים בזה רואים תוצאות".
אני רואה שאני לא באמת מרזה, אבל אולי החום החזק ממס לי באמת את השומנים. דופק לא שמענו וגם תור למי שפיר לא קבענו, אבל הטיפול מסתיים ואני מרגיש רזה יותר. טוב, לא באמת, שורפת לי קצת הבטן, אבל אני מרגיש כל כך טוב אחרי טיפול הפנים, שגם בדיקת מין היילוד שעברתי עכשיו עברה עלי בחיוך על הפנים.
אני משוחח קצת עם אנשים בתור, והם נשבעים שכל הדברים כאן עובדים, ועובדים מצוין. איתי שואל אותי מתי הפעם הבאה שאני בא, ואני כבר חושב על עיצוב הלסת כטיפול שאשמח לנסות. ולנטינה ואני נפרדים בחיוכים, והיא מצטערת שלא ניסיתי "טיפה, אבל ממש טיפה" בוטוקס. אני אומר לה שצריך להישאר עם טעם של עוד ולשמור משהו לפעם הבאה.
גנים, תתעוררו
אני בדרכי לפאתי הרצליה. בשנת הקורונה נפתח מקום העונה לשם הלועזי, כמובן, Ever Lab, שבהגדרה הרשמית שלו הוא "מעבדה לבריאות אופטימלית". סיגל שילוני, הבעלים של המקום, מחכה לי בתוך חלל שנראה כמו נלקח מסרטי מדע בדיוני כפי שאולי וודי אלן היה מביים אותם. המקום מתוקתק להפליא ומשמש באמת אסקפיזם מהכבישים הסואנים שאליו הוא משקיף. שילוב של חדר כושר וגן צעצועים לגברים ולנשים במשבר גיל העמידה, אבל לא רק.
המעבדה של סיגל התהוותה בליוויו הצמוד של פרופ' יובל חלד, מדען העוסק בחקר הפיזיולוגיה של גוף האדם ומרצה בתחום רפואת הספורט - ששואפת לעורר את הגנים המוזנחים האלה על ידי כך שהיא יוצרת תנאים הישרדותיים פיזית. "מטרתם של הגנים האלה לעזור לנו להתמודד עם מצבי הישרדות. אם נדמה מצב כזה ונוציא את הגוף מאזור הנוחות, נעיר את הגנים האלה ונעזור לגוף להפעיל את מנגנוני התיקון הטבעיים שלו.
מסכת הזהב אכן מרעננת וכולי נוצץ עכשיו בשעה שהחלק הראשון בטיפול שלי הסתיים. הגברים בתור ההולך וגדל בחלל המרכזי מביטים בי ואני מבין שנשארו לי שאריות זהב על הפנים, אבל כזה אני - תמיד נופל לי זהב מהפרצוף
במילים אחרות, מדובר ברפואה מונעת". עד עכשיו חשבתי שהשיניים הדפוקות שלי והחיבה למתוק נובעות מהגנים הדפוקים שלי, אבל לשמחתי אני מגלה שבסך הכל היה מדובר בגנים מוזנחים שלא השקעתי בהם, והנה עכשיו, ברוך השם, כשמדינה שלמה נמצאת במצב הישרדותי, אני סוף־סוף מעיר אותם משנת החורף העמוקה.
התחנה הראשונה שלי היא מיטת העיסוי הלימפטי. אני נכנס לחליפת חלל וסוגרים אותי עד פלג הגוף העליון. אני מקבל כמובן כיסוי עיניים, ומוזיקה קלאסית מתנגנת ברקע. הדיילת שואלת אותי אם אני רוצה עוף או בקר, ויוצאים לדרך. בחצי השעה הקרובה אני זוכה לתחושה שדומה לעיסוי של "24 כפות ידיים".
המטרה היא לנקות רעלים דרך הכליות והשתן באמצעות פולסים שכמו מרימים ומורידים אותי למעלה ולמטה. זה באמת כיף, גם אם באמצע אני חושב שעוד דקה ואני הופך לצ'ארלס מנסון מרוב שקט ורוגע ובעיקר המזמוזים הנעימים, יש אנשים שעושים את זה פעמיים בשבוע.
התחנה הבאה: סאונה אינפרה אדום כמו שיש ללברון ג'יימס בבית. בטמפרטורה של 55 מעלות, עם אייפד שמנגן שירים כדי להנעים את האווירה, וגם צבעים שמשתנים בהתאם לבקשת המבלה המיוזע. אני בוחר את השיר המתאים ביותר בעיניי לסיטואציה - "שיר הפרטיזנים" של אופירה גלוסקא.
סאונה חזרה להיות טרנדית בשנים האחרונות, גם במדינות שחיות את הסאונה של יולי־אוגוסט. אף שכל סוגי האוכלוסייה מגיעים לכאן, נראה שקהל היעד שהכיר את המקום וסיפר לי עליו הוא בעיקר גברים בגילי 50-40 שמחפשים מה לעשות בעודף הזמן והכסף ופנו כמובן לעשיית מרתונים, אולטרה־מרתונים ואיירון־מאנים, או כל דרך ראויה דייה לחטוף את התקף הלב. המקום הזה נתפר בדיוק עבורם, בעידן שבו כולם מחפשים להבריא כמה שיותר מהר ולשקם את עצמם ללא תרופות או רעלים אחרים. הטובים לטיפולי קור, הטובות לבוטוקס.
באופן טבעי, התחנה הבאה שלי היא טיפול הקריו - כניסה לסאונת קור מושלגת בטמפרטורה של מינוס 85 מעלות. צריך לדבר רגע על טיפולי הקור למיניהם, כנראה הטרנד הכי חם אחרי מיטות השיזוף מהאייטיז. קודם כל התחום הכי עמוס ופופולרי בשוק הוא כמובן אמבטיות הקרח. מה שהחל לפני כמה שנים כעניין לספורטאים בלבד, הפך בעת האחרונה לאתגר טיקטוק ולאירוע חובה במסיבות רווקות. נכנסים, מצטמררים ועוד אומרים תודה. לא, תודה. סאונת הקרח כאן היא שונה: אין מגע עם מים ולכן גם אין צמרמורת.
אני מחכה שהזוג המבוגר החביב לפניי יסיים את העניינים שלו, וקופץ פנימה. בעיקרון אמורים להחזיק כאן שלוש דקות עם כפפות, כיסוי לפה ונעלי בית, כאשר באמת רק אחרי דקה וחצי מרגישים את התופת הנעים. ואז האוזניות שעל האוזניים שוב מתחילות לנגן, ועדיף לבחור שיר קופצני כדי להזרים את האדרנלין בגוף, כי העסק מתחמם - או שמא מתקרר.
אוויר קפוא נופל על פניי ואני נזכר בשורשים שלי במזרח אירופה, אבל שילוב של פרץ אנרגיה עם "Eye of The Tiger" ברקע גורם לי לצאת אחרי קצת יותר משתי דקות, חצי דקה לפני הזמן שאנשים שמבוגרים ממני ב־20 שנה מחזיקים בלי בעיה. האמת, אפשר להבין למה זה הטיפול הכי טרנדי עכשיו ברחבי קליפורניה ובעולמות הספורט השונים. אני יוצא משם ושואל את עצמי אם לא כל בני האדם צריכים לעשות את זה בכל יום.
התחנה האחרונה שלי במסע היא זאת שחיכיתי לה. "נאפ פוד" הוא מין חללית או צדפה או אירוע עיצובי מעניין, שהוא ייחודי למקום הזה, ואני נכנס לתוכו בציפייה לצאת אדם אחר.
צוות העובדות מכסה אותי בשמיכה, שוב אני מקבל כיסוי עיניים וכמובן אייפד שאמור להשרות עלי תחושה מדיטטיבית לגלי המוח. למעשה, 20 דקות בתוך הקונכייה החביבה הזאת אמורות להיות שוות ערך לשינה הרבה יותר ארוכה. האמת, מאוד מרגיע, אבל בסוף הטיפול אני מרגיש שאני חייב סיגריה, ואני בכלל לא מעשן.
הקהל במקום הולך ונהיה מגוון יותר, בעיקר טיפולים זוגיים של יום הולדת או יום נישואים. וולנס בישראל זה הרבה פעמים עניין זוגי וסוציאלי, לא משהו שעושים לבד. "אנחנו רק בתחילתו של תהליך, עולמות הוולנס בישראל הם בחיתולים שלהם", מאבחנת סיגל, "בטח יחסית לקליפורניה, שהיא הבירה העולמית, ואפילו לניו יורק או ללונדון, שמתעוררות עכשיו. יש עוד כל כך הרבה לאן להגיע בתחום הזה, ואני בטוחה שבקרוב מאוד יגיע המפץ הגדול בתחום.
"אנחנו לא קרובים אפילו לפיק. בסוף, כל ישראלי יבין שלסיים יום עבודה או אימון או להתחיל את היום בטיפול קריו או סאונה, זה לא מותרות אלא חלק מהחיים עצמם, פשוט כחלק מהבריאות שלנו וכחלק מטיפולי המניעה הבסיסיים".
וול, וולנס
תראו, כרגע בהחלט מדובר במותרות. הטיפולים הכי זולים שהתנסיתי בהם (הקרח והסאונה) עולים 200 שקלים לטיפול חד־פעמי, אבל מובן שאפשר לעשות מינויים קבועים. הטיפולים היקרים יותר שהתנסיתי בהם הם אלו שעברתי על פניי, והם מגיעים גם לאלפי שקלים לכל טיפול בנפרד, וכאמור יש להקפיד ולעשות אותם פעם בחודש אם באמת רוצים להרגיש את השינוי המובטח. נכון שהישראלים הפכו מודעים לעצמם ודואגים לוולנס שלהם, אבל איפה אנחנו ואיפה העולם?
על כל שלוש שעות במכון יופי יש לנו חצי שעה במקלט, אז קשה קצת לשמור על שגרה. ועם זאת, כמו שאמרו לנו כל מי שפגשנו בדרך, נכון שבעיקר מדובר בתחום של נשים, אבל יותר ויותר גברים מגלים שהם חייבים טיפול זהב לפנים. נסו להשיג תור לקוסמטיקאית במרכז או בפריפריה, ותגלו שמדובר במשימה לא פחות קשה מתור לרופא ילדים.
אמר מי שאמר פעם שעדיף להיות עשיר וצעיר מאשר זקן ועני. אפשר למצוא הרבה מאוד הסברים איך ישראל הפכה למדינה שעוסקת בוולנס שלה, בטח בעת שאנחנו חיים בה. כל ההסברים יהיו כנראה מוזרים למביט בחוץ. בטח עבור מי שלא מבין מה זה בדיוק להיות ישראלי ואיך אפשר לשלב מילואים בעזה עם נשימת אוג'אי. אבל הנה, אנחנו ההוכחה החיה לכך.
