לפני כמה שבועות, ניקולס קייג' הפתיע את מעריציו כשהודיע על כוונתו לפרוש בקרוב מעסקי הקולנוע. באותה הנשימה הוא גם הוסיף שקצת חבל לו שהסרט החדש בכיכובו, "האיש מהחלומות", הוא לא סרטו האחרון.
"אחרי 45 שנה במקצוע, ואחרי שהשתתפתי ביותר מ־100 סרטים, אני מרגיש שדי אמרתי את כל מה שיש לי להגיד", הוא צוטט בראיון לאתר האינטרנט "Uproxx", שהפך עד מהרה ויראלי.
"הייתי רוצה לסיים בנימה חיובית ולהגיד 'אדיוס'. יש לי חוזים והתחייבויות שמונעים ממני לעשות את זה כרגע, אז נראה מה יקרה. אבל אני כן הולך להיות הרבה יותר בררן לגבי הפרויקטים הקולנועיים שלי מעתה ואילך, ואני מעוניין לחקור פורמטים אחרים.
"אני מאוד מתעניין בסדרות טלוויזיה כרגע. ראיתי פרק של 'שובר שורות', שבו בריאן קרנסטון מסתכל על מזוודה במשך שעה. אין לנו זמן לעשות דברים כאלה בקולנוע, אז אולי טלוויזיה היא הכיוון שיהיה הכי טוב עבורי.
"אם זה היה תלוי בי, הייתי עוזב כשאני למעלה. אני חושב שיש לי שלושה או ארבעה סרטים שאני צריך להשלים, לפני שאגיע למקום שיאפשר לי להחליף פורמט ולמצוא דרך אחרת לבטא את עצמי במשחק. עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות עם הקולנוע, ועכשיו אני רוצה להמשיך הלאה".
אפשר להבין את קייג' ואת רצונו לשנות כיוון ולהוריד קצב. כבר יותר מעשור קשה למצוא שחקן עסוק ממנו, או כזה שעובד קשה יותר ממנו. עד כדי כך, שנכונותו להגיד "כן" ל(כמעט) כל תפקיד שמוצע לו הפכה כבר מזמן לבדיחה בפני עצמה.
בין 2016 ל־2019 קייג' עשה שישה סרטים בכל שנה. על רובם לא שמעתם, ובכל זאת - בכמעט כולם הוא משחק כאילו חייו תלויים בכך, ומפגין את האינטנסיביות ואת הטוטאליות שהפכו לסימני ההיכר שלו. הוא פשוט לא יודע לזייף. אף שבשנים האחרונות הוא נרגע מעט, גם ב־2023 הוא כיכב בלא פחות מחמישה סרטים (לא כולל הופעת אורח קצרצרה בתור סופרמן בסרט גיבורי־העל "הפלאש").
אבל כעת, שבועיים לפני שהוא חוגג 60, ושנה וחצי אחרי שנולדה לו ילדה שלישית (הוא נשוי בפעם החמישית ואבא לשני בנים בוגרים), עושה רושם שלקייג' נמאס לבלות את רוב זמנו על סטים של סרטים שאיש לא צופה בהם. ונמאס לו לראות כיצד הוא והקריירה המפוארת שלו - להזכירכם, האיש כיכב בקלאסיקות כמו "לב פראי", "מוכת ירח", "לעזוב את לאס וגאס", "הפריצה לאלקטרז", "עימות חזיתי" ו"אדפטיישן", בין השאר - הופכים למושא ללעג, לפאנץ'־ליינים ולבדיחות וממים ברשת.
בשנתיים האחרונות דווקא חווה השחקן זוכה האוסקר הערכה מחודשת, ולראשונה זה זמן רב המניה שלו נמצאת שוב בעלייה. ב־2021 עשה תפקיד נפלא ב"פיג", דרמת מתח עצמאית שבה הופיע בתור מתבודד תמהוני שמחפש אחר חזירתו האהובה שנחטפה. בשנה שעברה, בקומדיית האקשן הפרועה "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק", קייג' גילם גרסה בדיונית של עצמו, כוכב הוליוודי מזדקן בשם ניק קייג' שנאלץ לבזות את עצמו כדי להצליח לשלם את כל חובותיו. ואילו כעת, ב"האיש מהחלומות", הוא מגיש הופעה מצוינת נוספת שמזכירה את ימי הזוהר שלו בשנות ה־80 וה־90. אז למה בעצם להסתפק בפחות?
"זה אחד מחמשת התסריטים הכי טובים שקראתי בחיי", אומר קייג' בגאווה במסיבת עיתונאים מקוונת שמתקיימת לכבוד יציאת הסרט החדש לאקרנים. "ארבעת האחרים הם 'בייבי אריזונה', 'לעזוב את לאס וגאס', 'נשיקה נשיכה' ו'אדפטיישן'. ידעתי מייד שאני חייב לעשות את הסרט הזה, פשוט הייתי מוכרח. אני לא נראה כמו פול, הדמות הראשית, אני לא נשמע כמוהו ולא זז כמוהו, אבל הרגשתי שיש לי את ניסיון החיים המתאים כדי לגלם אותו".
פרופסור מקריח וביזארי
"האיש מהחלומות" מגולל את סיפורו הביזארי של פרופסור קירח, נוירוטי ולא יוצלח בשם פול מתיוס, שחייו המשעממים והפתטיים מקבלים תפנית בלתי צפויה כשאנשים רבים בסביבתו, גם כאלה שהוא בכלל לא מכיר, מתחילים לדווח שהוא מופיע בחלומות שלהם.
בתחילה מתיוס נהנה מאוד מהתהילה ומהפרסום שמורעפים עליו. הוא זוכה בתשומת הלב שתמיד רצה, הופך במהירות לסלבריטי ונהנה מאוד מיחס ה־VIP שהוא מקבל. אך כמו שאתם יכולים אולי לנחש - העניינים הולכים לכיוון אפל, אפילו אפל מאוד, ועל הדרך הסרט נוגע בעורמה בנושאים עכשוויים כמו תרבות הביטול, ויראליות אינטרנטית, רגישות יתר, טראומה ואפקט מנדלה (תופעה שבמסגרתה חלק נרחב בציבור זוכר בוודאות אירוע שלא התרחש).
"הרעיון לסיפור התחיל מתוך תרגיל מחשבתי שעשיתי", מספר קריסטופר בורגלי, היוצר הנורבגי בן ה־38 שחתום על התסריט ועל הבימוי. "רציתי לבדוק מה היה קורה אם העלילה של סרט אימה כמו 'סיוט ברחוב אלם' היתה מתרחשת באמת, באקלים התרבותי של ימינו. רציתי לקחת תרחיש בסגנון 'אזור הדמדומים' ולהכניס אותו לתוך הצייטגייסט, רוח התקופה. איך הסביבה היתה מגיבה אם סיטואציה הזויה ולא מוסברת כזאת היתה קורית במציאות".
"כמו פול, גם אני הפכתי ויראלי", מסביר קייג' את המשיכה שלו לדמות של פול. "ייתכן שאני הייתי השחקן הראשון שהתעורר בוקר אחד - נראה לי שזה היה ב־2008 או ב־2009 - ועשה את הטעות של חיפוש השם שלו בגוגל. עלה קליפ בשם 'ניק קייג' מאבד את השיט שלו', שאסף כל מיני רגעי משבר של דמויות שונות שגילמתי, אבל ללא ההקשר הנרטיבי. כך גיליתי שהפכתי למם. הרגשתי שאני לא יודע מה קורה לי. לא יכולתי לעצור את זה או לשלוט בזה, לא יכולתי לעשות כלום.
"כשקראתי את 'האיש מהחלומות' חשבתי לעצמי: 'אני כן יכול להשתמש בניסיון של החוויה הזאת כדי לשחק את פול. כי אנשים חולמים עליו, וגם לו אין שום שליטה על זה'. אז מאחורי הקול שלו, הדרך שבה הוא זז והמראה שלו, יכולתי להציג רגשות אמיתיים שהתבססו על איך שהרגשתי כשניסיתי להתמודד עם סרטוני האינטרנט הוויראליים האלה.
"בזמן האחרון אני מנסה להיות עוד יותר אישי בתפקידים שלי. אני רוצה למצוא דמויות שמאפשרות לי להשתמש בניסיון החיים שלי - כמו שעשיתי גם ב'פיג'. זה כדי שלא אצטרך 'לשחק' יותר מדי בשביל להגיע לתחושה הנכונה".
בורגלי אמנם מודה שהתפקיד לא יועד במקור לקייג' (בשלב מסוים אדם סנדלר אמור היה לככב), אך מסכים שנוכחותו טוענת את הסרט ברבדים נוספים שלא היו קיימים על הדף. "אני מעריץ ענקי שלו. הוא משחק בכל כך הרבה סרטים שאני אוהב. אבל הפרסונה של ניקולס קייג' ללא ספק מאפילה על האדם עצמו. הדמות שלו כבר הפכה מיתוס. הוא סמל, מם אינטרנטי. לכל אחד יש רעיונות מוגדרים לגבי מי הוא.
"ניק עבר תקופות שבהן אהבו אותו ותקופות ששנאו אותו, והיו גם תקופות של כל מה שבין לבין. זה מוסיף שכבה מאוד מעניינת לפרויקט, ובהחלט יש כאן יסודות אוטוביוגרפיים שלו.
"ברגע שליהקנו אותו, האתגר הגדול הפך בעצם להיות איך מחביאים שחקן כל כך כריזמטי ואנרגטי ומפורסם בתוך דמות של לוזר ממוצע, איך הופכים את ניקולס קייג' לכלומניק מגמגם. אני לא חושב שאי־פעם ראינו אותו ככה. הכי קרוב היה ב'אדפטיישן', אולי".
קייג' מסכים: "התפקיד שלי ב'אדפטיישן' בהחלט הקל עלי לגלם את התפקיד הפעם, וקריסטופר באמת דיבר על הרצון שלו לעשות משהו בסגנון של צ'רלי קאופמן. היה לו מאוד חשוב שהקהל יראה את פול מתיוס, ולא את ניק קייג'. הוא רצה לקחת אישיות מפורסמת, למחוק אותה ולהציג מישהו פחות מוצלח, מישהו שלא בולט במרחב. אפשר לומר שההופעה החיצונית עזרה לי לאבד את עצמי, אבל גם למצוא את עצמי, עם כמה מטורף שזה נשמע".
מלבד השוואות בלתי נמנעות ל"אדפטיישן", אופיו ההזוי של הסרט והעיסוק המוגבר שלו בחלומות מעוררים גם אסוציאציות חזקות לדיוויד לינץ', במאי איקוני נוסף שעימו עבד קייג'.
"סרטים הם חלומות", הוא מצטט את הפילוסופיה של לינץ' בחיוך. "יש להם אותו הדנ"א. הם ביטויים מחשבתיים קטנים, 'בליפים' בתהליך המוחי הרגיל. חלומות משנים את הפיזיקה של הנרטיב, כי הלוגיקה שלהם שונה. אני אוהב את הקסם של החלומות, אוהב לחשוב עליהם כעל מתנות. תמיד כיף לשחק בדברים האלה, כי חלומות הם טריטוריה אבסטרקטית. אין בהם היגיון".
"היה בתפקיד ההוא משהו משפיל"
למרבה הצער, באקלים התרבותי הנוכחי כבר כמעט לא נותר מקום לסרטים כמו "האיש מהחלומות". התקופה שבה סרטים עצמאיים שלטו בשיח והותירו חותם על התרבות הפופולרית הסתיימה מזמן, ובימינו נדיר מאוד להיתקל ביצירה בעלת חזון אמנותי מקורי ושנוי במחלוקת.
מי שבכל זאת ממשיכה לעשות את עבודת הקודש הזאת היא חברת ההפקות A24, שבנתה לעצמה רפרטואר איכותי ביותר בשנים האחרונות, ושחתומה על הסרט ביחד עם היוצר הלוהט ארי אסטר ("בו מפחד", "תורשתי").
"זה נכון שסרטים מהסוג הזה כמעט לא נעשים עוד", מסכים בורגלי. "אני מאוד שמח ש־A24 הצליחו לחצוב לעצמם נישה ולהפוך את הז'אנר העצמאי ל'סקסי' ולמשתלם מבחינה כלכלית. הם נאמנים לחזון האמנותי של היוצרים והולכים איתו עד הסוף. הם לא מניחים לסרטים שלהם להפוך למוצרים קפיטליסטיים שהורכבו על ידי ועדה שמנסה להבין מה בדיוק האלגוריתם רוצה".
קייג': "בסופו של דבר, אני תמיד חוזר לקולנוע העצמאי. שם נמצאת המקוריות, והתקציבים לא גדולים מדי. אתה לא מקבל יותר מדי הערות מהמפיקים, אין מצב של יותר מדי טבחים במטבח, אין לחץ להגיע לסכום מסוים בקופות. בעולם העצמאי יש לך הרבה יותר חופש, והרבה יותר מקום לעבוד עם הבמאי ולהגיע למשהו רענן וחדש, למשהו שמייצר ניצוצות.
"תמיד הרגשתי שהעבודה שלי בשדה העצמאי העשירה את העבודה שלי בסרטים גדולים יותר. לדוגמה, כשעשיתי את 'נשיקה נשיכה' הרגשתי שאני נמצא במעבדה, במקום שבו אני יכול להשתמש בסגנון משחק של סרטים אילמים, לאמץ אלמנטים של האקספרסיוניזם הגרמני - ולהכניס אותם לתוך הדמות המודרנית שאני מגלם. זו היתה דרך מושלמת להגיע למקומות אבסטרקטיים וסוריאליסטיים, וזה העניק לי את הניסיון ואת הביטחון לנסות דברים דומים גם בסרט גדול, כמו 'עימות חזיתי'. מובן ששם כולם אמרו לי שאני מגזים, ושכדאי לי להרגיע, אבל ידעתי שמה שאני עושה הולך לעבוד, וידעתי שההתנהגות הזאת תהיה מושלמת עבור הדמות שגילמתי שם".
"יש לי שלושה או ארבעה סרטים שאני צריך להשלים, לפני שאגיע למקום שיאפשר לי להחליף פורמט ולמצוא דרך אחרת לבטא את עצמי במשחק. עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות עם הקולנוע, ועכשיו אני רוצה להמשיך הלאה"
קייג' מתאר את העבודה על "האיש מהחלומות" כחוויה של קתרזיס, ולצד הופעתו יוצאת הדופן ב"משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" - אפשר לומר שהשחקן הוותיק והמנוסה עדיין להוט ללמוד דברים חדשים על עצמו ועל התדמית שדבקה בו. הוא ממשיך להתפתח, להשתכלל, לחקור, לקחת סיכונים ולדחוף את עצמו לטריטוריות חדשות ולא מוכרות. מוכרחים להעריך את זה.
"'משקלו הבלתי נסבל' היה הדבר המפחיד ביותר שעשיתי ב־40 שנות הקריירה שלי", הוא מודה. "לא היה שריר אחד בגופי שאמר 'אני רוצה לגלם דמות שקוראים לה ניק קייג''. לעמוד מול המצלמה ולהיות 'אתה'? ידעתי שאני עושה מעצמי צחוק ושיש בזה ממד משפיל. זה היה כמו ללכת על חבל דק. אני אף פעם לא ארצה לעשות דבר כזה שוב. אין שום סיכוי שיהיה 'משקלו הבלתי נסבל 2'. זה לא יקרה".
התוצאות במקרה הנוכחי, לפחות עבור קייג', נעימות יותר. "האיש מהחלומות" נהנה עד עתה מביקורות טובות, מתקבל בחום על ידי הקהל ואפילו סידר לקייג' מועמדות לא צפויה לפרס גלובוס הזהב. "אף פעם לא ראיתי את עצמי כמורה", הוא מסכם. "תמיד ראיתי בי תלמיד. ברזומה שלי עשיתי הרבה דברים שאנשים המליצו לי לא לעשות - סרטי אקשן, לדוגמה. אבל עשיתי בכל זאת, כי חשבתי שאולי אלמד מהם משהו. כל תפקיד שעשיתי, מוצלח או לא, היה ניסוי. אז כן, אני עדיין תלמיד. ואני עדיין מחפש דרכים ללמוד".