על דבר אחד אין ויכוח: תדמית המשטרה נמצאת בשפל חסר תקדים. מול שטף ההפגנות, כמעט 180 קורבנות רצח בחברה הערבית, טרור שמרים את הראש וחברה ישראלית מפולגת ולעיתים שטופת שנאה. השוטרים קורסים תחת הנטל של עבודה כפוית טובה ומתסכלת, המוציא מחלקם תגובות אלימות שהופכות לוויראליות ברשתות החברתיות. וככל שרף העומס עולה, כך הארגון עומד במבחן קשה יותר. צמד המילים "המשטרה חלשה" כבר אינו נלחש בחדרי חדרים.
"אני לא מסכים עם הקביעה שהמשטרה חלשה או שמחלישים אותה בכוונה", אומר תת־ניצב דרור אסרף, ראש חטיבת המודיעין במשטרה, בראיון מיוחד ל"שישבת".
אז למה אתה מתוסכל?
"כי בעשור האחרון חל כרסום באמצעים הנדרשים למשטרה, למשל בכל מה שקשור לחומרי חקירה הנמסרים לנאשמים על פי חוק. לאורך השנים הפסיקה המשפטית הרחיבה את ההגדרה של 'חומרי חקירה', וסנגורים של נאשמים החלו לקבל גם חומרי מודיעין, שלחלקם לא היה קשר לכתב האישום. היום החוק מגדיר את החומר המודיעיני כחומר חקירתי, שמחויב לעבור מהמשטרה לפרקליטות ולסנגורים".
וזה רע? זכותו של הנאשם, גם הכי מתועב, להגן על עצמו.
"אבל אז מתחיל משא ומתן. אני לא רוצה שייחשפו שיטות ואמצעים מודיעיניים, כי אני כורת את הענף שעליו אני יושב. זה מוביל לכך שהפרקליטות נאלצת לחזור בה מכתבי אישום בעשרות מקרים, מחשש לחשיפת מקורות או כלים טכנולוגיים".
ב־2016 נחקק חוק חסיון חומרי חקירה מודיעיניים, שלפיו הנאשם זכאי לראות גם חומרי מודיעין, אבל רק את אלה שקשורים לעובדות כתב האישום. גם על זה יש למשטרה ולפרקליטות אפשרות להוציא תעודת חיסיון.
"זה קורה, אבל אז הסנגור טוען שהוא לא יכול להגן על הלקוח שלו כי הוא לא יודע על איזה חומר מודיעיני נשענת המשטרה. בדיסוננס הזה, בין זכות הנאשם להגנה מלאה לבין הוצאה של תעודות חיסיון, יש ראיות שנאספו במודיעין ויכולות להשליך על השיטות שלנו. זה עלול לסכן חיי מקורות. אם אני מגביל את הוצאת חומרי המודיעין, אז לפעמים לפרקליטות אין מספיק ראיות לכתב אישום. אם אני מבקש עליהם חיסיון, ההגנה של הנאשם נפגעת. במקרים כאלו בית המשפט נאלץ להתחשב ולגזור עונשים קלים יותר. אתם רוצים שעבריינים בכירים ילכו הביתה?"
אנחנו לא רוצים את זה, אבל גם לא רוצים לדרוס זכויות של נאשמים.
"אני ממש לא שולל אותן, אבל בסוף יש תשתית ראייתית והיא נעשתה רחבה מדי. לטעמי, הנושא נלקח לקיצון. לא תמיד אני מוכן לגלות כיצד הגעתי למידע מסוים או באיזה כלי טכנולוגי השתמשתי. צריך להבין: ככל שהפשיעה מתקדמת, כך אנחנו מנסים לזנב בהם, וזו בעיה. המשטרה צריכה להיות צעד אחד לפני העבריינים, ולא לרדוף אחריהם".
ועדת השרים לחקיקה אישרה השבוע את הצעת החוק של השרים לוין ובן גביר, המתירה למשטרה להציב מצלמה ביומטרית, ניידת או קבועה, במרחב הציבורי. אתה בעד זה?
"אני מבין שהמדינה אינה רוצה להשתמש בכלים דרקוניים נגד האזרחים שלה, שחשוב לה חופש תנועה של אזרח, חופש הדעה, ושלא יתעדו את האזרחים. גם אני לא רוצה לחיות במקום שבו המצלמה מזהה להיכן אני הולך, מאיפה יצאתי ולאן הגעתי. מצד שני, אם לוקחים מהמשטרה את הכלים שלה, כולל הטכנולוגיים, מחלישים את היכולות שלה. משטרה חזקה הוא אינטרס של כולם, ומי שירוויח מזה זו החברה הישראלית.
"לכן אני רואה בהצעה שאושרה בוועדת השרים כלי מציל חיים. כי בלעדיה משטרת ישראל לא תוכל להתמודד עם הטרור הפלילי, אירועי הרצח וניסיונות החיסול במגזר הערבי. זהו כלי חשוב שהמשטרה מנסה לקדם כבר כמה שנים לטובת סיכול ומניעה של פח״ע, פשיעה חמורה ופגיעה בנפש. מדובר באיזון בין הצורך לשמירה על חיי אדם ובין חשיבות של הגנה על זכויות הפרט. הפעלת הכלי תיעשה רק בכפוף למנגנוני פיקוח ובקרה שיבטיחו שימוש למטרות שנקבעו בחוק, תחת המגבלות ותוך הטלת סנקציות במקרים שבהם יהיה שימוש לרעה במערכת".
עובדתית, אסרף צודק. חטיבת המודיעין של המשטרה, השייכת לאגף החקירות והמודיעין, היא הגוף האחראי לאיסוף, להערכה ולהפצה של מידע בנושא לוחמה בפשיעה. המידע נאסף ממקורות בשטח באמצעות כלים טכנולוגיים ובשימוש במודיעין אותות (סיגינט) העוסק ביירוט תשדורות.
עם זאת, כיום חלק מהאמצעים, שסייעו למשל לאתר את שי אביטל בהולנד (הסיפור המלא - בהמשך), אינם בשימוש המשטרה. הם הוקפאו בעקבות פרשת פגסוס, שחשפה כי המשטרה משתמשת ברוגלות, תוכנות ריגול, העוקבות אחר טלפונים סלולריים, ונטען כי השימוש בהן נעשה לכאורה ללא אישור שיפוטי. ועדת מררי, שמונתה על ידי היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט, שללה חלק נרחב מהטענות.
"אנחנו מתנהלים כאילו כרתו לנו יד אחת ושלחו אותנו לשחק כדורסל", מתאר אסרף את השפעת הפרשה על המשטרה. "זה בא לידי ביטוי בעלייה במקרי הרצח בחברה הערבית ובקושי לסכל אירועי פשיעה. אי אפשר לקחת מאיתנו יכולות ולצפות שהכל יהיה מושלם".
מי הזיז את הרוגלה שלי?
כניסתו של תנ"צ אסרף (53) לתפקיד במאי 2022 היתה טבעית. הוא שימש לפני כן ראש מחלקת תפקידים מיוחדים, האחראית לתיאום המבצעי של אגף החקירות והמודיעין בארץ ובחו"ל, ובעברו היה ראש זרוע חשיפה ביאחב"ל וממלא מקום מפקד היחידה. נראה שהוא מודע לתדמיתה של המשטרה בציבור, במיוחד לנוכח הפשיעה הגואה בחברה הערבית, הקשורה גם היא ליכולות מודיעיניות.
כשאסרף מדבר על החלשת יכולות, הוא מתכוון לתוצאות של פרשת פגסוס. מדוח ועדת מררי, שפורסם ביולי 2022, נקבע כי בכל המקרים שבהם השתמשה המשטרה ברוגלות על טלפונים ניידים, כדי לשאוב מהם מידע, היא קיבלה צו שיפוטי כחוק.
עם זאת, הוועדה מצאה ליקוי משמעותי בהפעלתן, כשחומרים אסורים נשאבו למערכות המשטרה בשל מה שכונה "חוסר התאמה טכנולוגית". בדוח הובהר כי לא נעשה כל שימוש בחומרים אלו. לאור זאת, המליצה הוועדה כי הרוגלות שבידי המשטרה יעברו התאמות שיתיישבו עם סמכויות המשטרה. אלא שעד היום, יותר משנה, המשטרה עדיין אינה רשאית להפעיל את הרוגלות, אלא במקרים חריגים מאוד ובאישור של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה.
"אם אני רוצה להטיל רוגלה על טלפון של חשוד, אני הולך לבית משפט ומקבל צו האזנה", מסביר אסרף כיצד מפעילים רוגלות. "יש לי אישור להאזין בכל דרך שאבחר לנכון, החל מטלפון קווי ועד הוצאת תמונות, התכתבות בווטסאפ ואימיילים. המידע אמור להתקבל מתאריך קבלתו של הצו וקדימה, אולם במקרים מסוימים הרוגלה שאבה גם מידע מהעבר, שלא היה בשימוש. המשטרה לא עשתה את זה בכוונה, זה חלק מפעולת הרוגלה".
לפני פחות משנה הודתה פרקליטות המדינה כי נעשה שימוש ברוגלות ללא היתר בפרשת הצוללות כלפי שלושה אנשים. זה מצטרף לחריגה מהצו בחקירה נגד ראש עיריית חדרה לשעבר, כשרוגלה הוטמנה בטלפון של זוגתו. המשטרה הודתה בחריגה מהצו גם בפרשת טלגראס.
"החריגות היו במקרים מאוד בודדים, ואני לא מכיר את החומר הזה. אין לי מושג באילו מקרים מדובר או מה אמרה הפרקליטות. לא היה לי חלק בחקירות האלה, ובאותה תקופה התעסקתי רק עם ארגוני פשיעה".
מה עשיתם בעקבות הדוח?
"פנינו לחברות שמפתחות רוגלות, כמו NSO ופאראגון, וביקשנו ש'ינוונו' את התוכנות, שיצמצמו את הפעולה שלהן. בחלק מהחברות אמרו לנו שאנחנו משוגעים. כל מדינה או גוף ביטחוני שמשתמשים בתוכנה מבקשים להרחיב אותה כדי שיהיו עוד אופציות, ורק ישראל מבקשת לצמצם את היכולות. זה לא רק עולה המון כסף, זה גם לוקח המון זמן".
ומה קורה עכשיו?
"בינתיים אנחנו לא עובדים עם הכלים הטכנולוגיים האלה. הכל עומד. לא מדובר רק בעוול למשטרה, אלא לכל החברה בישראל, שהקרקע מתחתיה נשמטה. אנחנו רואים את ההידרדרות בכל מקום. היום אני נדרש לאישור משפטי על כל מערכת טכנולוגית שאני רוצה להכניס למשטרה".
דווקא נשמע כמו נוהל תקין.
"זה מסרבל. עבודת המשטרה מול הפשיעה משולה לשני נהרות מקבילים. בזה של הפשיעה, הזרימה חופשית. הם אפילו משתמשים בתוכנות מיוחדות להצפנת טלפונים. בנהר של המשטרה יש סכר. אנחנו עדיין מצליחים לפענח חקירות כי המשטרה מקצועית. אם כרתו לה את יד ימין, היא תגדיל את יד שמאל. בשנה הזו סיכלנו 64 מקרי רצח, והיו לנו תפיסות אמל"ח שלא נראו בעבר.
מתחילת 2023 נתפסו 26 הברחות רק מגבול ירדן, ובכולן המידע הגיע מהמשטרה. בכל הברחה יש מינימום 50 כלי נשק. לשם ההשוואה, בשנת 2022 היו מירדן רק 12 הברחות כאלה. זה מעיד שהמשטרה חדורת מוטיבציה ורוב אנשיה פועלים מציונות לשמה. אם בישראל היו מעריכים את רכזי המודיעין והשוטרים בכעשרה אחוזים ממה שמעריכים אותנו בחו"ל, היינו במקום אחר מבחינה תדמיתית".
לפי הנתונים האלה, אולי אתם לא זקוקים כלל לרוגלות?
"זו הוכחה שאנחנו עושים כל מה שאפשר עם המעט שיש לנו. מנגד, יש לא מעט פרשות אחרות שיכולנו לחשוף ולסכל. זה התסכול הכי קשה לאיש משטרה".
אתה טוען שלעבריינים יש יכולות טכנולוגיות. כל ראש משפחת פשע מסתובב עם בוגר 8200 צמוד?
"העובדה שיש להם יכולות היא המציאות".
היכן חסרונן של הרוגלות משפיע הכי הרבה?
"הוא משפיע בכל מקום ובכל תיק פשע חמור".
יש למשטרה כלים אחרים, כמו מערכת עין הנץ, המתעדת לוחית רישוי של מכוניות ומאגדת נתונים על מיקומים, זמנים, היסטוריית נסיעה ומידע על הנהג. עד כמה אתם משתמשים בה כיום?
"אין היום תיק חקירה שבו ליבת הראיות היא לא מעין הנץ".
האם חסרונן של הרוגלות משפיע גם על מספר מקרי הרצח בחברה הערבית?
"חד־משמעית. חסרונה של הטכנולוגיה המתקדמת משפיע על גל מקרי הרצח בחברה הערבית. הוא לא הגיע משום מקום".
במודיעין של משטרת ישראל מרגישים כאילו מגששים באפלה?
"לא מגששים באפלה, אבל היום פועלים עם עין אחת עצומה. המפכ"ל קובי שבתאי אמר לאחרונה שבלי הכלים הטכנולוגיים יתחילו לספור פה גופות. אי אפשר לרסק יכולות שצריכים אותן ולצפות שהכל יישאר כמו תמיד".
מה דעתך על הרעיון של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לשלב את השב"כ בחקירות רצח בחברה הערבית מאחר שהיכולות הטכנולוגיות שנלקחו מכם הן חוקיות בסיכולי טרור?
"אני מבין את השר. גם הוא צריך להתמודד עם גל הרציחות. בלי קשר להתנגדות השב"כ לרעיון, המאבק בפשיעה הוא מקצוע. השב"כ לא מכיר את העולם הפלילי ולא עוסק בפשיעה, בדיוק כמו שאני לא יודע איך מסכלים פיגוע מעזה. חשוב לא לפגוע בעבודת השב"כ. אני גם לא רוצה לחיות במדינה שבה השב"כ פועל כנגד אזרחים".
מה אתה חושב על ועדת הבדיקה הממשלתית, שהוקמה לפני כחודש לפרשת פגסוס על ידי שר המשפטים יריב לוין?
"אין ספק שהממשלה חייבת לגלות את האמת, אבל ועדת מררי וצוותה נברו וחיטטו מתחת לעור המשטרתי. נראה לי שחבל להתאמץ על משהו שכבר נעשה, רק מהסיבה שזה ממשיך לפגוע בעבודה שלנו".
אולי התוצאות יהיו אחרות?
"ועדת מררי עשתה עבודה מעמיקה, ומעבר לזה אין לי מה לומר".
כמו השב"כ והמל"ל, גם אתה חושש שוועדה כזו עלולה לחשוף שיטות עבודה חסויות?
"בסופו של דבר, מדובר באותם אמצעים והחשש מובן. אם תיחשף הדרך שבה פועלת מערכת כזו, אנשים יידעו איך להתחמק ממנה".
השר לוין הבטיח שחלק מהדיונים יהיו חסויים, זה מרגיע אותך?
"קצת".
דובאי כתחנת מעבר לעבריינים
50 עבריינים ישראלים נמלטו מהחוק ושוהים כיום בחו"ל. הם חשודים בעבירות של רצח, הלבנת הון, סחר בסמים ויבוא אמל"ח, ונגד חלקם כבר הוצאו צווי מעצר בינלאומיים. אם לפני כעשור היו שבעה נציגי משטרה בחו"ל, היום גדל מספרם ל־15.
"זה נובע מתוך צורך, כי העבריינים הישראלים פרצו מזמן את גבולות המדינה", אומר אסרף. "אנחנו יודעים היכן נמצאים רבים מהם ומה סדר היום שלהם, אבל לא יכולים לעצור אותם כי נגד חלקם אין עדיין תשתית ראייתית. אלה עבריינים שמשפיעים בצורה ישירה על הפשיעה בישראל בגלל יבוא סמים, הונאות פורקס, שהן עסקאות במטבעות דיגיטליים, וגם במתן הנחיות ישירות לגובי כספים בשוק האפור".
לאחרונה עצרה המשטרה כ־14 חשודים בדובאי. זה מסמן שהיא הולכת להפוך לעיר מקלט?
"דובאי לא יכולה להפוך לכזו, מפני שהכל שם מרושת במצלמות והחוק מאוד קפדני. דובאי הפכה לתחנת מעבר של עבריינים בדרך ליעד אחר, כי היא שער למזרח התיכון. שדה התעופה שלהם הוא מהפעילים בעולם, ויש מי שמנסה את מזלו. הייתי שם עוד לפני הסכמי אברהם וגיליתי שהרצון שלהם למגר פשיעה הוא עצום. ראש האגף למלחמה בפשיעה בדובאי נדהם כששמע כמה מקרי רצח יש בישראל. באותם ימים לא היה להם אפילו רצח אחד. אני מניח שזה בגלל המצלמות".
עד כמה המודיעין שלך משקיע היום מאמץ גם בתנועת המחאה?
"אנחנו משקיעים שם לא מעט כדי לבדוק מה הולך להיות בהפגנות, כמה כוחות לשים ואם זו תהיה הפגנה אלימה או שקטה. זה מעמיס על השוטרים בגלל ריבוי המשימות ומיעוט הכוחות".
זה נכון שאתם עוקבים גם אחרי ראשי המחאה?
"בולשיט ענק. לא עוקבים אחריהם ולא אחרי דמויות פוליטיות. הדעה שלהם לא מעניינת אותנו ואין פה מניע פרסונלי, אלא אם כן יהיה מודיעין שמישהו מהם מתכנן לבצע עבירה פלילית. חשוב לנו חופש המחאה, שאנשים יביעו את דעתם ורגשותיהם, ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית. אותנו מעניינים רק שלום הציבור והסדר הציבורי".
היכן היה המודיעין במהומת האריתריאים בתל אביב והעובדה שבהתחלה הגיעו מעט שוטרים?
"היה מודיעין מלא. מידע מודיעיני לא מתייחס לניהול הכוחות בשטח, אלא להסלמה ולסיכוי להתנגשות. הערכנו את המצב כנפיץ מאוד וכאלים, אבל לא יכולנו לדעת שיבואו עם גרזנים או שיזרקו גזיות על ראש של שוטרים. בסופו של דבר, המשטרה סיימה את האירוע בזמן קצר. צריך לזכור שאלה אותם שוטרים שצריכים לטפל בגל הפשיעה, במחאות של מוצאי שבת, לצאת למבצעים ולערוך חקירות".
אתה ישן טוב בלילה?
"אסור לי לישון טוב בלילה. אני כל הזמן מחפש דרכים יצירתיות להגביר את היכולת הסיכולית של המשטרה כדי לשמור טוב יותר על הציבור. אני מתוסכל אם פספסתי משהו שמתרחש".
מה אתה חושב על התהליכים שעוברת החברה הישראלית?
"אני קורא את החברה הישראלית, כפי שהיא נשקפת מהדוחות המודיעיניים, ואני מוטרד. אני מוטרד מההקצנה שעלולה להוביל לאלימות קשה. חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל הציבור הישראלי חייב להוריד מדרגה ולהרגיע את השיח. יש קלות שבה היד לוחצת על המקלדת והדיבורים הם בלי גרם אחד של אחריות, לא משנה אם נכון או לא. אני מקווה שהמצב והשיח לא יחמירו, אבל אני לא אופטימי".
מעצר פתע בלב אמסטרדם
אחת ההצלחות הגדולות של אסרף היתה המעצר של סוכן הדוגמניות שי אביטל באמסטרדם. זה קרה כשארבעה חודשים של מעקב צמוד הסתיימו בליל חמישי, 19 באוגוסט 2022, במתחם ליידספליין שוקק החיים. ליד מופעי הרחוב ובתוך אווירה קרנבלית, הונחו האזיקים על ידיו של סוכן הדוגמניות, שהיה מבוקש במשך שנה בחשד לעבירות מין ב־26 מתלוננות.
אלפי קילומטרים משם, בירושלים, אסרף ניהל את המבצע. הוא נכנס לתפקידו זמן קצר קודם לכן, ועל שולחנו הונחו מאות דוחות מודיעיניים הנוגעים למשפחות פשע, למקרי רצח, לעבירות הלבנת הון ולסחר חובק עולם באמל"ח ובסמים. ביניהם היה גם מידע על תנועותיו של אביטל, שיצא מהארץ ימים ספורים לפני שהפרשה התפוצצה. הוא הסתובב בהונגריה, בטורקיה ובבלגיה, ואז הגיע לאמסטרדם. אביטל שהה בעיר כשבע שעות והחליט לצאת לארוחת ערב בליידספליין עם שני חברים מקומיים. כשהתיישב במסעדת "מאיה סטייק האוס", היה אסרף בעיצומו של מבצע המעצר.
"בשטח היו נציגת המשטרה בהולנד, סגן־ניצב יעל רייכרד, ואיתה בלשים הולנדים, אולם אביטל לא היה במסעדה שעליה ידענו", משחזר אסרף את הרגעים הדרמטיים. "לא נלחצתי, ידעתי שהוא באזור. הצוות סרק את הסביבה ומצא אותו מחוץ למסעדה אחרת. יעל קראה לו בשמו והוא הסתובב אליה".
איך הרגשת באותו רגע?
"סיפוק, אבל זו העבודה שלנו. הפאזל שנבנה בחטיבת המודיעין הצליח".
נמתחה עליכם ביקורת מצד המתלוננות, משום שהיה נראה שאתם לא ממהרים לעצור אותו.
"אביטל היה בבריחה וחיכינו למידע המדויק, לאופציה המבצעית ולמקום הנוח ביותר מבחינת ההסגרה. יש מדינות שבהן ההסגרה מורכבת או שההליכים המשפטיים מתארכים זמן רב. שמעתי את הביקורת, אבל התנתקתי מרעשי הרקע. כשאתה יוצק לתוך מבצע את הניסיון שלך ואת היכולת לקרוא נכון מודיעין, אז אתה מצליח לנהל סיכונים. העדויות של המתלוננות נגעו לי ללב, אבל הן גם חידדו אותי. היה חשוב לי להיות מהיר ואפקטיבי".
הוא עזב את הארץ ביולי 2021 ונלכד באוגוסט 2022. זה לא בדיוק מהיר.
"מדובר בתהליך ארוך. זה מתחיל באיסוף ראיות של המשטרה, והן מועברות לפרקליטות המדינה, שבוחנת את החומר ומתחייבת להגיש כתב אישום. משם נשלח התיק לאינטרפול, וגם הם עוברים עליו ומאשרים שלא מדובר ברדיפה פוליטית וכדומה. רק אז מוציא האינטרפול 'הודעה אדומה', שהיא התראה לאיתור מקומו של חשוד בפלילים, ואנחנו יכולים להתחיל לעקוב אחריו.
"האישור הגיע כשאביטל שהה בחו"ל לפחות שלושה חודשים. איתרנו אותו, מדי פעם הוא נעלם לנו לכמה ימים, ובארבעת החודשים האחרונים היינו סגורים עליו. מודיעין זה לא אינסטנט. חיכינו שיעשה טעויות והפעלנו כלים טכנולוגיים מתקדמים".
"הלכתי אחריו וקראתי 'בועז'"
אביטל לא היה התפיסה הראשונה של אסרף בחו"ל. הוא חוזר 16 שנה לאחור, לימים שבהם שימש נציג משטרת ישראל בטורקיה ובבלקן. גם אז הוא מילא את התפקיד חודשים ספורים כשבארץ התפוצצה פרשת חפציבה - חברת הבנייה שקרסה והותירה חלק מרוכשי הדירות ללא ערבויות.
מנהל החברה, בועז יונה, נמלט מהארץ ב־2 באוגוסט 2007.
"באותם ימים עבדתי בעיקר ברומניה, כי הפשיעה הישראלית חגגה שם", הוא משחזר. "גם בועז יונה טס לרומניה, ולכן הגעתי לשם. נפגשתי עם עמיתים מהמשטרה המקומית, אבל התברר שהוא הספיק לעזוב את המדינה. חזרתי באותו יום לטורקיה, והמפכ"ל לשעבר, דודי כהן, התקשר אלי. הוא אמר שיש מידע שיונה הגיע לאיטליה. באותו יום, 28 באוגוסט, טסתי גם למילאנו.
"כשנחתתי, ניגשו אלי בלשים. במקום לצאת משדה התעופה, הם חזרו להפתעתי לבית הנתיבות. הם הסבירו שקודם שותים אספרסו ואחר כך נוסעים ליחידה המרכזית של משטרת מילאנו. הגעתי עם מידע בסיסי שהתקבל מישראלים, ולפיו יונה מסתובב בב.מ.וו כחולה. היה לי גם מספר של לוחית רישוי. ביקשתי מהאיטלקים לבדוק מצלמות כבישים, והתברר שהרכב נראה שבועיים קודם לכן בתחנת דלק בגבול אוסטריה. כשהגיעו תמונות ממצלמות התחנה, זיהיתי את אשתו של יונה עם שני הילדים. היא נכנסה לחנות שירות וקנתה כרטיס סים. בדקנו את המספר והוא לא היה פעיל, אבל גילינו שיצאה ממנו הודעה אחת בלבד למספר אחר באיטליה, שגם הוא כבר לא פעיל. שאלתי איזו אנטנה שימשה לתקשורת באיטליה, והיא היתה ממוקמת בעיר ורונה.
"אני מאמין שעבודת בילוש נעשית ברגליים, ולמחרת הגעתי לשטח פתוח מחוץ לוורונה. עמדנו שישה שוטרים והסתכלנו על האנטנה במשך כמה שניות כמו במחזה סוריאליסטי. מרחוק ראיתי בית מלון קטן. התברר שהמנהל שם הוא קצין משטרה לשעבר. הראיתי לו תמונה של בועז יונה, והוא בחן אותה לא מעט. בסוף אמר שראה אותו במלון של הבן שלו, בעיירה קסטלנובו שליד אגם גרדה, אבל הוא נראה שונה כי יש לו זקן צרפתי. באותו יום נסעתי לקסטלנובו, והבן סיפר שיונה משתכן אצלו כעת, שבכל יום הוא עושה סיבוב באגם, אוכל ארוחת בוקר, ואז בעשר אוסף אותו רכב שמחזיר אותו בעשר בלילה על השעון.
"נכנסתי לחדר של יונה, על השולחן היתה ערימת דפים. הפכתי אותם וראיתי את המילה 'חפציבה'. בצד היתה מזוודה ובתוכה הדרכון שלו. רציתי לתכנן מבצע מעצר מסודר, אבל הבן נזכר שלמחרת יונה עוזב. הכל היה צריך להתרחש מעכשיו לעכשיו.
"המתנתי בחניה של המלון בזמן שהשוטרים האיטלקים נמצאים מסביב. הזמן עבר ויונה לא הגיע. הייתי בטוח שמישהו הלשין שאנחנו שם. בעשר וחצי ראיתי את הב.מ.וו מתקדמת לכיוון המלון, אבל לא פונה אליו וממשיכה הלאה. הייתי לרגע בסרט. פתאום הרכב עצר, חזר לאחור ונכנס לחניה. כשיונה יצא מהרכב, הלכתי אחריו וקראתי לו 'בועז'. אוטומטית הוא סובב את הראש. כשראה את השוטרים, התחיל לרעוד. אמרתי לו שאני קצין משטרה מישראל. בארץ לא האמינו שבתוך 48 שעות הסתיים המצוד".
בועז יונה הורשע בעבירות מרמה, גניבה וזיוף, וריצה ארבע שנות מאסר מתוך השבע שנגזרו עליו.
"פבלו אסקובר הישראלי" בבוליביה
מקרה בולט נוסף שבו שדרגה הטכנולוגיה המתקדמת את ביצועיה של המשטרה, אירע בדצמבר 2018. תנ"צ אסרף שימש אז ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים, ועל הכוונת שלו היה דניאל טרייגר (37) מכפר סבא, המכונה "פבלו אסקובר הישראלי", שהתגורר אז בבוליביה. מדוחות המודיעין של המשטרה עלה שטרייגר הקים בדרום אמריקה אימפריה להברחת קוקאין, שאחראית להכנסת הסם למדינת ישראל.
"אין לנו שום קשרים עם בוליביה וגם לא יחסים דיפלומטיים", מגולל אסרף את הפרשה שכמעט הסתיימה בפיאסקו. "המשטרה הפעילה סוכן סמוי, שהזמין ממנו ארבעה ק"ג של קוקאין. טרייגר הופלל, אבל עכשיו צריך לעצור אותו. איך נאתר אותו בבוליביה כשאין מגע עם המשטרה המקומית?
"שלחנו לשם את נציג המשטרה בקולומביה כדי שיפתח איתם מערכת יחסים, שישכנע אותם לאפשר לנו לפעול בטריטוריה שלהם ושיסכימו לסייע במעצר. אחרי כמה שיחות הם הסכימו שנכניס לבוליביה צוות מיוחד של חמישה אנשי מודיעין שנקרא צח"י, צוות חו"ל ייעודי. הם מכירים את כל שיטות העיקוב והטכנולוגיה שיש במשטרה וכפופים ישירות לראש המחלקה לתפקידים מיוחדים.
"הוצאנו נגד טרייגר צו מעצר בינלאומי, והיה חשוב לי קודם כל לאתר אותו. צוות צח"י הצטרף בבוליביה לארבעה בלשים, והם הצליחו לגלות שהוא מתאמן בחדר כושר בסנטה קרוז ונוהג ביונדאי טוסון. הצוות המתין לטרייגר מסביב לחדר הכושר, והיה קשה לפספס אותו כי הוא ג'ינג'י. יחד עם הבלשים מבוליביה הם עצרו אותו, ואז התחיל מרתון. ביקשתי שיגיעו כמה שיותר מהר לגבול עם פרגוואי, מאחר שסיכמנו עם משטרת בוליביה ששם יופעל נגדו צו המעצר".
חטפתם אותו?
"לא. זה היה באישור של בוליביה. הם התחילו בנסיעה שנמשכה 13 שעות, חצו בלילה ג'ונגלים בגשם זלעפות, ורוב הדרכים היו משובשות ומלאות בוץ. בדרך היה להם פנצ'ר והחליפו גלגל. אחרי שעתיים עוד פנצ'ר. כשהגיעו לגבול, הם נשמו לרווחה. משטרת פרגוואי הציבה לנו מטוס פרטי והכל היה נראה נפלא. הצוות וטרייגר המריאו משם ונחתו בסאו פאולו בברזיל, שם המתינו להם שני שוטרים מקומיים. אז התברר שהטיסה לישראל תצא רק כעבור 20 שעות, אז אמרתי לצוות לקחת חדרים במלון. כדי לאפשר להם לנוח אחרי יום ארוך, הם ביקשו שהבלשים מברזיל ישמרו ראשונים על טרייגר ואחר כך הצוות יחליף אותם.
"בשלב כלשהו הבלשים החליטו לישון ושמו את אחת המיטות בצורה שחוסמת את הדלת. הם נרדמו כל כך חזק עד שלא הרגישו שטרייגר הזיז את המיטה, פתח את הדלת ויצא מהמלון. זה היה כמו בסרטים. קיבלתי חום כששמעתי מה קרה. הצוות בדק מצלמות אבטחה, וכל מה שעלה הוא שטרייגר פנה שמאלה מהמלון ונעלם בסמטאות. למזלנו, טרייגר תפס ברזילאי ונתן לו 100 דולר כדי שיקנה לו טלפון עם שני כרטיסי סים. השיחה של טרייגר היתה לעבריין בישראל, שהיה תחת האזנה שלנו. הם דיברו דקות ספורות, וטרייגר התקשר שוב מהסים הברזילאי השני. מהארץ התחלנו לנטר את המיקום שלו דרך אנטנות סלולריות בברזיל".
אז השתמשתם בפגסוס?
"השתמשנו בשיטות טכנולוגיות מודיעיניות שאנחנו היום מוגבלים בהן. ככה גילינו שטרייגר נכנס לפאבלה, שזו שכונת עוני צפופה. הבלשים הברזילאים סירבו להיכנס לשם כי המקום מלא בעבריינים אלימים. החפ"ק הטכנולוגי והמבצעי פעל מישראל, ומהמידע עלה שטרייגר יוצא מדי פעם לקצה הפאבלה כדי לקנות פיצה. ביקשתי מהצוות להתמקם שם. כשהגיע, הם קפצו עליו עם הבלשים וכבלו אותו בידיים וברגליים. הם לא לקחו סיכונים, רצו איתו לשדה התעופה וטסו לצרפת. גם שם היתה דרמה קטנה כשהקברניט סירב להעלות אותו למטוס עד שלא יקבל אישור מ'אייר פראנס'. הם עלו לטיסה בשנייה האחרונה".
tala@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו