הורי החטוף רן גואילי מסרבים להאמין: "הוא לא מת. עשו פה ניקוי שולחן"

ברגע ששמע על חילוץ החטופים החללים עפרה קידר, יונתן סמרנו וסמ"ר שי לוינסון, איציק גואילי שלח הודעה מרגשת לחברו הטוב, קובי סמרנו, אביו של יונתן. "קובי, אח יקר, משתתף בצערך", כתב. "חשבנו שיהיה לך נס, אבל אלוהים חשב אחרת".

מגזין "ישראל היום": כל הכתבות

אמנם איציק חיזק את חברו, אבל באותו יום הוא התקשה להמשיך לתפקד. מול עיניו עלתה דמותו של בנו, רן, לוחם יס"מ והשוטר היחיד שנחטף לעזה, שהוכרז כחלל למרות סימני השאלה שהעלתה המשפחה מול נציגי צה"ל.

רן יצא מביתו באותה שבת אף שסבל משבר בכתף. הוא רדף אחרי מחבלים, סייע לשורדי נובה, נורה בידו וברגלו במהלך קרב, ובמקום למצוא מחסה - חתר למגע מול עשרות מחבלי חמאס. כשהיה לבדו מולם, הוא הצליח לחסל 14 מהם רגע לפני שנחטף.

"כשחטופים חללים חוזרים מעזה, זו שמחה מהולה בעצב", אומר איציק בשקט. "לפחות המשפחות שלהם סוגרות מעגל וזוכות להביאם לקבר ישראל. עד כה למשפחות היו הוכחות ברורות, אבל במקרה שלנו זה אחרת. יש לא מעט תהיות וסתירות. פעמיים קבעה הוועדה לבחינת מצב החטופים שרני פצוע קשה, אבל חי. אחרי ארבעה חודשים נקבע שהוא נפל ב־7 באוקטובר".

מה גורם לכם לחשוב שגופי הביטחון והגורמים הרפואיים טועים?

"מפרטי מידע שהועברו אלינו מגורמים שונים, עולים סימני שאלה לא מעטים", אומרת טליק, אמו של רן. "יש סתירות בין הממצאים שהוצגו לנו. לא בכל ממצא שהוצג לנו, המסקנה של צה"ל לגביו תואמת את מה שאנחנו חושבים".

אתם מרגישים שהמדינה ויתרה עליו?

איציק: "היא לא ויתרה עליו, אבל נכון להיום אני לא מאמין לאף אחד. בעצם ההכרזה על רני כחלל, הוא הוצב בעדיפות האחרונה בעסקאות החטופים. חטוף סוג ב'. אני נגד זה. כולם חיים עד שהם חוזרים לארץ בארון, בדיוק כמו שעשו עם שלושת החיילים החטופים מהר דב. גם לרון ארד התייחסו במשך שנים ארוכות כאל שבוי שנמצא בחיים.

"בעצם ההכרזה על מי חי או מת, נפתחת מעין תחרות סמויה בין משפחות החטופים. זה עושה איפה ואיפה, והמתים נדחקים הצידה. מערכת הביטחון עושה לחמאס חיים קלים בעצם הקביעה שרני מת, כי אם זה לא נכון - למה להם להחזיק אותו בחיים? אמרתם גופה, תקבלו גופה. גם אם יתברר שהבן שלי נפל או נרצח בעזה, אני רוצה להביא אותו לארץ לקבורה".

אתם יכולים לתאר לעצמכם את הסיטואציה שבה יודיעו לכם שחילצו את גופתו?

טליק: "רן מוחזק בידי הג'יהאד האסלאמי, ולא בידי חמאס, ואני מאוד מקווה שהוא קיבל טיפול רפואי ושרד".

איציק: "נדע להתמודד עם כל הודעה, כי כבר קיבלנו את הבשורה הגרועה מכל כשקבעו שרני מת. מה יכול להיות גרוע יותר? אדם לא מת פעמיים. אנחנו כל הזמן מתפללים שיהיה נס, שהבשורה הבאה תהיה שהיתה טעות ורני בחיים".

"הכי שמח בעולם"

הראיון עם משפחת גואילי, שאת שמה מבטאים כ"גווילי", הוא יוצא דופן בקרב משפחות חטופים. הם לא הולכים עם הזרם, לא כועסים על הממשלה, בעד המשך הלחימה עד להכרעה מוחלטת של חמאס, ואין להם בעיה למתוח ביקורת על שירותי הביטחון ועל הוועדה לבחינת מצב החטופים.

טליק, אישה גבוהה ומרשימה, עבדה עד לחטיפת בנה כעורכת דין לדיני משפחה וכמרצה בתחום הגישור. כעת היא פעילה בפורום תקווה, התומך בהמשך המערכה הצבאית נגד חמאס כחלק מהפעלת לחץ לשחרור חטופים. איציק, שפעיל עימה בפורום, הוא מתנדב במשטרה ועוסק בתחום התפעול באזור התעשייה עידן־נגב.

ביחד עם שלושת ילדיהם - עומרי (29), שירה (24) ורן, שנחטף כשהיה בן 24 - המשפחה קבעה את משכנה ביישוב מיתר, הממוקם על שיפוליו הדרומיים של הר חברון. המראה הנשקף מביתם, שנמצא כעת בשיפוצים, הוא נוף מדברי עוצר נשימה.

בצמוד לבית נמצאת הגבעה האהובה על רן, שאליה נהג לרכוב באופנוע השטח שלו. לאחרונה קבעו ההורים במקום שלט, "גבעת רן", והם מגיעים לשם כדי להתפלל ולציין את יום הולדתו.

האם עצם העובדה שקראתם למקום על שמו, לא אומרת שאולי השלמתם עם האפשרות שרן כבר לא בחיים?

טליק: "ממש לא. הגבעה לא נועדה להנצחה, אלא לשמש אתר שבו מספרים עליו. אנחנו מטיילים שם לא מעט, וזה המקום שבו אני מתחברת לרני בלי רעשי רקע".

כשרן יחזור, מה הוא יחשוב על מקום שנושא את שמו?

"הוא יהיה מבסוט, תמונת הווטסאפ שלו צולמה בגבעה".

רן בלט למרחוק בזכות גובהו והיה פייטר עוד כילד. בגיל 12, כשהוא ראה כיצד כל הבנות בכיתה מעדיפות ללכת למסיבת בת־המצווה של תלמידה מקובלת על פני זו של תלמידה עם נכות - הוא ארגן את כל הבנים להגיע למסיבה השנייה. הוא התגייס לגולני לאחר מכינה קדם־צבאית, אך במהלך הטירונות הוא נפצע.

"נהג נגמ"ש נכנס בקיר, ורן נפגע ברגליים ועצם הירך שלו נשברה", משחזרת טליק. "הוא עבר ניתוח, שמו לו פלטינות ומסמרים, ובהתאוששות המנתח הבהיר לו שהוא לא יוכל לחזור להיות לוחם. רני ענה לו שהכל בראש, ושבתוך ארבעה חודשים הוא חוזר לעצמו - וזה מה שהיה. הוא סיים מסלול ושירת כלוחם וכמ"כ. עוד לפני השחרור הוא התחיל את הגיוס למשטרה. לא לקח חופשה ולא טס לחו"ל, רק רצה לשרת את המדינה".

טליק ואיציק גואילי: "כשחטופים חללים חוזרים מעזה, זו שמחה מהולה בעצב. לפחות המשפחות שלהם זוכות להביאם לקבר ישראל. עד כה למשפחות היו הוכחות ברורות, אבל במקרה שלנו זה אחרת. יש לא מעט תהיות וסתירות"

רן נפצע פעם נוספת כעשרה ימים לפני הטבח. כתפו נשברה במהלך רכיבת שטח והוא המתין לניתוח, שהיה אמור להתבצע ב־9 באוקטובר 2023. שלושה ימים לפני כן, ביום שישי, הוא התעקש לציין את יום ההולדת של אחד מחבריו ליחידה. שבעה לוחמים נפגשו במועדון "הפורום" בבאר שבע, שעות ספורות לפני הפלישה של חמאס.

"רני היה הכי שמח בעולם", מספר חברו לצוות היס"מ יורם בן חמו, שהשתחרר לאחרונה. "הוא לחץ שנחגוג, כאילו הרגיש שמשהו רע עומד לקרות. לפני שהלכנו, רני גרר אותי למתחם ה־VIP כדי שנגיד שלום לחבר ילדות שלו. קשקשנו קצת, שתינו כוסית אחרונה, וב־4:00 בבוקר אמרתי לו שהספיק לי. הוא ליווה אותי החוצה, התחבקנו והלכתי. לא חשבתי שלא אראה אותו מאז. רני יצא חצי שעה אחריי וישב במרפסת הבית שלו עם חברים מהיישוב. נראה כאילו באותו יום הוא ניסה למצות את החיים".

"קשה להשתלט עליו"

בבוקר 7 באוקטובר, משפחת גואילי התעוררה למשמע פיצוצים חזקים. ההורים ירדו למקלט עם רן ושירה, ואילו עומרי, אז לוחם מג"ב והיום בקורס קצינים, שהה בפעילות במחוז הדרומי.

"בהתחלה חשבתי שמדובר בזיקוקים של הפלשתינים", מספר איציק. "רני הסתכל בטלפון, ופתאום הוא יצא מהמקלט. חשבנו שהוא הלך לשירותים, אבל אז הוא חזר לבוש מדים. לא הבנו מה הוא עושה. רני אמר שהוא לא ייתן לחברים שלו להילחם לבד, ושלמרות השבר הוא יכול להחזיק אקדח. אני לא אשכח את המבט שלו. כאילו אמר 'לזה חיכיתי כל החיים'. יצאתי למרפסת ונופפתי לו לשלום. זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו".

חשבתם שיכול לקרות לו משהו?

טליק: "לא דאגתי, כי ידעתי שרני מאוד אחראי ומכיר את השטח. לא עלה לי בראש שהוא עלול להיפגע. הבנתי את הרצון שלו לעזור לחברים ולהגן על המדינה".

איציק: "למעשה, תמיד דאגתי לו. כשהוא נפצע בגולני אפילו קצת שמחתי, כי הייתי בטוח שהוא לא יהיה קרבי יותר. רני הוא טיפוס שמסתער, ואני חושב שבתוכי הרגשתי שמשהו עלול לקרות לו".

רן הגיע למשטרת באר שבע, ומשם עלה לרכב סוואנה עם עוד שישה לוחמים. הם עשו את דרכם לרעים, אבל עצרו בעלומים לאחר שקצין צה"ל, סא"ל גיא מדר מהגדס"ר הבדואי, אמר להם שאין טעם להמשיך. שניות אחר כך נפתחה על כולם אש תופת.

לוחמי היס"מ והקצין ניהלו קרב מול עשרות מחבלים, כשלפתע חלף על פניהם רכב ישראלי ובתוכו ארבעה מחבלים. הקצין החליט לרדוף אחריהם, ורן הצטרף אליו. כשהמחבלים נמלטו, השניים עצרו בתחנת הדלק בצומת סעד, משום שהבחינו בשורדים מהנובה, ופינו אותם הרחק מהלחימה. דמותו של רן נקלטה במצלמות האבטחה כשהוא עם קסדה, אפוד ונשק.

"משם הם חזרו לעלומים כדי לסייע לחברים של רני, ונלכדו בתוך אש המחבלים", ממשיך איציק לתאר. "גיא נורה בקרסול, ורני חטף כדורים ביד וברגל. הם יצאו מהרכב, וגיא התקדם לכיוון ברז מים שראה בשדה. רני פנה לכיוון אחר והם התפצלו".

טליק: "רני תפס מחסה ליד איקליפטוס ועשה לעצמו חוסם עורקים. הוא עדכן את החברים שלו מהיכן מגיעים מחבלים, צילם להם את הפציעה ושלח להם סלפי. בינתיים הגיעו גם לשם עשרות חמאסניקים והקיפו אותו".

הוא הספיק ליצור איתכם קשר?

"עומרי התקשר אליו, והופתע שהוא לא בבית אלא בעיצומו של קרב. עומרי ביקש מיקום, אבל רני ענה שידבר איתו אחר כך ולא שלח מיקום, כי הוא לא רצה לסכן את אחיו".

איציק גואילי: "רני אמר שהוא לא ייתן לחברים שלו להילחם לבד, ושלמרות השבר הוא יכול להחזיק אקדח. לא אשכח את המבט שלו. כאילו אמר 'לזה חיכיתי כל החיים'. יצאתי למרפסת ונופפתי לו לשלום. זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו"

מתחקיר האירוע ומהממצאים בשטח, הכוללים 14 גופות של מחבלים, עלה כי רן נלחם לבדו באומץ רב, ולא ויתר עד שנגמרה לו התחמושת.

"יש סרטון ממצלמות הגוף של המחבלים שבו רואים את רני נאבק בהם", אומר איציק בשקט. "הוא נמצא בידי המשטרה, אבל המליצו לנו לא לצפות בו, משום שהוא קשה. רואים בו את רני שוכב על הכביש לבוש במדי היס"מ, וסביבו מחבלים. מצאו על הכביש מזרקים ריקים ואזיקונים. יכול להיות שהרדימו אותו, כי הוא חזק וקשה להשתלט עליו".

"הלך עם האמת שלו"

בכל בוקר טליק מתעוררת בבהלה, ונזכרת שעברו כמעט שנתיים מאז ראתה את רן בפעם האחרונה. "לפעמים אני מדמיינת את המפגש שלנו", היא אומרת. "אני רואה אותו במיטה בבית חולים כשהוא מחייך וכאוב, ואומר 'אימוש, אני בבית'. אני כנראה לא אצליח לומר מילה".

את חולמת עליו?

"חלמתי פעם או פעמיים, חי ופצוע. הוא אומר לי 'אני אחזור ואהיה גיבור', ואני עונה לו שהוא כבר גיבור".

איציק: "גם אני חולם עליו לפעמים, והוא חי ומחייך. באחד החלומות הוא דפק בדלת, שאלתי איך הוא פתאום חזר, ורני צחק. אני מרגיש בכל הגוף שהוא חי. מצה"ל הראו לנו תמונה שלו עם כתם אדום בגב, וטענו שזו פציעה מכדור. אמרתי שזו טעות, כי שם הוא החזיק את נרתיק האקדח שלו, שעליו היה כתם אדום. אחרי שבדקו אמרו שצדקתי.

"לי נראה שהמוות שלו נקבע בלי שיש מספיק נתונים, אלא יותר סימני שאלה. איך אפשר לדעת שהוא לא קיבל טיפול רפואי? למה לקבוע מוות על פי מידע מודיעיני ובלי ראיה פורנזית? זה מרגיש לי כמו ניקוי שולחן. לרמטכ"ל אייל זמיר אמרתי שאני גם לא מבין מדוע מכריזים מוות כשלא כל החטופים כאן".

טליק: "אנחנו נערכים לכל אפשרות, אבל אני לא מרגישה שרני מת. הוא בחור חזק יותר מהממוצע. פעם אחיו קשר לו את הידיים בחמישה אזיקונים והוא קרע אותם בשנייה".

טליק גואילי: "אנחנו נערכים לכל אפשרות, אבל אני לא מרגישה שרני מת. הוא בחור חזק יותר מהממוצע. אנחנו יודעים שלתקווה שלנו אין סיכוי גדול, ואין בנו כעס, אבל המודיעין לא מושלם. אם לא אאחז בתקווה - אני אתרסק"

אתם מביאים בחשבון שאולי אתם טועים?

טליק: "אנחנו יודעים שלתקווה שלנו אין סיכוי גדול, ואין בנו כעס, אבל המודיעין לא מושלם. אם לא אאחז בתקווה - אני אתרסק".

את קצת כועסת על רני, שיצא מיוזמתו להילחם על העוטף אף שהיה יכול להישאר בבית?

"ממש לא. אני מרגישה גאווה ענקית. הוא הלך עם האמת שלו, ומנע כניסה מאסיבית של מחבלים לקיבוץ עלומים. זו היתה השליחות שלו".

תגובות

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "כלל הסוגיות המועלות בכתבה נידונו בין נציגי צה״ל, הוועדה הרפואית ומשפחת גואילי. צה״ל משתתף בצערה העמוק של המשפחה וימשיך לפעול בכל האמצעים למען השבת החטופים והחטופות לקבורה".

ממשרד הבריאות, בשם הוועדה לבחינת מצב החטופים, נמסר בתגובה: "משרד הבריאות וחברי הוועדה משתתפים בצערה העמוק של משפחת גואילי. הוועדה קבעה באופן ודאי את מותו של רן לאחר בחינת כלל החומרים שהוצגו בפניה".

tala@israelhayom.co.il