ברווז באקדמיה והתנור של הגנרל הרומי: המודעות מפעם שעשו את ישראל

שותפות ותקווה

ילד מניף דגל ישראל מעל גג בית. יונת השלום מחזיקה את דגל ישראל, ואישה תולה ציור של דגל מהחלון.

את הכרזה עיצב לרגל יום העצמאות ה־12 של המדינה הצייר שמואל כץ, שנודע גם כמאייר הספרים "דירה להשכיר" ו"חסמב"ה".

הכרזה של קק"ל שוזרת בתוכה תקווה, שותפות וגאווה ישראלית, אחדות ציונית ושוויונית, שבה כל אחד תורם להנפת החלום המשותף.

נגעת - נסעת

כרזה מתוך לוח שנה של חברת אגד לרגל עשור למדינה, בשנת 1958. לוח השנה יועד עבור עובדי ונהגי חברת האוטובוסים. על הכרזה מצוינים נתונים מאותה שנה, למשל שאגד הסיעה 170 מיליון נוסעים, עם 1,300 אוטובוסים שעברו 7 מיליון ק''מ בממוצע בחודש.

צובעים עולם

טמבור החלה כחנות חומרי בניין וצבע בצפת, והתפתחה לאורך השנים לחברה שהיא סמל של תעשייה מקומית. ילדים של אותם ימים נהגו לתופף על פחי צבע כחלופה לטמבורין, תוף העץ המפורסם, ולפי האגדה זאת ההשראה לשם "טמבור". תוך שנים הפכה טמבור שם נרדף לצבע, והטמבורייה לשם גנרי של חנויות לממכר חומרי בניין.

כרזת הפרסומת הוכנה בתחילת שנות ה־60 והיא מקדמת פיתוח חדשני: צבעים ללא עופרת המתאימים לצביעת מיטת התינוק או צעצועי עץ לילדים.

לומדים על הכרמל

בשנת 1959 נחגג בטכניון יום הסטודנט ברוב הוד והדר, שכן היתה זו השנה הראשונה שבה נערך טקס הענקת התארים בקמפוס החדש בהר הכרמל. את הכרזה ליום הסטודנט עיצבה דליה נידורג.

באותה שנה ביקרה בטכניון אלינור רוזוולט, אלמנת הנשיא האמריקני פרנקלין רוזוולט, שהגיעה בלוויית נכדתה, נינה, סיירה במעונות הסטודנטים, נפגשה עם מרצות בטכניון וחתמה בספר האורחים.

אשתנור

פרסומת לתנור חדש ששיווקה חברת אמישראגז בתחילת שנות ה־60. את הכרזה עיצב אחד מגדולי הגרפיקאים, דן ריזינגר.

שם התנור נקרא על שם המצביא לוקיוס ליקיניוס לוקולוס, שהיה ידוע באירועים הקולינריים המפוארים שנהג לערוך. הביטוי "סעודת לוקולוס" נשאר עד היום כסמל לארוחה מפוארת במיוחד עם התנור החדשני, ששילב גז ואפייה.

בונים ארץ

הכרזה של חברת "סולל בונה" נוצרה בשנת 1999 במסגרת יומן שנה פנימי של החברה. בתמונה מופיעה ילדה בלבוש כחול שרצה בטבעת בטון, על רקע דגל ישראל הפרוש על הקרקע. הסלוגן "סולל בונה את ישראל" מדגיש את תרומת החברה לבניית המדינה, הן במובן הפיזי והן במובן הרעיוני.

המכבים באים

את כרזת המכביה הראשונה, שהתקיימה ב־1932, עיצוב לודוויג בלום. הכרזה עוצבה על ידי הצייר ואיש תנועת "מכבי", שהיה מגדולי ציירי ארץ ישראל בתקופה ההיא. בלום נודע בעיקר בזכות ציורי הנוף שלו מירושלים, שם חי ויצר מאז עלייתו לארץ ב־1923 ועד מותו. על תרומתו המיוחדת אף זכה באות "יקיר ירושלים" וברחוב על שמו בעיר.

במרכז הכרזה מתבלטת דמות גברית, שרירית ובטוחה בעצמה, שאוחזת בעוז בדגל לבן ועליו סמל תנועת "מכבי" – מגן דוד משולב באות מ"ם. הדמות ניצבת על במה קשתית שעליה מתנוסס הכיתוב "מכביה", ולצידו תאריכי האירוע (28 במארס עד 6 באפריל 1932) ושם העיר תל אביב בעברית ובאנגלית.

הרקע מורכב משמיים צלולים בגוני תכלת ולבן, שמדגישים את הנוכחות העוצמתית של הדמות. המסרים שמעבירה הכרזה הם כוח וחוסן, כשהדמות מגלמת את אידיאל "היהודי החדש" - חזק, גאה, נטוע בקרקע ועמוס תחושת שליחות לאומית. הדמות לא רק משתתפת - היא נושאת דגל, מובילה, מכריזה: "אנחנו כאן, וגאים בזה". עמידתה האיתנה על הבמה מזכירה הר, דימוי לחיבור פיזי וסמלי לארץ ישראל. זו הצהרה של שורשיות, ריבונות ועתיד.

הכרזה מבטאת את רוח התקופה והחזון הציוני: תחייה לאומית דרך ספורט, גאווה יהודית מחודשת, וחזון של עם הקם לתחייה בארצו.

בסגנון התקופה

דרך כרזות היסטוריות של המשביר אפשר להבחין בשפה העברית שהיתה אז בפי כל וגם בפנייה הישירה לנשים, בעלות הבית שנקראו ה"בעלבוסטע".

הרשת נוסדה חצי שנה לפני קום המדינה, כשברחוב יפו הירושלמי הוקם הכלבו הקמעונאי הראשון בארץ, שהעסיק עשרה עובדים שמכרו מוצרי סדקית, הנעלה, הלבשה, ובהן פרטי חאקי ונעלי קרפ.
הפרסומת למשביר לצרכן משנת 1953 עוצבה בידי אוטה וליש, מעצב גרפי שעיצב חלק מהסמלים הבולטים של המדינה. בכרזה מוצג איור נעל עור אלגנטית - סגנון שמרני שתואם את התקופה.