טייסים, התפקדו לליכוד!

אחיי הטייסים, סרבו פקודה. אל תסכימו להיות כלים במלחמה על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, אל תצייתו לאהוד ברק הרואה בכם את הנשק העיקרי שיפיל את ביבי. פשוט אמרו לא.

אני מייחל ליום שביבי ילך. אני מסכים עם האמירות שהנזק שהאיש הזה גורם היום למדינה מבטל את כל הטוב שעשה, ומשתווה לנזק שזוממים עלינו אויבינו. ועדיין, לא טייסים ולא לוחמים ולא סייבריסטים יפילוהו. חלילה וחס. רק הבוחרים וחברי הכנסת רשאים לעשות זאת, וגם אם יארכו הימים ויצטברו הנזקים - עדיף שהפלתו תקרה בדרך הטבע ולא בהפיכה צבאית. למה? כי במקום שבו הפיכה אחת מפילה שליט - תבוא עוד אחת, ואחר כך הצבא גם ירצה להיות השליט בעצמו, והרמטכ"ל יהיה המנהיג. תסתכלו מסביב ותראו איך זה קורה.

וחוץ מזה, תראו כמה נזק כבר עשיתם. גם לחיל, גם למעמד הטייסים, גם ללכידות החברה, גם למעמד ישראל באזור ולכושר הרתעתה. והנה, עכשיו כבר נשמעים קולות שיש להכשיר טייסים במסלול מקוצר כדי שיחליפו את הסרבנים. מסלול מקוצר לטיס נשמע מושך כמו מסלול מקוצר למנתחי מוח. תודה רבה, אבל אני מעדיף שאותי ינתח מישהו שעשה מסלול ארוך במיוחד, ואני גם מעדיף שמי שיוצא למשימת הפצצה כירורגית בעזה יהיה מנוסה מאוד, ולא מישהו שעבר הסבה של שלושה חודשים בבה"ד.

טייסים יקרים, תקשיבו טוב: לא תהיה פה דיקטטורה. זה שקר. נכון, מהלכי הממשלה מובילים לדמוקרטיה מוגבלת ונכה, אבל בכל מקרה זה המצב שלנו, כבר הרבה שנים ומהרבה טעמים. אתם משתמשים ב־F-35 כדי לחסל מטרה שאפשר לטפל בה באמצעים הרבה יותר רכים והרבה פחות יקרים להישרדות המדינה. למשל - התפקדות לליכוד.

רוצים להשפיע באמת? תתפקדו כולכם לליכוד. שורש המחלה של השלטון בישראל זה מרכז הליכוד. תשאלו כל ח"כ או שר מהליכוד אצל מי הוא עובד, והתשובה תהיה אחת - אצל חברי המרכז שבחרו בו. ישראל היא דיקטטורה של מרכז הליכוד. אמת. לכן, אם נקעה נפשכם מהמצב, אין שום דרך אחרת למעט הצטרפות למוקד הכוח, שבו נופלות ההחלטות החשובות ושבו ממונים בעלי התפקידים. התפקדו עכשיו, ותוכלו לבחור אנשים אחרים לכהן במשרות הרמות; שלמו עכשיו דמי חבר, ותוכלו אתם לבחור ראש ממשלה חדש, שלא הספיק להסתאב ברמות המחרידות שרואים אצל נתניהו.

וזאת גם עצתי לכוח קפלן. במקום להציק מבחוץ - היכנסו פנימה. הליכוד יכול להיות גם שלכם. במקום מלחמה - בואו בשלום. ואם אתם מצטרפים, גם אני חותם.

הלם

זאת מגיפה. הלומי קרב מתאבדים בכמויות שלא הכרנו בעבר, או שאולי לא ידענו עליהן כי נשמרו במסתרים. אבל עכשיו זה מתפוצץ החוצה, והכאב המודחק צף אל פני הקרקע. אני חושב, אגב, שלאווירה במדינה יש תפקיד מכריע בהצפת המצוקות הנסתרות, כי הלחץ באוויר לא מיטיב עם אף אחד, בטח עם מי שראו או שחוו מראות גיהינום.

והמזל הרע הוא שהגל הגדול הזה מתרחש דווקא כשרוב המערכות לא מתפקדות, בגלל המאבק על דמותה של המדינה. משאבים נלקחים, אנשי מקצוע מיובשים, אין קשב מערכתי לכלום, בטח לא להכי חלשים. ומה שצריך היה לקרות זה ההפך הגמור, כי בדיוק עכשיו היה צריך להיות מוכרז זמן חירום לאומי, עם התגייסות מערכת השיקום של משרד הביטחון, ומערכת בריאות הנפש הציבורית, ומערך המחקר הרפואי, וכל מי שיכול לתרום להתמודדות עם המצב שהולך ומתברר: אנחנו מדינה בהלם.

ככל ששליטתנו בעם הערבי מתארכת - ולצערי איני רואה חלופה הגיונית עכשיו להמשך השליטה - כך בנינו ובנותינו משלמים בשפיותם את המחיר של החזקת המכסה סגור מעל לרתיחה של סיר הלאומנות הערבית. ויש לשים לב שמדובר עכשיו בדור עדין יותר, שביר יותר, פגיע יותר מכל הדורות שקדמו לו, שגם הם שילמו מחירים קשים ובלתי מטופלים, אבל לא בקנה המידה הזה. ולכן חייב להיות שינוי תפיסה מיידי ועמוק אצל הצבא ומשרד הביטחון.

יש לומר כאן ועכשיו: כל לוחם וכל לוחמת שמסיימים שירות שיש בו חיכוך עם הפלשתינים - חייבים להיות מוגדרים מראש כסובלים מפוסט־טראומה. ומובן שיש ללכת גם לאחור, ולאשר מייד טיפול ותמיכה לכל מי שטוענים שנפגעו בשירות, ללא שאלות וקשיים מיותרים - ולטפל. זאת שאלה קיומית עבור החברה הישראלית, כי אם נמשיך לשלוח אנשים אל קו העימות ולהתכחש לנזק שהעימות הזה חולל בנפשם - בסוף אף אחד לא יהיה מוכן ללכת להתעמת.

יש עכשיו טיפולים חדשים. החומר MDMA, הידוע בשם אקסטזי, עושה נפלאות לאנשים עם טראומות חקוקות בנפש. כמה סשנים בפיקוח מטפלים, ולפי הדיווחים - יש תקווה ליציאה מההלם. גם טיפולים בפטריות הזיה משנים משהו במוח ומאפשרים ריפוי למצולקים. המחקר עדיין לא הסתיים, כרגע רק מעטים עוברים אותו. חייבים להאיץ מייד את המחקרים, להנגיש לכל הזקוקים את הישועות החדשות. קיבלנו כמה בומבות לפנים עם ההלומים שכוחם כשל לעמוד בסבל. חייבים להשתנות. לטפל בכל חייל וחיילת מייד בסיום כל פעילות מבצעית. בנפשנו הדבר.

אוהל

שני כוחות מנוגדים פועלים על משפחתי: מצד אחד - החופש הגדול, עם הכמיהה לפעילויות נופש במרחבים, ועדיף באוהלי סיירים, ומנגד - החום הכבד, שהופך כל יציאה למרחב הפתוח למלחמת הישרדות קשה. והבנות דורשות קמפינג, ואני חושב על אוהל ב־40 מעלות, ולא בא לי.

אז הושגה פשרה: אוהל בסלון. הקמנו אוהל גדול בלב הסלון, מה שביטל את הסלון כחדר לחלוטין והפך אותו למחנה קמפינג מושלם. יש מזגן, המטבח קרוב, יש שירותים, בלילה לא שומעים צעקות של ילדים של אנשים אחרים שלא מכירים, ועם זאת - אווירת היציאה מהשגרה נוכחת, ישנים בשקי שינה, סוגרים את הרוכסן שלא ייכנסו שועלים ותנים, אבל מתחת למזרן הדק יש שטיח, ולא אדמת טרשים הררית. מושלם.

זה מדהים איך זה עובד. הרי שנתו של אדם היא שונה בטבע משנתו במיטתו. אצלי היציאה לחיק משבשת הכל, ולא היה לילה שניסיתי לישון בחוץ שלא נרדמתי בערך ב־05:20 לפנות בוקר והתעוררתי מהמולת המחנה ב־05:40, ואחר כך ניסיתי להעביר יום שלם ללא שינה. הרבה קפה, המון עצבים. אבל אנשים רבים, במיוחד ילדים, מרגע שיוצאים החוצה - נופלת עליהם שנת קסם עמוקה ומספקת, כזו שהיתה נופלת על אבות אבותינו ועל אימות אימותינו במערות הקדמוניות.

וכך גם אצלנו. בנותיי הקטנות נרדמות בלב הסלון, באוהל שקנינו בתחנת הדלק, כאילו הן בחורשת טל. אני יושב מחוץ לאוהל, בכורסתי האהובה, ומקריא סיפור לבנות שבתוכו, ולאחר חצי עמוד מפסיקות התנועות ודומייה משתררת במרחב הקטן שבתוך המרחב הגדול.

אז את בעיית השינה באוהל פתרנו, ואני חושב עכשיו איך אני פותר בשנה הבאה את הרצון לנסוע לחו"ל. אני רואה מה עשו בלאס וגאס ובסין, שם בנו העתקים של אתרי חופשה מובחרים אצלם, אחד לאחד, ואין צורך להרחיק נדוד - יש הכל מתחת לאף. כבר באתי בדברים עם קבלן השיפוצים שלי, שירים לי בחצר העתק של הקולוסאום ברומא בקטן, וגם של החוף של קופנגן, ומתברר שזה יוצא אפילו יותר זול מנסיעה למקומות הקסומים האלה, ולא צריך לעבור בנתב"ג ולאבד את המזוודות בעוד שביתה של עובדי הנמל. חסכוני ונוח.

ומה בקשר לטיסה לחלל שהבטחתי לגדולה לבת־המצווה? ידידי הקרוב אילון מאסק יבנה לי בממ"ד דגם של הספייס־X שלו, והיתרון - גם אם החללית תתפוצץ, קירות הממ"ד יספגו הכל. יש לנו עוד מקום אחד לטיסה, 50 אלף דולר ואתם יכולים להצטרף.

avrigilad@gmail.com