מה יגרום לי להתאהב בגלית דיסטל?

ראיתם את גל הסרטונים של לוחמים שאומרים לפוליטיקאים ולתקשורת - אם אין לכם משהו מאחד ומלכד לומר, פשוט תסתמו את הפה? טרנד משוגע. אינני מלוקחי הקרדיטים. אני תמיד שמח להתחיל גל חיובי ולזוז הצידה, אבל פה אני מרגיש שבא לי לומר: זה אני התחלתי, בתוכנית הלילה של ארז ושלי, ומשם זה התפשט.

מה פשר האמירה הזאת? סתימת פיות? כן, בהחלט. אני בעד. לא באופן קבוע כמובן, רק לעת המלחמה הזאת, ומה שיבוא אחריה. אז מה יהיה עם חירות הפילוג? תילקח על ידי לחץ מלמטה, של העם, מכל פוערי הלוע ומשפריצי החרון. ולא, זה לא אומר שאסור להשמיע ביקורת, אפילו קשה.

מותר. רצוי. הכרחי. אבל השוני הנדרש הוא בשפה. שפה מפלגת היא שפה מכלילה, שפה בוטה, שפה לעגנית, שפה מקטינה. את זה נדמה לי שאנחנו לא יכולים לשאת יותר מעכשיו, כי תוצאות השיח המקטב ברורות לכל עין, גם אם היא צופה מתחנת החלל שהצבתי לאחרונה על הירח.

יפה עשתה ח"כ גלית דיסטל אטבריאן שלקחה השבוע אחריות על מה שיצא לה מהפה כל השנה האחרונה. אירוע נדיר ביותר. היא הודתה בלי לעגל פינות שהדיבור שלה הוביל ישירות לטבח השבעה אוקטובר. היא הוסיפה שמאה אנשים במדינה היו עסוקים במלאכת הליבוי והשיסוי. זו הערכת חֶסֶר לדעתי. מאה זה רק חברי הכנסת ואנשי התקשורת שמסרו את נפשם, מוחם, שכלם, מצפונם, שיקול דעתם, נקיות דיבורם עבור זה שאין לומר את שמו, שבחיים לא מוסר את נפשו עבור אף אחד, רק עבור עצמו. איפה כל הצייצנים, המפגינים, המסיתים לאלפים? כולם טבלו ידיים בקדירה עד מרפק, ונדמה היה להם שהם מועילים במשהו.

ועכשיו מה? כמו שאמרתי והדהדו הלוחמים - אם המסר שלך הוא שאנחנו לא אחים, שאין לנו אפשרות למצוא דרך אמצע, שאין בינינו ברית גורל וייעוד, סתום. רוצה לפלג? הפלג לך למחוזות אחרים. אין סבלנות אליך ואל הדיבור שלך. חפש עזרה נפשית, חפש מישהו שיאהב אותך, צא לרוץ בפארק ותשחרר אנרגיות שליליות דרך נקבוביות הזיעה. אל תוסיף דבר. סתום.

ולגבי דיסטל-אטבריאן. טוב יהיה אם תתפטר מהכנסת ומהחיים הציבוריים, אחרת מילותיה ריקות. וטוב שתפרסם את רשימת מאה החוטאים שבעיניה הביאו למצב הזה. והכי טוב - שתודה שאהבתה למנהיג הכול-יכול הייתה התאהבות כמו של מעריצה בכוכב פופ שלא שם עליה, רק מוצץ את לשד עצמותיה ומשליכה לכלבים. זה יהיה האירוע שבו אתאהב בה, עד כלות הנשמה.

עלי

מכל מוסדות הציבור הדתי-לאומי, מכינת "בני דוד" מעלי שילמה עד כה את המחיר היקר ביותר מאז פרוץ המלחמה. 15 חללים ברגע כתיבת המילים האלה, והלוואי שלא יותר. בכלל יש להצדיע ללוחמי המגזר הזה, ש-40% מהנופלים מאז תחילת התקיפה בעזה באו משורותיו.

מכינת עלי הייתה מטרה לביקורת קשה בשנים האחרונות. האמת, בשיעורים שם נאמרו דברים שקשים גם לאוזן שלי: דיבורים נגד נשים, נגד חילונים, נגד להט"ב, בעד החלת חוקי התורה על המרחב הציבורי. לא בא לי כל כך. לא כרגע. המכינה וחלק ממוריה נמצאים בקצה הימני ביותר של המפה, עד תמיכה באבי מעוז הגיעו. בעידן השנאה העיוורת שקדם לזמן הזה, שימשה המכינה סדין אדום בעיני אנשי שמאל, ואפילו מרכז.

והנה באה המלחמה, ומה מתברר? שהאידאולוגיה הקיצונית הזאת מניבה את טובי ונועזי הלוחמים, מוסרי הנפש, את הגיבורים והקדושים. ונשאלת השאלה - מה עכשיו? האם אנשים כמו יאיר נהוראי שכותב מאמרי ביקורת שוצפים נגד המכינה צריכים לבקש סליחה? האם כדאי שיחזרו בתשובה? האם תרומת הדם של המכינה מכשירה אותה לבוא בקהל ישראל אליבא דמתנגדים? כי אם לא, עשוי לעלות החשד שהלועגים למוסד החינוכי הזה ומפחדים ממנו בו זמנית, מעוניינים בתוצאת הלימוד הנלמד שם - חיילים עזי נפש וחדורי אמונה - אך דוחים את זכותה של המכינה להיות חלק משוק הדעות בחברה הישראלית. האם הדם ששולם נותן את הזכות לדבקות בדרך האמונית, גם אם מישהו אחר מגדיר את זה בהתנשאות כ"משיחיות"? ואולי בכלל כל נופל הוא עצמו משיח בזעיר-אנפין?

ביקרתי במכינת עלי ממש לפני המלחמה. ראיתי מקום ברמה הכי גבוהה, עם תלמידים בשיעור קומה ניכר, שלומדים את מה שהם רוצים ללמוד. המכינה אינה כופה עליהם את דעתה, הם באים מבתים כאלה, הם עצמם כאלה, והם מתחנכים ברוח הזאת. האם הייתי שולח לשם את בני, לו היה לי? אם היה שואל אותי הייתי אומר - לא. טו מאצ' לטעמי. אבל זה רק טעמי. אני מכיר בזכותם של מחנכי המוסד הזה ללמד מה שהם מאמינים בו, גם כי בסוף החברה מקבלת גברים נועזים הנלחמים עבורה, למרות שהיא עצמה אינה בדיוק בנויה לטעמם.

ויחד עם כל זה, יש לומר שערכים לחוד ונציגים לחוד, ולמרבה הצער הציבור היקר הזה שלח לכנסת ולממשלה נציגים שאינם במעלתו, שעשו ועושים הרבה נזק למדינה ולעם. שנזכה שבקרוב הטובים יחרפו נפשם גם במסדרונות הכנסת.

בניין

יצא לכם לראות את הסרטון של הפועל הערבי ששופך מים לתוך לוח החשמל של דירה חדשה וצוחק על חכמתו כי רבה? למי לא יצא? וזה מטריד, כי בלית-ברירה התירה מדינתנו לאלפי פועלים מהשטחים לשוב לעבודה פה, בינינו, כדי שיביאו לחם הביתה. ובעיקר כדי שענף הבנייה לא יתרסק לגמרי בהיעדרם.

מאז שבעה באוקטובר, חלו שינויים בעולם. הוברר כי מרבית תושבי יו"ש תומכים במעשים הנפשעים, וכוחו של החמאס רק עלה. זה לא שכל אלה שמתפרנסים אצלנו אמרו - היי, אנחנו אסירי תודה ליהודים המאכילים את ילדינו. לא. הם אמרו – אנחנו שמחים על הטבח בהם. ברובנו. ולאלה אנחנו שוב נותנים להיכנס אצלנו בבית. לא הספיק מה שעשו פועלים שעבדו בקיבוצים והכווינו את המרצחים? הלמידה גדולה עלינו? אין לנו יכולת להסיק שום מסקנה בכלל?

המחיר של אי העסקת עובדים ערבים מהשטחים יקר. תהיה פה עצירת בנייה לחצי שנה לפחות, עד שנתארגן על עם אחר שיבנה לנו. המצב בגדה יתדרדר עוד, ויהיה שמח לתפארת. אבל מבחינתי, לאחר השבעה ההוא, אין אמונה באף פועל ערבי. אני שם פה החרגה לכאלה שמדברים נגד תאוות הדם של החברה שלהם ומוכיחים בדיבורם ובמעשיהם שהם בני אדם. אני מכיר כאלה כמה, הייתי מכניס אותם לביתי תמיד. זה דורש תחקיר עומק ואמון, אבל כדי לא להגיע למחוזות הגזענות חלילה, חשוב לומר שלא כולם.

הבנייה, הסיעוד, החקלאות ועוד תחומים בנויים על פערי השכר בין פה לשם. שם יכול להיות בסין, בפיליפינים או בשכם. עם המעט שאנחנו משלמים מישהו חי טוב בארץ עולם שלישי כלשהי. העסקה טובה לכולם, אבל ייתכן שהיא נגמרה. נכון שעוד אפשר למצוא איזה עם תמים שיבוא לבנות את בתינו ולחרוש את שדותינו, אבל כחלק מההיערכות מחדש לחיים שאחרי הטרגדיה, ייתכן גם שנצטרך לעבוד בעצמנו. ראיתי סקר השבוע שלפיו רק שישה אחוזים מהיהודים מוכנים לחשוב על הסבה למקצועות הבנייה. ככה לא בונים חומה.

בניין צריך להפוך למקצוע אטרקטיבי, שבו הפועל העברי יעשה בכמה שנים כסף לביסוס חייו. אם השכר יהיה נאה, והבטיחות שוויצרית, והתנאים טובים, והאווירה נעימה, ויהיה גם שי לחג, יבואו לעבוד. והעבודה הזאת שתיראה יקרה, תצא בסוף זולה, כי לא יכווינו כוחות, ולא ישתקעו בניגוד לאשרות, ולא יקימו משפחות מעורבות. ובערב ילמדו ובגיל 30 יחליפו קריירה כשכבר יש להם דירה שהם גם בנו וגם קנו. צריך לבנות הכול מחדש, והפעם במו ידינו.

avrigilad@gmail.com