שולפת ציפורניים: הכי יפה שכשנוח לך? הצחקתם אותי

"אלליי איה, גוועלד. הלק שלך ביד כל כך מקולף...!!! (גם אם זה לא מקרי ויש בזה say בסגנון 'את הכי יפה כשנוח לך' זה לא cool)".

מתוך תגובות לסרטון שפרסמתי לפני כמה שבועות (הוספתי רווחים ותיקנתי את סימני הפיסוק).

• • •

הכי יפה שכשנוח לך. הצחקת אותי, מוטי. הפעם האחרונה שבה היה לי נוח היתה בגיל 12, כשבטיול השנתי אחת מהילדות הוציאה סכין גילוח והדגימה לכולן איך היא מגלחת את השיער המיותר בין הגבות. עד לאותו הרגע לא הייתי מודעת לעובדה שיש לי גבות, בטח שלא שיער מיותר בגבות.

שנתיים לפני כן, בכיתה ה׳, היינו בבריכה, והאמת שהיה לי ממש נוח להשתולל עם בני הדודים, עד שדוד שלי טרח לבשר לאמא שלי בצעקות שהתחת שלי נורא גדל. "איזה תחת היא תפסה!". זה היה בשנות ה־90, הדוגמנית הכי מפורסמת בעולם היתהקייט מוסוהדבר הכי גרוע שיכולת לעשות זה, חס וחלילה, להיות שמנה. דודו טופז קלע כדורי שוקולד לתוך פה של אישה בשם חלי. בהפסקת הפרסומות היתה אישה עם שיער כתום שהשפריצו עליה מים ודרך החולצה הרטובה ראו לה את הפטמות.

עד כיתה ט' לבשתי רק חולצות של אבא שלי במידה XXL. טי־שירטים שגזרתי להן את הצווארון והלכתי איתן הפוכות. בכיתה ט' חסכתי וקניתי ליווי'ס 505 כמו של כולן, והילדה המקובלת אמרה לי "וואו, איה, לא ידעתי שאת כזאת רזה". אבל תמיד הייתי די רזה. גם בתיכון כשאכלתי שתי פרוסות לחם קל ופחית דיאט קולה ביום. גם כששקלתי 54 קילו והזמנתי הביתה ערכה של מרזי מורית. גם בצבא, כשבמשך שנתיים לא אכלתי כלום בחדר האוכל בבסיס, כי לך תדע כמה שמן יש בתפוחי אדמה או כמה קלוריות יש בריבה "בטעם אדום".

• • •

היה לי הרבה יותר נוח לפני שנהייתי זמרת מפורסמת, כשנעלתי רק סנדלי שורש והסתפרתי קצר. אמרו לי שבנים לא אוהבים סנדלי שורש ושיער קצר, אבל זה לא עצר בעד הבמאי בסדרה שעבדתי בה בתור עוזרת תפאורה מלדחוף לי לשון לתוך הפה. זה לא עצר בעד הגיטריסט בלהקה המפורסמת לשכנע אותי לעשות איתו סמים ואז כשאני חצי מעולפת לנסות להכניס אותי למיטה. זה לא עצר בעד הבוס שלי או המדריך שלי בצופים או המפקד שלי בצבא.

קצר מדי? שרמוטה. ארוך מדי? מתחסדת. גדול מדי? מוזנחת. קטן מדי? מבקשת את זה. מטופחת מדי? שטחית. לא מטופחת? שונאת גברים. מתישהו למדתי, כמו כולן, שיש לי סקאלה מאוד מצומצמת של אפשרויות. שרוב חיי אצטרך לעסוק בשאלה איפה אני ממוקמת עליה בכל רגע נתון.

• • •

היום אני בת 44. אני מתייצבת פעם בשלושה שבועות במספרה כי בפעם האחרונה שעשיתי הפסקה מצביעה שוטפת של השיער, הנהג שלי בהופעות שאל אם אני לא רוצה להיות סקסית. נדב אבוקסיס כתב לי "חייבת צבע דחוף". לכל אזור בגוף שלי יש איש מקצוע, או לפחות טיפול או קרם.

אני לא רוצה לעשות הזרקות, אז אני הולכת פעם בכמה שבועות לקוסמטיקאית והיא מחשמלת לי את הפנים. זה אמור להעיר את הקולגן. גם הקולגן שלי וגם אני לא ישנו לילה שלם כבר שלוש שנים. וזה כואב כשמחשמלים לך את הפנים, מוטי, אבל אין אף אחת בתעשייה שלי עם לחיים נפולות ואני לא יכולה להיות הראשונה.

אתה יודע מה זה מחטב, מוטי? הלכת פעם על עקבים? עשית הסרת שיער בלייזר מהמפשעות? לבשת פעם חזייה עם ברזלים כדי להרים את הציצים שלך לגובה המקובל חברתית של ציצים? אני כן. ואם אני אפסיק, גברים כמוך (וגם נשים) יכתבו לי שאני נראית מוזנחת וזקנה. בדיעבד, חבל שלא נהניתי יותר משנות ה־20 שלי. היתה לי בטן שטוחה בלי חדר כושר ופנים חלקות בלי סרומים ב־375 שקלים ל־30 מ"ל. לא הייתי צריכה לעשות שום דבר מיוחד כדי לקבל את האישור שלך.

• • •

מה שכן, למזלי מאז ומעולם היה לי השכל לצאת עם גברים שממש מתעניינים במחשבות שלי, נניח, או בחוש ההומור, ואין להם דרישות ספציפיות שנוגעות לשגרת הטיפוח שלי. היא לא מעניינת אותם. אני לא מצפה מבן זוגי לשים לב לתספורת חדשה, אני כן מצפה ממנו לשים לב אם אני עצובה.

בחרתי גבר שכבר יותר מעשור צוחק עלי בכל פעם שאני הולכת לעשות פדיקור או גבות, כי מבחינתו מדובר באנשים שאנחנו מממנים מטוב ליבנו והם לא באמת עושים לי שום דבר. הוא היה מאוד מופתע כשנתתי לו לקרוא את הטור הזה, כי הוא התקשה להאמין שגבר אחר לא רק ישים לב ללק שלי בידיים, אלא גם יטרח לנזוף בי בתגובות.

הוא ממש אוהב אותי, מוטי. וכשהוא לא עובד או מבלה זמן עם הילדים שלנו, הוא קורא ספרים, שומע פודקאסטים, מתאבסס על גיטרות יקרות באיביי, או מדבר איתי. הוא אוהב לדבר איתי. בזמנו הפנוי הוא בטוח לא נוזף בנשים זרות באינטרנט שהלק שלהן מתקלף.