נקלע להוריקן: מה מפחיד את אבי אוחיון, מכותבי השיר לאירוויזיון

ביום שאחרי חשיפת "הוריקן", השיר הישראלי לאירוויזיון שכתב ביחד עם קרן פלס, אנחנו יושבים על כוס קפה וקופסת סיגריות באולפן של אבי אוחיון, שממוקם - כמה נוח - בקומת המרתף שבביתו הפרטי ברמלה. כל המי ומי של עולם המוזיקה כבר ישבו בחדר הזה, מאייל גולן ועדן בן זקן ועד עדן גולן, נציגת ישראל לתחרות הזמר האירופית שתיערך בעוד חודשיים במאלמו, שבדיה.

החדר, שעל דלת הכניסה שלו תלוי שלט "המעבדה", מכיל את כל מה שצריך כדי לייצר להיט: ספות מפנקות, בקבוקי שתייה חריפה בארון, מחשב, קלידים, גיטרה אקוסטית, פטיפון ומאפרה.

על הקיר מדפי תקליטים, ועל השולחן קערת ממתקים ענקית. בפינה חבוי חדרון הקלטה אטום ובמרכזו מיקרופון. כאן נברא השיר ששלחנו לאירוויזיון.

"קרן (פלס) שלחה לי הודעה: 'מה אתה אומר, נעשה משהו ביחד לאירוויזיון?'. עניתי לה 'יאללה, בואי'. קרן חברה, יש לנו חיבור טוב. כתבנו יחד כמה להיטים כמו 'רסיסים' של רביב כנר. אז היא באה אלי איזה צהריים, ישבנו על הקלידים העצובים הקטנים שבפינת החדר, ובתוך שעה וחצי או שעתיים כתבנו את 'אוקטובר ריין'. לא באמת חשבנו 'אירוויזיון', אלא רק רצינו שיהיה פזמון גדול, ושירגש וידבר על מה שאנחנו עוברים כעם".

אוחיון (46) שולף את הטלפון הנייד, מחטט בהקלטות ומשמיע לי את הסקיצה שהם הקליטו באותו סשן ראשוני, ושדומה מאוד לגרסה הסופית שפורסמה. היא ממלמלת מילים מעצימות באנגלית, הוא מלווה אותה בגיטרה ובקול שני.

"באותו הערב עשינו סקיצה לשיר כדי לשלוח לתאגיד. היינו בטירוף. באותו רגע כבר ידענו. אני זוכר שעליתי למעלה מהאולפן, ניגשתי לאשתי ואמרתי לה 'יש לנו שיר מפחיד'. היתה הרגשה שזה קורה".

פתאום דפיקה בדלת. בכניסה לאולפן עומדת בתו של אוחיון, פאר, וחיוך ענקי מרוח על פניה. היא חזרה מבית הספר וירדה למרתף כדי לתת לאבא חיבוק נרגש מתמיד. "אבא, זה כל כך מרגש", היא אומרת לו בעיניים זוהרות. "איך אין פה עדיין שטיח אדום בכניסה לאולפן?" היא מתעניינת - ואבא אבי נרגש מההתרגשות שלה.

"זאת אחת הסיבות שעשיתי את זה. אני רואה איך היא כל כך מתרגשת מזה שאבא שלה כתב שיר לאירוויזיון", הוא מסביר. "הילדים שלי כל יום רואים פה את כל התעשייה. זמרים נכנסים לבית ופותחים את הסירים במטבח, עוזרים לילדים עם השיעורים. כולם בני בית, והנוכחות שלהם כאן לא מרגשת את הילדים. אבל הפעם זה אחר. אתה יודע איזה כיף לפאר עכשיו בבית הספר להיות הבת־של?

"בסופו של דבר, עבורי זה לכתוב עוד שיר. אבל הוא פתאום נהיה אינטרנשיונל, וזה נחמד כל הבאזז הזה. התגובות היסטריות. אנשים באמת נורא אוהבים את השיר. כל היום אני מקבל הודעות". בעודו מדבר, הודעת אודיו מנטע ברזילי נוחתת לו בווטסאפ. "אבי, איזה שיר. איזה שיר. כל הכבוד", פרגנה לו זוכת האירוויזיון.

לצד הפרגונים נשמעה גם ביקורת - על הבחירה בבלדה, על המסרים, או אפילו על ההשתתפות.

"תמיד יהיה לכולם מה להגיד. כתבתי עד היום יותר מ־500 שירים שיצאו, שמונה שנים רצוף אני הפזמונאי הכי מושמע בארץ, זכיתי בארבעה פרסי אקו"ם, ויש לי המון שירי שנה ועשרות להיטים. הגעתי למצב שבו אני לא צריך לקבל אוקיי ממישהו שזה טוב. אני לא צריך חיזוקים. בטעם האישי שלי אני מרגיש שהשיר הזה מעולה.

"אני לא חובב אירוויזיונים גדול, עדיין לא שמעתי אף שיר של מדינה אחרת, אבל הבנתי שאין כמעט בלדות בתחרות השנה. לכן 'הוריקן' יבלוט, היות שהוא בלדה. זאת לא בלדה מעייפת אלא בלדה נושכת. היא כוחנית נורא. היא רוקנרול".

אתה מתכוון להצטרף למשלחת הישראלית במאלמו?

"אני עוד לא יודע אם אטוס. לא דיברנו על זה. ראיתי כתבות על העיר הזאת, שהיא סופר־אנטישמית. המצב שם קשוח מאז 7 באוקטובר, אבל תהיה אבטחה כפולה ומשולשת. בתקופות האלה אני לא מתכנן יותר משבוע קדימה. יהיה מעניין, אבל גם מפחיד קצת".

"אירוויזיון לא היה חלום"

לאוחיון יש רק דברים טובים לומר על האירוויזיון. "200 מיליון צופים, תחרות שירה בומבסטית ונוצצת, אבל מעבר לכל הנצנצים, התחפושות, הזקנים והשמלות - יש שם שירים נורא יפים. השיר 'הופה' של עומר אדם, אחד הלהיטים הכי גדולים שלו, זה שיר שייצג את יוון באירוויזיון ודורון מדלי כתב ללחן מילים בעברית.

"אז כיף להיות שם, זה משהו שלא עשיתי, אבל להגיד לך שזה היה חלום גדול שלי? עד שהתקשרו אלי מהתאגיד להציע שאשלח שיר לוועדה שבוחרת, זה לא עבר לי בראש בכלל".

"אני עוד לא יודע אם אטוס למאלמו. לא דיברנו על זה. ראיתי כתבות על העיר הזאת, שהיא סופר־אנטישמית. המצב שם קשוח מאז 7 באוקטובר, אבל תהיה אבטחה כפולה ומשולשת. בתקופות האלה אני לא מתכנן יותר משבוע קדימה. יהיה מעניין, וגם קצת מפחיד"

וככה אוחיון מרמלה התגלגל לאירוויזיון. "ראיתי את העונה של 'הכוכב הבא', שהיא אחת התוכניות היחידות בטלוויזיה שאני רואה, כי זאת קצת העבודה שלי ואין זמר משם שלא מנסה להגיע אלי. אור כהן (הסגנית של עדן גולן; נ"ו) כבר היתה אצלי באולפן וכתבתי לה שיר.

"לאורך כל העונה של 'הכוכב' דאגו להגיד כמה חשוב שהשיר שנשלח השנה ידבר על המצב. זה היה ברור שאי אפשר אחרת. הבן הגדול שלי משרת בצבא, ביחידה מאוד קרבית, ויותר מחודש הוא היה בעזה ולא דיברנו איתו. אנחנו עוברים פה תקופה מטורפת. לקרן יש חברים טובים מבארי והיא חוותה בצורה קשה את כל המלחמה. לכולנו יש מעורבות אישית מעבר לקולקטיב הלאומי.

"כיוצר אני תמיד מתחיל מהמנגינות, אני מקשקש מילים עד שיש לי לחן גמור ואז אני כותב מילים ברצינות. האנרגיה של המנגינה נותנת לך את הטקסט. במקרה הזה, לי היה ברור שנעשה בלדה מרגשת".

ואתה חושב שהצלחת להכניס פנימה את הלך הרוח הלאומי?

"'אוקטובר ריין', ככה נקרא השיר בהתחלה, היה קודם כל קריצה ל'נובמבר ריין' של גאנז אנד רוזס. 'אני עוד רטובה מהגשם של אוקטובר' היתה מטאפורה פשוטה ונורא מרגשת. בסוף אמנם החלפנו את השורה הזאת, אבל אנחנו מבסוטים מהשינוי.

"ברגע שאתה כותב את עצמך, אז יותר אנשים יתחברו לזה, כי האישי שלך הוא האישי של עוד מיליונים. אני וקרן כתבנו את הכאב ואת רחשי העם. זה היה ניסיון לבטא מה אנחנו מרגישים, ועדיין זה נשמע כמו שיר אהבה. זאת אומרת, זה לא איזה שיר פוליטי, אין בו חמאס, אין בו חטופים, אין רצח ואין דם. הכל נורא עדין, וכל משפט יכול להשתמע לשני כיוונים".

אבל במקום לבחור, דווקא בשנה כזאת, שיר שמשתלב עם ערכי האירוויזיון הבסיסיים של שלום, אחווה ותקווה – נגיד שיר אופטימי והצהרתי בסגנון "חי" של עפרה חזה – בחרנו במסר של התקרבנות.

"הכנסנו תקווה בסוף השיר. אתה חושב שהיינו צריכים לדבר על שלום בשיר? אני מוזיקאי, אחי. אי אפשר להתעלם מהחודשים האלה. דברים קרו פה. באמת יש פה התקרבנות, אבל לא מתוך מסכנות אלא כי עברנו פה פיצוצים שלא קרו מאז השואה. הרגשתי שאני חייב לגעת בזה בצורה כזו או אחרת.

"אני וקרן כתבנו את הכאב ואת רחשי העם. זה היה ניסיון לבטא מה אנחנו מרגישים, ועדיין זה נשמע כמו שיר אהבה. זאת אומרת, זה לא איזה שיר פוליטי, אין בו חמאס, אין חטופים, אין רצח ואין דם. הכל נורא עדין, וכל משפט יכול להשתמע לשני כיוונים"

"לא כל כך מעניין אותי מה האירופים יחשבו. אני לא מנסה להתחנף. אני נוסע לתחרות מוזיקה. אנחנו יכולים לזכות במקום הראשון ויכולים גם לסיים במקום האחרון. זה לא יהיה בגלל השיר - זה תלוי נטו בכמה שונאים אותנו כעם ישראל. יש אנטישמיות בכל מקום.

"מצד שני, גם יכול להיות שננצח, כי כמו ששונאים אותנו - יש הרבה בעדנו. כל הקהילות היהודיות וחובבי האירוויזיון מאוד אוהבים את ישראל. זאת שנה מוזרה מאוד, לא היה דבר כזה בעבר".

לוותר על ה"אוקטובר"

40 שירים נשלחו לוועדה המקצועית שכינס בחודש שעבר תאגיד השידור הציבורי. מכיוון שחבריה התקשו להחליט פה אחד על השיר הנבחר, הוחלט להתקדם ולהפיק שני שירים, ורק אחרי שעדן גולן תקליט את שניהם יוחלט סופית איזה מהם יישלח לאירוויזיון.

"בפעם הראשונה שנפגשנו עם עדן באולפן והשמענו לה את השיר היא צרחה 'וואו, איזה שירררר'. היו איזה ארבע מילים שהפריעו לה קצת, לא התגלגלו לה על הלשון, אז היא הציעה לשנות, וקרן בשנייה שלפה מילים אחרות. נגיעות קטנות ונקודתיות בבתים. הפזמון לא השתנה".

הם הקליטו את "אוקטובר ריין", הוועדה בחרה בשיר, הכל נראה ורוד, עד שמישהו הזכיר שצריך לעבור ועדה של ה־EBU, איגוד השידור האירופי, שצריכה לאשר שהטקסט לא עובר על חוקי התחרות ומכיל מסרים פוליטיים. "עד אותו רגע באמת לא חשבנו שהטקסט שלנו פוליטי. היום כל דבר תמים שתגיד יכול להתפרש כפוליטי.

"למשל, היתה לנו המילה 'פרחים' בטקסט הראשון, ונאלצנו להחליף אותה. אחי, פרחים זה קודים שלנו הישראלים (מילה שמשתמשים בצבא לדיווח על פצועים בקרב; נ"ו), אבל הבנו שכנראה יש בעיה איתה.

"ה־EBU לא רצו לשים את האצבע על מילים מסוימות, לא אמרו לנו מה ואיך לשנות. אחר כך אני וקרן דיברנו עם יואב צפיר, והוא הצביע אילו מהמילים יכולות להיות בעייתיות ואמר: בואו ננסה לשחרר מכל הדברים שמרמזים או שיש להם קונוטציה למשהו. אז שחררנו.

"הכי קשה היה לוותר על ה'אוקטובר ריין', כי הוא הגיע בדיוק בשפיץ של הפזמון. אבל התרגלתי להוריקן, כי זה די מעביר אותו המסר. 'אני עוד שבורה מהטורנדו' במקום 'אני עוד רטובה מהגשם של אוקטובר'.

"הגענו למצב שזה כבר היה יותר גדול ממני ומקרן ומסך כל החלקים. אנחנו מוכרחים להיות באירוויזיון. יש זמרת שעבדה נורא קשה, ומדינה שלמה שרוצה להיות שם. אנחנו חייבים להיות שם השנה עם הסיכות הצהובות, שיראו אותנו מייצגים את ישראל – אז אם צריך לשנות עוד מילה, לא נמות מזה. מצד שני, אם לא היו מאשרים לנו את הגרסה הנוכחית אני לא בטוח שהיתה עוד גרסה לשיר".

"הכנסנו תקווה בסוף השיר. היינו צריכים לדבר על שלום? אני מוזיקאי, אחי. אי אפשר להתעלם מהחודשים האלה. דברים קרו פה. באמת יש פה התקרבנות, אבל לא מתוך מסכנות אלא כי עברנו פה פיצוצים שלא קרו מאז השואה. הרגשתי שאני חייב לגעת בזה"

עד כמה סכנת פסילת השיר וההדחה מהתחרות היו ממשיות?

"בהתחלה התאגיד נעמד על הרגליים והודיע 'זה השיר ולא נשנה אותו'. ואז הנשיא הרצוג דיבר והשיר נהיה עניין לאומי. אחרי שבתאגיד הבינו שבאמת לא מתכוונים לאשר את השיר, הם לקחו צעד אחורה והוחלט לשנות קצת. על אפם ועל חמתם של האירופים אנחנו נהיה השנה באירוויזיון".

"הכי קל להגיד 'שכונה'"

אוחיון, שנודע בעברו בשם "אבי סלסה", זנח מאחור קריירה של מדריך ריקודים לטיניים ושל מנהל מכירות בחברת ציוד למטבחים, כדי להפוך למכונת להיטים במשרה מלאה. בעשור האחרון הוא שלט בצורה מוחלטת על הרדיו שלכם. אומרים עליו שהוא שינה את המוזיקה המזרחית בארץ. וזה הגיוני, הרי ברזומה שלו עשרות שירים שכתב לעומר אדם ולאייל גולן ("אחרי כל השנים", "בוקרשט", "חצי דפוק", "ממה את מפחדת" ואינספור אחרים).

הוא כתב להיטים לכל אחד מהאמנים הכי מצליחים בארץ. עדן בן זקן ("תל אביב בלילה"), משה פרץ ("קרמלה"), איתי לוי ("קירות"), פאר טסי ("דרך השלום"), דודו אהרון ("טרמינל 3"), שרית חדד, עידן רייכל, בניה ברבי, נסרין, אגם בוחבוט, אברהם טל, ליאור נרקיס, חנן בן ארי, סטטיק ובן אל, שמעון בוסקילה, נתן גושן, ועוד רבים אחרים.

"השבוע יוצא אלבום לעדן בן זקן עם שירים שכתבתי, וגם יוצא משהו של איתי לוי. אני כל הזמן בעשייה", אוחיון מעדכן.

הוא בכלל התחיל כרוקיסט, כתב על הגיטרה שירי רוק ו־R&B, הקים להקה והופיע בברים. חבר שתופף עם שלומי שבת הציע שיכתוב לו שיר.

"זאת היתה תקופה שלא שמעתי בכלל מזרחית, ובהתחלה לא הבנתי מה אני קשור לסגנון הזה. אבל שלחתי שיר לשלומי, הוא רצה אותו, ומשם העולם הזה נפתח בפניי. כתבתי וכתבתי והתאהבתי ביצירה. זה היה תהליך איטי של שנים. עבדתי עם אנשים מאוד מוכשרים שיודעים לכתוב מוזיקה, ולמדתי הרבה. למדתי מקרן, למדתי מרייכל ומנתן גושן, למדתי מדודו אהרון וממשה פרץ. נהייתי רבגוני.

"כשאני מתיישב כיום לכתוב שיר – אני לא יודע מה הולך לצאת. אני ומתן דרור, שעובד איתי קבוע באולפן, עושים כאן הכל: דיפ האוס, קאנטרי, דאנס, טכנו, מזרחית, ערבית או מוזיקת עולם. כתבתי עם רייכל חצי מהאלבום שלו".

"הגענו למצב שזה כבר יותר גדול ממני ומסך כל החלקים. אנחנו מוכרחים להיות באירוויזיון. יש זמרת שעבדה נורא
קשה, ומדינה שלמה שרוצה להיות שם. אנחנו חייבים להיות השנה עם הסיכות הצהובות, אז אם צריך לשנות עוד מילה, לא נמות מזה"

מה אתה עונה למי שמוטרד מרדידותם של הלהיטים הפופולריים?

"הכי קל לתת ציונים ולומר 'זה שכונה'. לפני שנתיים אני ואייל גולן עשינו את 'וי כחול'. כשמדברים איתי על השיר הזה אני אומר שהוא עשה בדיוק מה שהיה אמור לעשות. בשנה שבה השיר יצא לא היתה מסיבה שלא ניגנו אותו. השיר לא צריך להעביר לך מסר גדול. זה שיר קריצה, שמסתלבט על הדור הצעיר שכל מה שמעניין אותו זה וי כחול. רצינו שיר שגם יעשה בלגן וידברו עליו, אבל שלא תהיה מסיבה שלא ינגנו אותו. זה היה וחלף.

"יש שירים שנשארים. עשיתי את 'מי לא יבוא' ו'קרן שמש' לבניה ברבי ואת 'שבוע טוב' לאברהם טל, ואלה גם שירים שיתנגנו באירועים - אבל הם עושים שמח ממקום אחר. אם אני יכול לעשות גם את זה וגם את זה, אז למה לא?

"אני לא מוכן לעשות הכל. אני לא עובד עם כולם ולא מוכן לכתוב כל שיר. בסוף, רק מי שאני רוצה שיישב פה על הספה - יישב פה. מי שלא בא לי לראות - לא יישב פה. אני צריך ליהנות. יום אחד אני עובד עם נתן, למחרת עם אייל, וכיף לנו ואנחנו חברים, אז אני לא משתעמם".

אתה מרוויח טוב?

"ברגע ששיר יוצא לרדיו - אני לא בודק כמה הוא מצליח, כי אני כבר עסוק בשיר הבא. ככה אני עובד, ככה צריך לעבוד אם רוצים להצליח במקצוע הזה בארץ. בחו"ל מספיק להיט אחד טוב כדי לבנות בתים לכל הילדים שלך, אבל ישראל מדינה קטנה.

"ברוך השם, אנחנו מתפרנסים טוב, אני לא מתלונן. יש תמלוגים של מאות אלפי שקלים בשנה. אני מוציא איזה 70 שירים כל שנה, ויש לי להיטים משנים קודמות, אז הקטלוג שלי הולך ומתרחב עם הזמן, וגם התמלוגים. אם אני לא אצליח להתפרנס מזה, אז מי כן?"

אתה לא מרגיש שאתה עובד במפעל ללהיטים? אין בך משהו מהאמן המתייסר והלא מסחרי?

"יש אמנים לא מסחריים שאני עובד איתם, ואנחנו כותבים ביחד. זאת תעשייה של הרבה צבעים. היום בשעה 3 יש לי סשן, ואז ב־9 עוד אחד. זאת העבודה היומיומית שלי, אני צריך לעשות אותה, ולמזלי אני נורא נהנה. ביום שאפסיק להתרגש כמו ילד מכל שיר חדש שנולד - אני מאמין שאפסיק לעשות את זה".

"'חרבו דרבו' מושלם"

איך אוחיון יודע שהוא מזדקן? לפי המוזיקה שנעימה לאוזניו.

"כשהייתי בן 16 הייתי שומע להקות רוק כבד, פנטרה, מטאליקה, רייג' אגיינסט דה מאשין. ואז לפני כמה שנים קניתי פטיפון ותקליטים של מטאליקה בהופעות חיות, אבל היו רגעים שהם כאבו לי באוזן. להקות שבצעירותי הייתי באטרף עליהן - כיום אני אומר 'כמה רעש'.

"מצד שני, יש את פינק פלויד. לא מזמן שכבתי פה על הספה ושמתי את 'The Wall' אחרי שלא שמעתי אותו 15 שנה - וזה העיף לי את המוח לקיבינימט. אנחנו מתבגרים, הטעם שלנו משתנה, הזדקנו, אבל כל גיל והיופי שלו".

היום הכי טרנדיים הם שירי טיקטוק, שמבוססים על סאונדים ויראליים קצרים שיתאימו לאפליקציה.

"שירים מהטיקטוק אני לא יכול לנגן לך על הגיטרה – זה הכל על ביט, אין לחן אפילו, אין תווים. לפעמים מתנגן על אותו התו, וזה פחות הסטייל שלי.

"היתה שנה שהפופ שלט כאן בצורה מוחלטת. ועדיין, עשיתי את 'קרן שמש' של בניה ברבי - והוא ניצח את כולם (וזכה בשיר השנה; נ"ו). 'קרן שמש' זה לא שיר טיקטוק, זה שיר עם מילים ולחן.

"וזה לא שאני סאחי שרוצה לעשות רק שירים ממלכתיים. עשיתי לעומר את 'קחי כדור את לא נרגעת', שזה שיר קול של החיים. טייסטו כזה, וטקסט על שיגעון אמיתי. אני אמצא את הדרכים שלי לעשות את הדברים האלה. אם ניתן לטיקטוק להכתיב לנו את החיים, אז אנחנו נרד מתחת לכל ביקורת.

"חנן בן ארי, עומר אדם, ישי ריבו, אמיר דדון ואייל גולן לא עושים שירים לטיקטוק. שים לב שזה בעיקר זמרים צעירים, וזה מקבל מיליוני צפיות, כי ילדים עד גיל 15 אוהבים את זה. ואז אתה הולך להופעה של זמר כזה בהיכל מנורה והחניה ריקה, כי כולם הגיעו במוניות או שההורים שלהם הסיעו אותם. מה זה אומר? איפה האמן הזה יהיה בעוד כמה שנים? הקהל יגדל איתו? בסוף, בהופעה אתה צריך לראות זמר עם מיקרופון וקול כזה שאתה אומר 'וואו'. לא כל אחד יכול להיות זמר".

איך המלחמה משפיעה על המוזיקה שלנו?

"שים לב מה קרה לז'אנר הפופ - הוא זז הצידה. פתאום אחרי כל מה שעברנו הפופ של אנה זק ושל נועה קירל וכל ה'איך אני נראית מיליון דולר' לא מתאימים לתקופה. גם כשהפופ הזה יחזור בהמשך, הטקסטים שלו יצטרכו להיות אחרים.

"לכן, בעיניי 'חרבו דרבו' של נס וסטילה זה מושלם ומדויק. כתוב טוב, ביט פגז. 'חרבו דרבו' זה פיצוח של החיים לאיך צריך לעשות את זה ואיך לדבר על נקודה כואבת בשיא הסטייל.

"המצב במדינה שינה את המוזיקה, כולם מרגישים את זה. הטקסטים לא יכולים יותר להיות חלולים. כל שיר צריך להגיד משהו. מלחמות תמיד מביאות איתן שירים שנשארים".

בלי צילומים במכולת

אוחיון נשוי ליפעת ואב לשלושה ילדים. הבכור, טוהר, בצבא; פאר, האמצעית, קורצת לקריירה בתקשורת ("היא בחוג תקשורת ומשדרת ברדיו של רמלה. התראיינתי אצלה בשבוע שעבר", הוא משוויץ); והצעיר, עופרי, לומד בכיתה ה'. "שלושתם אוהבים מוזיקה, אבל אני לא חושב שמישהו מהם בכיוון לעשות מזה קריירה".

"הילדים שלי רואים פה את כל התעשייה. זמרים נכנסים לבית ופותחים סירים במטבח, עוזרים עם השיעורים. כולם בני בית, והנוכחות שלהם כאן לא מרגשת את הילדים. אבל הפעם זה אחר. אתה יודע איזה כיף לבת שלי עכשיו בבית הספר להיות הבת־של?"

בתכלס, גם אוחיון בחר בצד המוצל יותר של קריירת המוזיקה. בספוטיפיי אפשר לאתר שני שירים שהקליט לאחרונה בקולו ובשמו, אבל בזה בערך מסתכמת קריירת הפרונט שלו בינתיים.

"יש איזשהו קסם בכניסה לתחום הזה בגיל מאוחר, כשאתה אדם בשל. לא הייתי ילד מתלהב, אלא מישהו עם משפחה שיודע מה חשוב בחיים ועל מה צריך לשמור ולאן ללכת. יש כותבים הרבה יותר נוצצים ממני, ולכן אני דואג שהיצירה שלי תדבר בעד עצמי.

"אפשר לספור את הכתבות שעשיתי. על כל 20 פעמים שביקשו ממני להתארח בתוכניות טלוויזיה - באתי אולי פעם אחת. טוב לי הבק־סטייג' הזה. לא מעניין אותי שהשכנה ממול תמחא לי כפיים ושירצו להצטלם איתי כשאני הולך למכולת. אני עושה הכל כדי שזה לא יקרה. אני רק רוצה לכתוב שירים ולהתפרנס מזה. אני הכוכב של הזמרים, לא של העם, וזה נחמד.

"אני נמצא עם הזמרים ואני רואה את כל מה שמגיע עם החשיפה. אתה לא יכול ללכת למקומות, מציקים לך. אני עובר ברחוב ואף אחד לא עוצר אותי.

"אני רואה היום הרבה יוצרים שבא להם להיות כוכבים. הם רוצים להיראות ולהיות האמן. הזמר הוא האמן והוא הכוכב, ואני הכותב. אני מבין את המקום שלי. זה לא נאמר מתוך צניעות אלא ממודעות. אני יודע שאני מסוגל לכתוב טוב יותר מאחרים, אני יודע מה אני יכול לעשות ומה לא. אני מבין בדיוק מה תפקידי בעולם".

nirw@israelhayom.co.il