נשים ערביות על הכוונת

השבוע נרצחה ואלא ג'עו, צעירה תושבת אום אל־פחם באמצע שנות ה־20 לחייה, במהלך נסיעה עם אמה בכביש 65. המשטרה פתחה בחקירת נסיבות המקרה, כמובן, אך המציאות מוכיחה כי היא לא תהיה הקורבן האחרון של האלימות והפשיעה המשתוללות בחברה הערבית.

כבר שנתיים קבוצת נשים ערביות, שאיבדו את ילדיהן או את בני זוגן או את קרובי משפחתן, מנסה להתארגן ולקדם פעילויות מחאה והסברה נגד התופעה המסוכנת ביותר בתולדות החברה הערבית בישראל - ארגוני הפשיעה ומשפחות הפשיעה. הן ערכו עצרות מחאה, הפגנות ותהלוכת מחאה רגלית שיצאה מהצפון לירושלים, הופיעו בפני ועדות שונות בכנסת, ואפילו פגשו את רה"מ בנימין נתניהו ואת בכירי משרדו.

נשים ערביות רבות שהצטרפו לפורום הזה נטשו אותו וברחו ממנו בעקבות איומים על חייהן. איומים ישירים ומפורשים. לפי ההערכות, גם ואלא ג'עו קיבלה איומים על חייה ועל חיי בני משפחתה, ודרישות להפסיק את פעילותה. אך היא התעקשה להמשיך. הפעילות של ואלא החלה בעקבות רציחתם של שמונה מבני משפחתה בארבע השנים האחרונות.

ארגוני הפשיעה לא רק מאיימים אלא גם מקיימים. הם יודעים לזהות היטב מי מפריע להם בפעילותם ומי עלול להשאיר את הנושא על סדר היום, ולהפעיל יותר ויותר לחצים על הממשלה ועל המשטרה על מנת שימשיכו בפעילותן נגד ארגוני הטרור השונים.

עד כה ארגוני הפשע ומשפחות הפשע הצליחו ביעדים שלהם יותר מאשר משטרת ישראל, ובוודאי יותר מאשר ממשלת ישראל. עובדה היא שכל מי שמקבל איום - לא משנה מאיזה ארגון פשיעה - בסופו של דבר נפגע אם הוא לא משנה את הקו ההתקפי שלו, ואם הוא לא מפסיק לדבר נגד תופעת הפשיעה בחברה הערבית.

כבר ראינו שהרבה מועמדים לראשות הרשויות המקומיות ולחברות בהן הסירו את המועמדות שלהם, לא רק כי הם מפחדים אלא כי הם יודעים שבשעת צרה כוחות הביטחון, המשטרה והשב"כ לא יכולים להגן עליהם בפועל

האיומים על קבוצת הנשים אינם בודדים במערכה. אנו עדים להתגברות תופעת האיומים על המועמדים בבחירות המוניציפליות, והדבר מגיע לניסיון לפגוע באותם מועמדים ואף לירי. כבר ראינו שהרבה מועמדים לראשות הרשויות המקומיות ולחברות בהן הסירו את המועמדות שלהם, לא רק כי הם מפחדים אלא כי הם יודעים שבשעת צרה כוחות הביטחון, המשטרה והשב"כ לא יכולים להגן עליהם בפועל.

הפשע המאורגן - שיכול להתבטא גם באב וארבעה מבניו שמחליטים להקים לעצמם "ארגון" - לא מכה רק בנשים, ולא רק במועמדים לרשויות המקומיות. הוא פוגע בכל מקום ובכל תחום בחברה הערבית, וידוע לכולנו כי מספיק מסר מאדם המזוהה עם ארגון פשיעה - גם אם המסר מועבר בדרכי נועם ואף בכבוד רב - כדי לגרום לאדם נורמטיבי לחזור בו מרצונו להתמודד על מכרז או לרכוש נכס.

בעיית הפשיעה לא תיעלם בשנים הבאות, גם אם שב"כ ייכנס לעובי הקורה, אף על פי שספק אם יעשה כן. היא תתחיל להיעלם, או לפחות להצטמצם, מהרגע שתיקרא "בעיית הפשיעה בישראל" ולא "בעיית הפשיעה בחברה הערבית", שהממשלה תפנים את גודל האיום, ויותר מכל - שמשטרת ישראל תהיה משטרת כל אזרחיה.