"לראות תמונה זו חוויה אחת, לצלם אותה ולחוות את המקום זו חוויה אחרת לגמרי", אומר הצלם משה שי (68). "אין תחליף לנגיעה בדנ"א של מקום וזו חוויה שלא נגמרת עבורי, בכל פעם במקום חדש".
שי, צלם עיתונות עם ותק של יותר מ־40 שנה, צילם עבור גופי תקשורת רבים בארץ ובעולם את אירועי הספורט, התרבות והחדשות של מדינת ישראל. בין לבין הוא יוצא למסעות צילום במקומות הנידחים והאקזוטיים בעולם, שעליהם הוא גם מרצה בסדרת הרצאות מרתקת.
"המסע הראשון שלי היה ב־1978, למערב אירופה, עם תרמיל ושק שינה", הוא נזכר. "מאז, כל השנים, לצד הקריירה כצלם עיתונות, נסעתי למסעות צילום. הסיבה העיקרית שנסעתי לא היתה כדי לבלות. אני רוצה להרחיב את הגבולות והאפשרויות. בשביל פריים טוב אסע לכל חור, הרבה פעמים בלי לדעת איפה אישן בלילה. הכל כדי להרגיש את התחושה העילאית הזו, שתפסת את הפריים".
קובה - "גיליתי גן עדן"
"בתמונה הזו אפשר לראות רמת חיים של מקום. בן אדם שנוסע עם טלוויזיה על אופניים, זה אומר הכל. הייתי בקובה כמה פעמים, כשבפעם הראשונה היא עוד לא היתה מתוירת בכלל. הגעתי למדינה שהיתה סגורה המון שנים לעולם ופתאום נפתחה, אבל ברגע שעברתי את החיילים עם הקלצ'ניקובים בשדה התעופה, לקחתי שברולט שנת 55' ונסעתי בהוואנה, גיליתי גן עדן"
אנטארקטיקה - לשבור את הקרח
"קראתי הרבה על אנטארקטיקה לפני שנסעתי לשם, אבל אין כמו לדרוך על הקרח ולצלם פינגווינים ממרחק אפס, חוויה מטורפת. היה שם קר ברמה כזו שלבשתי בגדים שלא ידעתי שקיימים"
ברזיל - ברובע של ז'ורז' אמאדו
"על הרובע הזה בסלבדור, בירת מדינת באהיה בברזיל, כתב הסופר המפורסם ז'ורז' אמאדו את ספרו 'דונה פלור ושני בעליה'. זה רובע אקזוטי במיוחד, ואל האישה שצילמתי הגעתי במפתיע, כי ידעתי שהיא תברח. קפצתי וצילמתי אותה, והיא אכן ברחה"
פסטיבל "ברנינג מן", נבדה, ארה"ב - ארץ הפנטזיות הבלתי נגמרות
"הפסטיבל הזה הוא עליסה בארץ הפלאות. עד היום אני לא בטוח שהייתי שם. אתה מגיע לחור במדבר, נכנס לארץ של פנטזיות אמנותיות שכל אחד מתהלך איך שבא לו ואין בה כסף, ורואה פסלי ענק שנוסעים, צוללת במדבר, חרגול ענק ועוד יצירות הזויות ומטורפות. ותמיד־תמיד יש איזו סופת חול באמצע"
זניזבר - נסיכות הגאות והשפל
"הגעתי לזנזיבר לפני שהפכה ליעד תיירותי. באחד הימים ראיתי אישה עומדת על החוף ומסתכלת על הים עם פיילה על ראשה. אחר כך הגיעה עוד אחת, ועוד אחת, והבנתי שמשהו קורה. התברר שמדובר בשוק צף של רקיקים למאכל שמביא דייג בסירה, והן נכנסות לים וקונות. בתמונה מימין צילמתי אישה שגוררת ענף אצות. הההבדלים בגובה המים בין הגאות לשפל בזנזיבר מטורפים. אנשים נכנסים מאות מטרים לתוך הים, ששם יש ערוגות לגידול אצות"
בורמה - הסלע המוזהב
"בבורמה אתה רואה המון נזירים בודהיסטים, בכל הגילים, אז מובן שצילמתי כמה 'פרחי נזירות' שכאלה. את מקדש הסלע המוזהב שבתמונה השנייה ראיתי בצילום ואמרתי לעצמי שאני חייב להגיע למקום הזה. אכלתי הרבה קש כדי לצלם את התמונה הזו. הדרך לשם היתה לא קלה, ולילה קודם ישנתי במחסן כשעכברושים רצים סביבי כל הלילה, אבל התמונה נשארת - והקשיים חולפים"
יוון - תיק שקנאי
"בצפון יוון יש אגם בשם אגם קרקיני, שבו אפשר להביט להמוני שקנאים בלבן של העיניים, לצלם אותם ממרחק נגיעה, וגם לגעת בהם ממש. השקנאים מתקרבים לסירות בתקווה לקבל מזון ולא מפחדים, בניגוד לשקנאים בארץ למשל, שבורחים"
הודו - החיים עצמם
"במזרח הודו, בעיר שנקראת פורי, נכנסתי למתחם שבו שורפים עשרות גופות ביום. כחלק מטקס השריפה, האישה שבתמונה, שהמת היה בעלה, היתה צריכה להדליק את האש ולפתע יצאה ממנה צרחה קורעת לב והיא מייד התעלפה. הצילום מימין, בטקס ה"קומבה מלה" היה אחד הקשים בחיי, בגלל הצפיפות הלא נורמלית. עשרות מיליוני אנשים במקום אחד. את התמונה צילמתי תוך כדי הליכה, כי אם תעצור ירמסו אותך"
אסוואטיני (לשעבר סווזילנד) - המלך עירום
"בדרומה של יבשת אפריקה נמצאת ממלכה עם מלך שנשוי ל־15 נשים וחי בארמון, בעוד לבני עמו אין מה לאכול. פעם בשנה אלפי הבתולות במדינה באות למצעד לפני המלך בחזה חשוף, בתקווה להיבחר לאישה. למרבה הדיסוננס, את התינוק הבוכה שם צילמתי בבית חולים לילדים שנגועים באיידס"
קונגו - קוד לבוש
"עברתי ליד חנות בגדים בקונגו וראיתי אדם ששימש עוזר לאיש עסקים אירופאי. איש העסקים שלח אותו לקנות לעצמו חליפה כדי שיהיה ייצוגי, ואני תפסי את הבחור כשהוא מודד את החליפה הראשונה בחייו. הוא גר בשכונה עם ביוב זורם ברחובות, והגיע למרכז העיר לקנות חליפה, שהיא ניגוד גמור למקום שבו הוא חי"
צפון קוריאה - רוחות הצפון
"בצפון קוריאה אתה לא יכול לזוז בלי ליווי, אבל רציתי לצלם מקרוב את המצעד הצבאי, אז הייתי חוצפן וחתרתי למגע. הרכבת במדינה הזו מדהימה, הכל מתוקתק ושקט, מאות אנשים יוצאים ואתה לא שומע צעדים. כשהיינו שם פתאום צעקו עלי 'אתה לא שומע שהרכבת מחכה לך?' ואני לא הבנתי ממתי רכבת תחתית מחכה למישהו. התברר שהנהג לא מתחיל לנסוע בלי שהוא מקבל סימן מהסדרניות שנמצאות שם, אז צילמתי אותה ונכנסתי מהר לקרון"
טובאלו - אי בזרם
"באי הקטנטן באוקיינוס השקט חיים 11 אלף תושבים. כשהייתי באזור נתקעתי עם חור בלו"ז, ומישהו זרק לי 'סע לטובאלו'. כשנחתי שם, מכוניות נסעו על יד המטוס כי חבל על המקום לכביש, אז מסלול הנחיתה הוא גם כביש ראשי. גן עדן אמיתי שהיו צריכים להפריד אותי ממנו עם לום"
ניקרגואה - שיר אהבה פשוט
"במזרח ניקרגואה, בעיר הזויה של פחונים ומלון אחד עם קזינו, עמדתי בערב ושתיתי בירה כשראיתי את הבחור הזה שר לאשתו סרנדה. רצתי כמו מטורף לחדר, הבאתי את המצלמה והספקתי לתפוס את הרגע, ואם מסתכלים היטב רואים שהאישה עושה טיפול כינים לבתם הקטנה"
סמואה - על הדג ועל החרב
"בשעת אחר צהריים נעימה באי סמואה ראיתי לפתע סירת דיג מתקרבת, וממנה יצאו שלושה חבר'ה שהרימו יחד את דג החרב הענק הזה. תפסתי אותם שנייה לפני שנפלו למים בגלל משקלו העצום"
ונואטו - ריקוד השבטים האבודים
"ונואטו היא מדינת איים נהדרת בדרום האוקיינוס השקט. מהאי המרכזי שלה הגעתי לאי קטן יותר, שבו פגשתי שבטים שהיו בעברם קניבליים, וגרתי בבית על עץ"
וייטנאם - גוד מורנינג
"בתהליך הגידול יש יום מסוים, שבו מגיעות הנשים לשדה ושותלות את האורז. אני כמובן נכנסתי איתן לבוץ ושקעתי עם הסנדלים, ככה שלא יכולתי להוציא את הרגליים. עמדתי שם כמו דביל, אבל למזלי מישהי מהן הכניסה את הידיים לבוץ ושחררה אותי. בזמן שעשתה את זה, חברה שלה התפוצצה מצחוק - ואני צילמתי. במקום אחר במדינה הגעתי למקדש של דת ה'קאו דאי', שחבריה לובשים לבן"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו