רוקחים קונים תרופות בשוק השחור
בתחילת יוני 1951 התפוצצה פרשה שזעזעה את המדינה, כשהמשטרה הכלכלית עצרה שלושה רוקחים משני בתי מרקחת בתל אביב, בחשד שרכשו בשוק השחור כימיקלים הדרושים בתהליך הכנת תרופות.
כעבור כמה ימים הגיעו למערכות העיתונים בארץ מכתבים של רוקחים בעילום שם, שדיווחו ש"בלי השוק השחור - ענף בתי המרקחת היה מתחסל כולו". מהמכתבים התברר שמצב בריאותם של אזרחים רבים בארץ הורע לאחרונה משמעותית, שכן כבר כמה חודשים מורגש בבתי המרקחת מחסור בתרופות חשובות, ובשוק השחור דורשים הספסרים מחיר גבוה עד פי שבעה (!) מהמחיר הרשמי הנקוב בבתי המרקחת.
חמור במיוחד היה מצבם של חולי השחפת, שנזקקו לזריקות אנטיביוטיות שאזלו לחלוטין - גם בקופות החולים וגם בבתי המרקחת. רק חולים בודדים היו בעלי יכולת לשלם בשוק השחור את המחיר שדרשו הספסרים - שהגיע לעיתים עד 30 לירות, סכום משמעותי מאוד באותם זמנים.
המחסור בתרופות נגרם בעיקר עקב העובדה שקופת המטבע הזר ("דביזים") במשרד האוצר, ובעיקר הדולר, היתה מדולדלת, ושר האוצר, אליעזר קפלן, נדרש מדי יום ביומו להחליט לאילו מבקשות היבוא הוא יקצה מטבע. בשל המצב, ובלית ברירה, רוב הבקשות נענו על ידיו בשלילה.
העיתון "מעריב" ערך במאי 1951 סקר בין בתי מרקחת בתל אביב והסביבה, שממנו עלה שרק בשניים מתוך כ־30 המקומות שנסקרו נמצאו כל עשר התרופות שכללו הסוקרים ברשימתם.
"חברות התרופות הישראליות לא יסתכנו ברכישת כימיקלים בשוק השחור", אמר לעיתון רוקח שביקש שלא לחשוף את שמו, "לנו בבתי המרקחת, לעומת זאת, אין ברירה, ואם לא נשתף פעולה עם השוק השחור - אנשים חולים ייפלו כאן כמו זבובים".
תעלומה בחיל האוויר: לאן נעלם המוסקיטו?
ב־28 במאי 1951 דווחה בעיתונים בארץ ידיעה שהגיעה מארה"ב, בנוגע להיעלמותו של מטוס דו־מנועי מסוג מוסקיטו דה הבילנד, שנרכש על ידי חיל האוויר של צה"ל ועקבותיו אבדו בדרכו לישראל. את המטוס הטיסו הטייס ריי קורץ והנווט סיימור לרנר, שניהם אנשי צוות אוויר מנוסים ששירתו לצד ישראל במלחמת העצמאות במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) - וחזרו לארה"ב בסיום הקרבות.
מטוס המוסקיטו המריא מבסיס חיל האוויר הקנדי באי ניו פאונדלנד שבמפרץ האווזים הקנדי (בצפון־מזרח יבשת אמריקה), ויעדו היה בסיס התעופה הצבאי באי גרינלנד, מרחק כארבע שעות טיסה משם. אולם כשהתברר שהמטוס לא נחת בשעה המצופה בגרינלנד, נצטוו 15 מטוסים מחילות האוויר של קנדה וארה"ב לצאת למבצע חיפושים נרחב אחריו.
באותו זמן שהה בארה"ב מטוס "קונסטליישן" אזרחי של חברת אל על, וראש הממשלה, דוד בן־גוריון, ציווה להעמידו לשירות המחפשים. מטוס זה אסף בדרכו 24 טייסי חיל האוויר ששהו באותם ימים בהשתלמות בארה"ב, ונחת בניו פאונדלנד. שם הצטרפו הטייסים הישראלים למבצע החיפושים.
ב־3 ביוני 1951 פורסמה בעיתון "מעריב" הידיעה שנשאה את הכותרת: "המטוס הישראלי נתגלה - גורל הטייסים טרם נודע". התברר שציידים אסקימואים דיווחו שראו את המוסקיטו כשהוא מבצע כמה ניסיונות נחיתה על הקרח, במרחק 125 ק"מ מנקודת יציאתו בקנדה. עם זאת, מסוק שחג מעל למקום כדי לאשש את עדויות הראייה, לא מצא זכר למטוס האבוד.
החיפושים נמשכו שבועיים בטרם הופסקו, ובשלב זה הוכרז המטוס כאבוד, ושני אנשי צוותו הוכרזו הרוגים שמקום קבורתם אינו ידוע.
* תודה לאבינועם מייסניקוב מאתר "סקיי היי", על הסיוע
מתחתנים ברבנות בסרט נע
בתחילת יוני 1951, מייד אחרי חג השבועות, הגיעו עשרות זוגות בכל יום להינשא ב"בית ועד הקהילה" בתל אביב (יבנה פינת שד' רוטשילד 42), שבו פעלו מוסדות הדת של העיר - כולל הרבנות הראשית.
באותם ימים, בתקופת הצנע, רווח בארץ המושג "לכל", שהתייחס לשורה ארוכה של פריטים ומוצרים שהממשלה פיקחה על ייצורם, שמחירם הנמוך פיצה על האיכות הנמוכה. הנישואים בבית ועד הקהילה זכו גם הם לכינוי "חתונת לכל", שכן החתונה ברבנות היתה ללא תשלום, אך בתמורה נאלצו בני הזוג לסבול בעמידה ממושכת בתור מחוץ לבניין, להצטופף בחצר הקטנה של המבנה, וכשהגיע סוף־סוף תורם - נדרשו לעלות במהירות על בימה קטנה, והטקס, שארך דקות ספורות בלבד, הסתיים כשהחתן שבר ברגלו כוסית יין קטנה וזולה.
ההוצאה הכספית היחידה בחתונת "לכל" היתה על שמלת הכלה ועל הטיפ לרב המחתן, שהיה, למעשה, עובד הרבנות שעשה, כמו חבריו לעבודה, "משמרת חתונות".
בדבר אחד לא חסכו הזוגות הצעירים: רובם הקפידו להגיע לרבנות ברכב מרווח (עדיף של חבר), שעצר בטקסיות בכניסה לבית ועד הקהילה. או־אז יצא הנהג לפתוח לבני הזוג את הדלת, ובאותה הזדמנות גם צילם אותם למזכרת - תמונה שרבים הציגו אחר כך לראווה בסלון.
מפא"י מוטרדת מהדלפות של דו"ח מבקר המדינה
במאי 1951 הניח מבקר המדינה הראשון, זיגפריד מוזס, את דו"ח הביקורת שלו לשנה החולפת - דו"ח שנשמר בסודיות בוועדת הכספים של הכנסת. בתחילת יוני 1951 דלפה לעיתונים ידיעה, שלפיה "בדו"ח יש רמזים ברורים למקרי שחיתות". הידיעה התפרסמה פחות מחודשיים ממועד הבחירות לכנסת השנייה (30 ביולי 1951), ובמפלגה השלטת, מפא"י, התעורר חשש מהדלפת פרטים נוספים שלא ייטיבו איתה בבחירות. לפיכך מיהרה מפא"י להגיש הצעת תיקון ל"חוק מבקר המדינה התשי"ט 1949", שקבע כי "המפרסם פרטים מתוכן דו"ח המבקר - דינו מאסר של עד שנה".
מצרים נגד מזון לישראל
בתחילת יוני 1951 החרימה מצרים מטען מזון יבש בשווי של 160 אלף לירות, שאיתרה באוניית סוחר ששטה בתעלת סואץ - בטענה ש"יעד המטען הוא נמל חיפה". למרות מחאה חריפה שהגישה בריטניה נגד "הפגיעה בחופש השיט", הודיעה מצרים שהיא "תמשיך ותחרים כל סחורה שתעבור בתעלה, המיועדת לישראל". הפגיעה החוזרת ונשנית בחופש השיט בתעלת סואץ היתה אחת העילות לפרוץ מלחמת סיני (מבצע קדש), באוקטובר 1956.
חדש ביפו: קולנוע קיצי
מיפו נמסר ב־5 ביוני 1951 כי הולכות ונשלמות ההכנות לפתיחת קולנוע קיצי בעיר, שייקרא "אילת" וינוהל על ידי קבוצת חיילים משוחררים ונכי צה"ל. העולים החדשים שבין תושבי יפו קיבלו את הבשורה בהתלהבות, בעיקר כשדווח ש"הקולנוע ישולב בתוכניות הקיץ לילדי יפו". קולנוע "אילת" נחנך ביולי 1951 בהופעה חגיגית של תזמורת צה"ל, שניגנה מול אולם גדוש, כשגם אלפים שעמדו מחוץ למבנה האזינו למוזיקה בהנאה.
הנעלמים / בתי חרושת שהיו
אמקא
מפעל למוצרי חשמל לבית שנוסד ב־1953 על ידי מרדכי קמינסקי, במטבח של אמו בתל אביב. המוצר הראשון שייצר היה מצית חשמלי לסיגריות, ולאחר מכן יוצרו ב"אמקא" סדינים חשמליים, מגהצים קלי משקל בעלי תחתית טפלון, מנורות קריאה וטוסטרים שונים. בשנות ה־60 וה־70 כמעט לא היה בית בישראל בלי טוסטר של החברה. בשנות ה־80 ניגפה "אמקא" בפני גלי היבוא הזול מהמזרח, וכמו יצרנים אחרים בארץ - נסגרה.
הצרכנייה / פריטים מאז
מאפרה פטנט
מאפרה שהיתה מיועדת לשימוש במקומות שבהם תחלופת הקהל היתה גבוהה, דוגמת בתי קפה. את המאפרה אפשר היה לרוקן בלי להזיזה מהשולחן. זאת, באמצעות לחיצה על לחצן ידני בולט במרכזה, שגרם למשטח המאפרה לפעור את פיו, ולאפר ולבדלי הסיגריות ליפול אל פנים המאפרה. שחרור האצבע מהלחצן היה מחזיר את המשטח למקומו, נקי ומוכן לשימושו של המעשן הבא.
נתניה בתנופת פיתוח
בתחילת יוני 1951, שנתיים וחצי אחרי שהוכרזה כעיר, התגאתה נתניה באלפי שיכונים חדשים, ברשת כבישים יעילה, בפיתוח של כיכר מרכזית (שנראית בציור ההמחשה למעלה), ובשלל בתי מלון. "לנתניה יש כל התנאים להפוך לעיר קיט מובילה", הצהיר ראש העיר דאז, עובד בן עמי. "הטיילת תשתרע לאורך תשעה ק"מ, שירותי החוף ישוכללו, ומקומות בידור ובילוי יורחבו. נתניה צועדת בבטחה בדרך הנכונה לשגשוג ולרווחה".
מודעות שהיו
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו