בזכות הפאניקה: מקדם הבהלה עוזר לנו לשמור על עצמנו

חזרתי הביתה מאוחר בלילה מתוכנית טלוויזיה. פתחתי הפייסבוק. ראיתי חמישה דיווחים בשכונה שלי על ערבים מצלמים בתים. נלחצתי. פתאום הגיעו עוד דיווחים כאלה מכל הארץ. נדרכתי.

לא יכולתי שלא לחשוב על העזתים בני העוולה שעבדו בקיבוצים, התפרנסו יפה, ועל הדרך מיפּוּ את הבתים והכינו לכוחות הפלישה את הדרך. כתבתי פוסט על זה והלכתי לישון.

קמתי לתבהלה ברמה ארצית. אנשים ממש נלחצו, מכל הארץ הגיעו דיווחים. בתוך כמה שעות הצליחה המשטרה לבדוק רבות מהפניות אליה בעניין ולהפריך את התיאוריה שמדובר בהכנה להסתערות הגדולה של חמושים ערבים־ישראלים על השכונות שלנו. הצטערתי שיצרתי בהלה על בסיס בלתי בדוק. אבל זיהיתי הזדמנות.

בתוך כמה שעות יצרתי קשר עם כמה גופים ואנשים שאני מכיר, שיודעים לקחת רעיון וליישם אותו, ובהם ארגון השומר החדש, ארגון לב אחד, ארגון ערי ישראל ועוד כמה ברנשים בעלי יכולות־על. אמרתי להם - זה שעניין הצילומים הופרך לא אומר שבתוך כמה ימים לא נמצא עצמנו מגינים על שכונותינו ועל בתינו. לכו תדעו לאן המלחמה הזאת תיקח אותנו. מי יערוב לנו שטנדרים לבנים לא ייצאו מערי הרשות בקו התפר, יחתכו את הגדרות ויעלו על ערינו ועל יישובינו? האם אנחנו מוכנים לזה? נכון, הוקמו כיתות כוננות, ומוקמות כל הזמן, אבל זה לא מתחיל להספיק.

מה יהיה אם, חלילה, נופצץ באופן מאסיבי? כמה זמן ייקח למדינה להגיע ולתת יד? חייבים עכשיו לרתום ולהכשיר את כל הציבור למאמץ. אין טעם בפאניקה בבית. מי שנבהל, חייב וחייבת לצאת לפעולה.

כך הוקם גוף חדש, "משמר הבית". הגוף הזה, שעליו תשמעו בימים הקרובים לא מעט, אני מקווה, יאפשר לכל אזרח ואזרחית, חמושים או לא, לקחת חלק בהגנה על השכונה, במובן הרחב. סיורים, תצפיות, מתן עזרה רפואית אם נזדקק, הכשרה בפינוי הריסות, חסימות כבישים בעת חירום, ועוד. ממש כרגע אנחנו מייצרים את הכלים שכל שכונה תוכל לקבל כדי להתארגן להגנתה, בלי טובות מאף אחד.

אני כולי תקווה שבתוך כמה ימים, כדי שנקדים להיות מוכנים לכל התפרצות אלימה, נדע להתאחד סביב הגנת הבית שלנו, נכיר את השכנים שלנו, נדע איפה יש רופא ואיפה בעל מקצוע שיודע לפתור בעיות, ולמי יש נשק אישי ויכול להיות מוקפץ. חמ"לים יוקמו בכל שכונה שתרצה בכך, והם יפעלו בתיאום עם פיקוד העורף, המשטרה, העיריות וריבונו של עולם. מהמשבר הזה נצא, בלי נדר, מחוזקים כפי שלא היינו מעולם. והכל בזכות הפאניקה.

מבזק

קבלו מבזק חדשות מהעתיד הקרוב: חמאס לא יחוסל. הוא ייפגע ויספוג אבידות, אבל הוא לא יחוסל. חיסולו הוא מבצע יקר מדי תדמיתית לישראל, ותמיכת חלק מהעולם שנתונה לנו כעת תתבטל ותתהפך כשנעשה, אם נעשה, מה שצריך. ולא נעשה. ראש הממשלה שאיבד כל יכולת לפעול, כל תנופה וחזון, ושכולו שקוע בקרב המאסף של תדמיתו שתיחקק בתולדות עם ישראל כמנהיג הירוד ביותר, לא ייצא למלחמת חורמה על חמאס. בטח שמעתם את דרעי ב"קול ברמה", מודה שלא נכתבה מעולם שום תוכנית מבצעית למיטוט חמאס. איך עבדו עלינו שנים? איך עבדנו על עצמנו?

לכן הקמתי צוות חשיבה שכולל אותי, ומצאתי מה ניתן לעשות כעת. הפתרון נמצא אצל ארדואן. כן, האנטישמי הזה, האסלאמיסט הקיצוני הזה. לו נועד התפקיד לפתור לנו את הבעיה, ועל הדרך גם לעצמו. הנה המתווה השלם לעיונכם.

ארדואן נותן כבר זמן רב אזרחות לפלשתינים שמגיעים לטורקיה, והם מאושרים שם. יש המון סרטונים של עזתים שמגרגרים מעונג בטורקיה, עם הכסף שהם מרוויחים והעתיד שפתאום נראה טוב יותר מכפי שאי־פעם יכלו לחלום ברצועה. לארדואן סימפתיה עמוקה לאחיו בעזה, וגם אם גירש השבוע את נציגות חמאס, הם ישובו. ארדואן זקוק לסונים נוספים במלחמתו בכורדים, והוא בוודאי תמיד ישמח להיות האיש שהציל את העם הפלשתיני.

לכן יש להגיע עם ארדואן להסכם, שלפיו מעבורות ענק טורקיות יעגנו מול חופי עזה, וסירות דיג ייקחו משפחות אליהן, על מיטלטליהן. על המעבורת יחכו אנשי מס רכוש שלנו, וייתנו לכל ראש משפחה 10,000 דולר במזומן להוצאות ולהתאקלמות. כל מי שיקבל את הכסף, יחתום על התחייבות שלא לחזור לרצועה לעולם. החתימה תהיה על בלוק קרח שיימס בשמש מיידית.

יש בעזה מאות אלפי תושבים שנמאס להם מהחיים האלה, שרוצים חיים נורמליים. זה לא שהם לא מעוניינים לשחוט אותנו, אבל יש בהם כוח חיים. הם מתים לעזוב, ועכשיו זאת ההזדמנות לנקז את ביצת עזה. ואחרי שיעזבו הצעירים, המשפחות, וימצאו חיים חדשים בטורקיה, יישארו כמה עשרות אלפי חמאסניקים ללא הגנה אזרחית עליהם, ואז נעשה בהם מה שמצווה החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. נזרים מי מלח למנהרות, ניתן להם להיחנק ולטבוע בעיר התת־קרקעית שלהם, וגם נחסוך הוצאות קבורה. בכל מי שיישאר, זקנים וחלשים, נטפל ברוח יהודית מחבקת. לחשוב מחוץ לקופסה, יש לעם שלנו יותר מפצצות חודרות עומק. יש לנו מחשבת עומק. להפעילה עכשיו.

עצב

והארץ מלאה עצב שחור ויגון קודר. הרשתות, כלי התקשורת, השיחות, כולם מורידים אותנו כל הזמן, מספרים לנו כמה עצום האסון, כמה זוועות עשו בנו היימח שמם וזכרם האלה, מה איבדנו, כמה קשה יהיה לקום מהדבר הזה, מהאסון הכי נורא שפקד אותנו מאז השואה.

והכל נכון וקיים ושריר - אבל אין לנו מותרות לשקוע עכשיו בעצב. לא עכשיו ולא אף פעם. עצב זה לעשירים. אנחנו תמיד חיים פה במזרח התיכון מהיד לפה. ולכן חייבים כל אחד ואחת מאיתנו לקום, להתנער, לסגור את הטלפון, לכבות את הטלוויזיה, לבקש מהחברים שרוצים לספר לנו מה ראו ומה עוד יראו - להימנע. יש לנו תודעה לתחזק פה.

והתודעה צריכה להבין: מה שקרה לנו - לא במקרה קרה. הזנחנו את עצמנו שנים, שקענו בנוחות החיים שלנו, נתנו לעצמנו להיפרד על זוטות, אפשרנו לתחתיות הנפש להשתלט על המקומות העילאיים בנשמה. לא עוד. כל מי שלא נוגע ישירות מדרגה ראשונה בשכול, חייב וחייבת לקום, לצמצם מיידית את צריכת החדשות המרות, הסיפורים הנוראים, להגיד "לא, תודה" לכל מי שמציע עוד פרט מידע חדש, יותר גרוע מכל מה ששמענו. לא, תודה. זה לא משרת אותי עכשיו, לא אותי ולא את עמי.

להפסיק מייד להזניח את עצמי. לא לאכול סוכר, הוא מחליש. לא לעשן, זה מרעיל. לא לבהות שעות במסך, זה מנוון. לקום ולפעול. קודם כל לתת לעצמי. אימון, הליכה, סלט, שעות שינה. ואחרי שאני חוזר לשגרה, לחפש איפה אני יכול להועיל.

לארוז דברים לחיילים? בשמחה. לתרום כסף? ברור. להיכנס לשכנה ערירית ולתת לה רבע שעה טובה? מצווה. לעשות רענון בקורס עזרה ראשונה? מעולה. מטווח? עוד יותר טוב. לעשות מה שאפשר. לא לחשוב בגדולות, רק במה שניתן הרגע. להיפטר מהפרצוף תחת הזה, לשים חיוך טוב ועיניים טובות, לא להתחבר לתדר הכללי, ללכת נגדו. למצוא אנשים שנמצאים בפעולה תורמת ולשהות איתם. לא להיות עם אנשים מיואשים. להפוך להיות מגדלור מאיר לסביבה הקרובה, בבית, בבניין, במכולת, ברחוב. לא לומר - יהיה טוב. עכשיו טוב! כן, עכשיו טוב. חטפנו נוגרה לפרצוף, והנה אנחנו מתאפסים על החיים שלנו כאן. לא לשקוע. לצוף. עוד יהיה פה צוף.

avrigilad@gmail.com