מגי טביבי גדלה על ערכים שמקדמים העצמה נשית, עם אמא שהחזיקה את הבית לבדה ושאיפות לנפץ תקרות זכוכית. מאז שהיא זוכרת את עצמה חיפשה להשפיע, חלמה להיות השראה, ואפילו ויתרה על זוגיות כדי להתרכז בקריירה ולהגשים את עצמה. בגיל 28 נדמה שהיא מספקת קבלות - האישה הכי צעירה (והכי מזרחית) שמגישה היום מהדורת חדשות מרכזית.
"לא לקחתי על עצמי את תפקיד 'הפמיניסטית', כי אני לא חיה בהגדרות או בתוויות ולא אוהבת קטלוגים", היא מבהירה. "אמא שלי לא נופלת בשום פרמטר מכל גבר, וככה גם חונכתי. אנחנו יודעות ויכולות לעשות דברים נפלאים. מגיל קטן, בכל המסגרות שהייתי בהן, מעולם לא הרגשתי פחות מגבר ומעולם לא נתתי לעצמי להרגיש פחות מגבר".
לכן מוזר לי שהפכת למזוהה עם ערוץ 14. את מגישה מהדורה ולצידך יושבים תמיד שישה־שמונה גברים בחליפות. נדיר למצוא אצלכם פרשניות או מרואיינות, ורוב כתבי החדשות גברים. זה לא מפריע לך?
"הערוץ עובר אבולוציה. תחשוב איפה היינו לפני שנה ואיפה אנחנו היום. אנחנו שואפים להגדיל את כמות הנשים ואני יכולה לומר לך שמספרית - מבחינת מגישות תוכניות אקטואליה בארבעת הערוצים - אנחנו עם כמות הנשים הכי גדולה. נשים באות לידי ביטוי והערוץ נותן להן במה, אבל כן צריך לראות יותר נשים בנוף הכללי, גם מחוץ למסך הטלוויזיה".
ועדיין אי אפשר להתעלם מהדעות הפטריארכליות והשמרניות שנפוצות בשידורי הערוץ. למשל, נגד שירות מעורב בצבא.
"מה שיפה בערוץ זה שיש בו פלורליזם. נותנים מקום למגוון דעות ולא מבטלים. קולגה יכול לחשוב ככה, ואני כלוחמת לשעבר שמאוד גאה בשירות שעשתה בגדוד מעורב, יכולה לעמוד כנגד העמדה הזאת ועדיין מחבקים אותי".
הממשלה הנוכחית, שהערוץ תומך בה באופן מוצהר, מנסה בעקביות לפגוע בזכויות נשים.
"ואני מותחת ביקורת גם באולפנים עצמם. מספר השרות בממשלה קטן הפעם ביחס לממשלות קודמות, שלא לדבר על אלופות בצה"ל ומנכ"ליות במשרדי ממשלה ובעוד תפקידי מפתח. יש לנו עוד דרך לעבור".
וזה לא גורם לך להזדהות עם מחאת השפחות האדומות, שזועקות אותם מסרים בהפגנות?
"אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, ולכל אדם יש זכות לגיטימית לצאת ולהפגין. סימן קריאה. אני באמת מאמינה למפגינות שהן חוששות, וכשצד אחד חושש אז מוכרחים לשבת ולדבר. זה הזמן לשלב ידיים יחד כדי להרגיע את הרוחות ולאחות את הקרע, לפני שנגיע לנקודת אל־חזור. זה הכי מטריד אותי.
"אני רואה את עצמי כמייצגת את הקול הנשי בערוץ. אני גאה במקום העבודה שלי ועבדתי קשה להגיע למקום שלי. אני סיפור סינדרלה כנגד כל הסיכויים.
"כשנתנו לי את שרביט ההגשה, אנשים הרימו גבה ושאלו 'איך בחורה שהגיעה מריאליטי תגיש חדשות?' זה צבט לי, אבל בעבודה טובה ובחריצות אפשר להשיג כל מה שרוצים. אני גאה בזה שאני המגישה הכי צעירה מתוך ארבע המגישות במהדורות".
מה את חושבת עליהן?
"אני מפרגנת לכולן, בין שזו הילה קורח ובין שזו יונית לוי או מיכל רבינוביץ'. כולן טובות וכולן מוכשרות. אם תשאל אותי מי עדיפה, תמיד אענה 'מגי טביבי', אבל גם תמיד אפרגן ולעולם לא אקניט ואגמד. כיף לראות נשים בתפקיד הזה".
מי מודל החיקוי שלך?
"יונית לוי".
באמת הבחנתי שהתחלת להטות את הראש הצידה בזמן ראיונות, ממש כמו יונית.
"זה מקרי לחלוטין", היא צוחקת, "אבל ללא ספק יונית לוי היא הרול־מודל מבחינתי להגשת חדשות".
"אין אצלי הנחות"
נפגשנו בתחילת השבוע בטרקלין VIP של בית מלון תל־אביבי. "יהיה שם שקט ורגוע, אף אחד לא יפריע לנו", הבטיחה טביבי. ובאמת הכורסאות היו נוחות, השתייה והגבינות הוגשו בנדיבות, ובנוף נשקפו גגות העיר, עד לשפת הים. למרות הפרטיות, האנשים הבודדים שהסתובבו שם זיהו אותה והתלהבו.
בשלב מסוים, בדיוק אחרי שסיפרה על החיבוק שהיא זוכה לו מזרים ברחוב, ניגש אליה זוג מבוגר שהתאכסן במלון. האישה סיפרה כי בעלה מאוהב במגי וביקשה לצלם אותם יחד, והוא עמד בצד, נרגש ומחויך כמו ילד קטן.
טביבי עובדת מסביב לשעון. היא נמצאת במשרדי המערכת משעות הצהריים המוקדמות, נוכחת בכל הישיבות ומנסה להשפיע על מה שישודר בערב במהדורה. "חשוב לי ללמוד את התכנים, להכין שאלות לראיונות, לשבת עם הכתבים. אני כותבת את כל מה שאגיד בערב, ברמת כל אות ופסיק.
"יש לי חברים מימין ומשמאל, חברים מקהילת הלהט"ב וחברים שיוצאים להפגין. אני חיה בעולמות של חיה ותן לחיות. כשאנחנו עושים ארוחות משותפות זה בדרך כלל משקף עבורי את ההוויה בחברה. בחיים הפרטיים שלי ההרמוניה מנצחת"
"אני שואפת לעשות ראיונות מאוד מקצועיים, לשאול שאלות שאמא שלי בבית או חברה בת גילי היו רוצות לקבל תשובות עליהן. זה מה שמנחה אותי. הדעות הפוליטיות שלי לא אמורות לעניין אף אחד מהצופים, ואם מגיע אלי מרואיין מימין או משמאל - אני רואה אותם בעין שווה.
"ראיינתי את גנץ, את ליברמן ואת נתניהו, והקו שלי מאוד ברור. לא אעשה לאף אחד חיים קלים. כל פוליטיקאי יידע לענות על כל שאלה כי הם מגיעים עם דפי מסרים, לכן עלי לעשות עבודת הכנה ולדעת לעמת אותם עם עובדות ושקרים בצורה מכבדת ומקצועית. זאת העבודה שלי".
איך היה לראיין את נתניהו?
"מאתגר מאוד. זכיתי להמון ריקושטים בעקבות הראיון".
הצלחת להוציא אותו משלוותו פעמיים. זה בדרך כלל לא קורה לביבי.
"בסך הכל עימתי אותו עם עובדות. אחרי הראיון לא התקבלתי בחיבוק אצל הקהל הימני, פתחו עצומה לפטר אותי. לא היה פשוט".
התפקיד שלך הפך אותך לדמות שמייצגת משהו מסוים. זאת אומרת, ראיתי שלט במחאה שבו הדביקו את הפרצוף שלך על תמונה של מגישת החדשות המפורסמת של צפון קוריאה.
"זה מאוד שעשע אותי. אם זה היה קורה לפני כמה שנים, אולי הייתי נפגעת. אני גאה במה שאני עושה ויודעת מה אני מייצגת באמת, מה אני מביאה למסך ואילו ערכים אני משדרת".
את לא חושבת שלערוץ 14 יש אחריות לכאוס ברחוב?
"הכאוס ברחוב התחיל בגלל הרפורמה, ואני חושבת שצריך היה לעשות אותה אחרת - כי זה לא מה, אלא איך. אם היו מנגישים לציבור באמצעי הסברה מה זו הרפורמה ומהי עילת הסבירות, הפאניקה והתבהלה שרואים בחוץ לא היו מתרחשות כי אנשים היו מבינים. אין דבר יותר מפחיד מחוסר ודאות".
למה את חושבת שהציבור לא מבין את הרפורמה? אולי הוא דווקא מאוד מבין, ולכן זה מה שמייצר את תגובת ההתנגדות החריפה?
"לתקשורת בהחלט יש אחריות גדולה למראות בחוץ. כמו שהתקשורת יודעת להמליך אדם ולרסק אותו באותה נשימה, ככה היא מסוגלת ללבות את האש ולהרגיע אותה. זה הזמן להוריד את הדציבלים הגבוהים ולדבר במושגי אחדות. הפתרון אולי בידיים של הפוליטיקאים, אבל הפתרון החלופי נמצא בידי התקשורת, שצריכה להנמיך את האש".
אבל כאוס במדינה מיטיב עם הרייטינג של החדשות. בזכות הבלאגן צמחתם עד 9%, וכשנרגע חזרתם ל־5%. אז איזה אינטרס בעצם מניע את הערוצים המסחריים?
"הרוח הפוליטית כל כך סוערת, שאנשים יושבים וצופים. דיברתי על זה עם אמא שלי. היא לא צופה במהדורות ואמרה שלצפות בחדשות עושה לה כאבי ראש. זה מכניס לפאניקה. היא אמרה משפט נכון: 'אין לי בעיה שישקפו לי את האמת ואת המצב במדינה, אבל משהו בטון חייב להיות נמוך יותר'. תפקידנו כעיתונאים לשקף את המציאות, אבל בלי ליצור תבהלה ופאניקה".
"לתקשורת בהחלט יש אחריות גדולה למראות בחוץ. כמו שהתקשורת יודעת להמליך אדם ולרסק אותו באותה נשימה, ככה היא מסוגלת ללבות את האש ולהרגיע אותה. זה הזמן להוריד את הדציבלים הגבוהים ולדבר במושגי אחדות"
הבעיה היא שאת מייצגת סגנון ממלכתי, מכיל ורגוע, אבל זה גורם לדעות שלך להיעלם כשאחרים בערוץ משמיעים דעות הומופוביות וחשוכות.
"יש לי חברים מימין ומשמאל, חברים מקהילת הלהט"ב וחברים שיוצאים להפגין. אני חיה בעולמות של חיה ותן לחיות. כשאנחנו עושים ארוחות משותפות זה בדרך כלל משקף עבורי את ההוויה בחברה עצמה.
"בחיים הפרטיים שלי ההרמוניה מנצחת. אנחנו יכולים להסכים ולא להסכים באותה נשימה. גדלתי על ערכים של ליברליות, העצמת נשים ולקבל את האחר ואת השונה. ככה חונכתי.
"אנחנו ערוץ שבאמת יש בו מקום לריבוי דעות ואפשר להסכים יותר או פחות. אם בשנה וחצי ערוץ 14 הצליח להיכנס למיינסטרים ולהפוך למהדורה השנייה הכי נצפית, זה אומר שהציבור מצביע בשלט".
זאת הנדסת תודעה לומר "אנחנו מקום של ריבוי דעות". יש אצלכם דעה אחת ששולטת באופן מובהק, ורוב התוכניות מוקדשות לטפטוף מסרי תעמולה.
"כשאנחנו בונים מהדורה, השאיפה היא להביא משני הצדדים ושהצופה בבית יבחר למה להתחבר. אני רוצה ליצור באולפן אותו ויכוח שקורה בסלון. אנחנו מבקרים המון את הממשלה. יש הרבה שרים שמגיעים אלי, וחשוב לי כמראיינת לתת את הקונטרה האחרת. אין אצלי הנחות, לא לשרים מהימין או לחברי כנסת מהאופוזיציה, כי לא הכל ורוד ואי אפשר להציג לציבור שהכל ורוד".
"חיים בביצה תקשורתית"
השבוע שוב סערו הרוחות סביב ערוץ 14, בעקבות קריאתו של ארי שמאי ב"הפטריוטים" לשחרור יגאל עמיר.
מחיאות הכפיים שהגיעו אחרי האמירה שלו לא עזרו לכם בקרב על דעת הקהל.
"אני חושבת שזו אמירה מבחילה, שאין לה מקום בשום פלטפורמה. אני מאוד שמחה על הסנקציות שהפעילו נגד שמאי בערוץ".
את מבינה שהאמירות המרובות הללו פוגעות בעיקר בך, כי הן מכתימות את כלל עובדי הערוץ ומרחיקות צופים פוטנציאליים?
"אנחנו ערוץ שמאפשר חופש ביטוי ומגוון דעות. אכן, יש לעיתים אמירות לא ראויות שנאמרות בשידור חי, ואני אישית מסתייגת מהן. אני לא מסתירה את דעותיי, בטח בענייני נשים, ובכלל, חשוב לזכור שעם התפקיד מגיעה לכולנו גם אחריות לצופים בבית".
"אם מישהי מערוץ אחר היתה מקבלת להנחות טקסים ממלכתיים, אני בספק אם היו שואלים אותה 'למה קיבלת?' רק כשזה מגיע לערוץ 14 השאלה הזאת עולה. הוויכוח של ימין־שמאל התעורר רק כי אני קיבלתי את ההנחיה, זה מה שמציק לי"
ההשלכות היו מהירות. חברות גדולות כמו שטראוס, דלק מוטורס ואחרות הפסיקו לפרסם אצלכם.
"צר לי מאוד שחברות מסחריות בחרו להחרים את ערוץ 14 ולבטל קמפיינים. מדובר בניסיון להפעיל לחץ פוליטי באמצעים כלכליים תוך פגיעה בחופש הביטוי. הרי הערוץ התנער מיידית מהדברים והפסיק את השתתפותו של שמאי בתוכניות.
"אנחנו חיים בביצה תקשורתית שהיא מאוד טובענית ותחרותית. תמיד קולגות פחות יפרגנו לעבודה שלך, ואני לא לוקחת את זה אישית. כשהתחלתי להגיש את המהדורה, לפני שנה וחצי, ניסיתי להביא מרואיינים מהשמאל ומהמרכז וזה היה מאוד מאתגר. כיום יש יותר נכונות להופיע בערוץ 14. אני חושבת שמי שלא נותן לגיטימיות לערוץ מסוים - לא נותן לגיטימיות גם לציבור מסוים".
אני לא חושב ככה. למרות שאנשי הערוץ מדקלמים את הנרטיב הנ"ל מדי תוכנית, הערוץ שלכם לא מייצג את עם ישראל. הוא ערוץ מסחרי שמשרת בעיקר פוליטיקאים, ורק אחר כך חלק מאוד ספציפי מהציבור.
"לא בכדי הפכנו להיות הערוץ השני הכי נצפה במדינה, כי הציבור נותן בנו אמון. כשמצביעים בשלט - זו הגושפנקה הכי טובה שאפשר לקבל".
את לא חוששת שידבק בך טייפקאסט מגביל, של מישהי שעובדת בערוץ עם סטנדרטים בעייתיים?
"זה רחוק מלהעסיק את מחשבותיי. אני יכולה לומר שקיבלתי הצעות מערוצים אחרים, אבל הבית שלי הוא 14. הערוץ הימר עלי ופתח לי את הדלת, ואני אסירת תודה. אני מקבלת הצעות אחרות, אבל זה לא מעניין אותי. כמו שהפכנו בתוך שנה וחצי להיות המהדורה השנייה הכי נצפית, בעוד זמן לא רב מהיום אני בטוחה ש־14 יהיה ה־12 החדש".
את מצהירה שתעקפו את קשת?
"כן, אנחנו שואפים למספר דו־ספרתי ואנחנו נגיע לזה. מי שמכוון גבוה מגיע גבוה. זה מוטו שמנחה אותי בחיים".
הרמת לבדך את הרייטינג עד 5.4% למעמד של המהדורה השנייה הכי נצפית, ואז הנחיתו עלייך את שרון גל. מאז הצטרפותו הגעתם מדי פעם ל־8% או 9%, אך בשגרה אתם עדיין סביב 5%. את מבינה לאן אני חותר?
"תראה", היא עונה, ובפעם היחידה בראיון בוררת מילים בקפידה, "כששרון נכנס להגיש יחד איתי היתה תחושה של אי־נוחות, כי זאת היתה הממלכה שלי במשך תקופה וככה גם ראיתי את זה. פתאום הייתי צריכה ללמוד לעבוד עם פרטנר שלא הכרתי אישית, ולא עבדנו קודם יחד. זה הרגיש לי קצת לא בנוח.
"אבל מהר מאוד למדתי להכיר אותו, ועם הזמן הבנתי שטובים השניים. הוא מביא צבע וקול, אני מביאה צבע וקול אחרים, ויחד אנחנו מצליחים לנצח על התזמורת. יש לו קילומטראז' עיתונאי עשיר, ויש לי הרבה מה ללמוד ממנו. אני אוהבת ללמוד מאנשים".
היו שמועות על ריבים קולניים מאחורי המצלמות.
"תמיד יש שמועות, ואוי ואבוי לי אם אתחיל להתעסק עם שמועות. בהגשה זוגית את צריכה ללמוד את הפרטנר והוא אותך, וזה קורה תוך כדי עבודה משותפת. היום אנחנו כבר רוקדים טנגו על המסך. אם בהתחלה התכווצה לי הבטן, התחושה הזאת השתחררה אחרי שהכרתי את הבן אדם. כיף לי להגיש איתו".
בחודשים האחרונים נהנתה טביבי מפירות הממלכתיות והתפקיד. היא הנחתה את טקס הזיכרון לחללי פעולות האיבה בהר הרצל ואת הטקס הממלכתי לשחרור ירושלים, אולם חטפה צונאמי של ביקורות בעקבות הבחירה בה.
"אם מישהי מערוץ אחר היתה מקבלת להנחות אותם טקסים, אני בספק אם היו שואלים אותה 'למה קיבלת?'" היא אומרת. "רק כשזה מגיע לערוץ 14 השאלה הזאת עולה לדיון. זאת היתה זכות אדירה לעשות מה שעשיתי, כבוד ענק. זה עשה לי חשק לעשות יותר".
אבל את העבודה המתגמלת הזאת סידרו לך משרדים ממשלתיים, גופים שכמגישת מהדורה את מסקרת את פועלם מדי יום.
"גם הממשלות הקודמות בחרו בעיתונאים ובאנשי תקשורת, ולא נשמעה עליהם ביקורת. אף אחד אחר לא היה מקבל את כל הריקושטים שאני חטפתי. הוויכוח של ימין־שמאל התעורר רק כי אני קיבלתי את ההנחיה, זה מה שמציק לי".
"אירוע משנה חיים"
היא גדלה בחולון ומתגוררת כיום בתל אביב. את בית אמא עזבה לפני כשש שנים, אחרי החוויה המטלטלת שעברה כשהשתתפה ב"האח הגדול".
"את סופי השבוע אני עושה אצל אמא שלי", היא אומרת. "שישי ושבת זה הזמן שמוקדש לאמא, לאחי ולמשפחה שלי".
"אני מסתכלת על דת בצורה יפה ונקייה, ולא מתייחסת לגורמים משיחיים. לא בהם אני תולה את האמונה שלי בקב"ה. כקונטרה להסתה שמתרחשת כשמדברים על תקצוב לחרדים, אני אומרת שגם כשהייתי לוחמת חילונית ראיתי אותם כצבא השם"
הוריה התגרשו כשהיתה בת 7. "אירוע משנה חיים", היא מתארת את הגירושים. "הייתי צריכה ללמוד לחיות בנסיבות חדשות. מגיל מאוד צעיר הייתי אבא לאחי והחברה הכי טובה של אמא שלי".
את בקשר עם אביך?
"אבא שלי התנתק מאיתנו לתקופה ארוכה, ורק לפני כמה שנים חידשנו את הקשר. עד לנקודה מסוימת בחיים היו לי רגשות מאוד מעורבים כלפיו - בין סימני שאלה לשנאה. משהו שם לא היה שלם מבחינתי.
"מה שגרם לי לשחרר היה החזרה שלי בתשובה, כי הבנתי שאני לא יכולה לשפוט אדם אחר ואני לא יודעת מה עבר עליו ומה הוביל אותו לקבל את ההחלטה. בחרתי להסתכל על זה בעיניים נקיות, והיום אנחנו משוחחים פעם בשבוע. חשוב לי לשמר את השיחות איתו.
"אנחנו לא נפגשים. אין לו משפחה אחרת והוא לא פתח פרק ב' בחיים, אבל אני אומרת לו בטלפון 'מה שתצטרך - אני כאן'. אלה דברים שלא הייתי יכולה לומר לו לפני כמה שנים. כשהייתי בת 18 הוא ניסה לחדש את הקשר בשיחת טלפון, אבל הייתי אטומה. היה לי מאוד קשה. הרבה פעמים הדפתי אותו והעדפתי שיישאר רחוק ממני. בשנים האחרונות התבגרתי והחלטתי לא לשפוט, ולכבד אותו, כדי שמחר לא אתחרט על דברים שלא עשיתי.
"אבא שלי התנתק מאיתנו לתקופה ארוכה, ורק לפני כמה שנים חידשנו את הקשר. עד לנקודה מסוימת היו לי רגשות מעורבים כלפיו - בין סימני שאלה לשנאה. מה שגרם לי לשחרר היה החזרה שלי בתשובה, היום אנחנו משוחחים פעם בשבוע"
"היום, כשאני ארבע שנים בתהליך של חזרה בתשובה שלאורכו ניקיתי כל מיני מניירות, 'כבד את אביך ואת אמך' קיבל משמעות גדולה מאוד אצלי. חשוב לי לכבד את אבא שלי ולהיות שם בשבילו, ואני שמחה על כך מאוד".
הצלחת להבין את הצד שלו? למה הוא עזב?
"לא שאלתי הרבה, לקחתי את המצב כעובדה מוגמרת. אין מה לפתוח פצעי עבר. הבנתי שהוא חווה עולם אחר ממה שאנחנו חווינו, ואני מעדיפה לא לנבור בעבר. אני מעדיפה לחיות את הכאן ועכשיו".
הרבה לפני "האח" והקריירה כאשת חדשות, בילדותה ובנערותה חלמה טביבי בכלל להגיע לאולימפיאדה. היא התמקצעה בשחייה בסגנון חתירה, והעיסוק האינטנסיבי השפיע גם הוא על שנות התבגרותה.
"לא היו לי חיי חברה כי השקעתי את כולי בספורט", היא נזכרת. "היו לי בין 12-10 אימונים בשבוע, והפיק של הקריירה שלי היה בגיל 17, כשהייתי סגנית אלופת אירופה בשחייה במים פתוחים למרחק שלושה קילומטרים.
"הייתי נערה מאוד הישגית, פרפקציוניסטית וחדורת מטרה, אבל החיים האלה הכניסו אותי למקום מבודד. לא הייתי עטופה בחברים, והייתי צריכה לוותר על טיולים שנתיים ועל הליכה לקניון. הייתי קשה עם עצמי, כישלון היה יכול לשבור אותי. עם השנים למדתי לקבל ביקורת.
"למדתי שמכישלון אפשר לצמוח וללמוד. פעם הייתי מבכה את הטעויות, בוכה ונכנסת לסערת רגשות, ובמשך כמה ימים הכישלון הכתיב את מצב הרוח שלי. קשה לחיות ככה, כי בחיים צריך להתמודד עם אתגרים".
דווקא אחרי שהגיעה לשיאה הספורטיבי, רגע לפני תחילת קריירת בוגרים מקצוענית, השחיינית המבטיחה תלתה את בגד הים ועדכנה שאיפות.
"יש בי מין מצפן שעל פיו אני מקבלת החלטות שכלתניות בצמתים מסוימים בחיי", היא אומרת. "בגיל 17 קיבלתי ספורטאי מצטיין בצבא ונעטפתי בצוות מקצועי והיו תוכניות גדולות, אבל אז שאלתי את עצמי אם מגי בגיל 30 עדיין תרצה להיות ספורטאית, וידעתי להשיב שלא. הבנתי שהגעתי למיצוי ולמקום מאוד שלם עם עצמי, ושאני מסוגלת להרבה יותר.
"אותו דבר קרה לי כשקיבלתי לפני שש שנים את ההצעה להיכנס ל'האח הגדול'. הייתי אז סטודנטית למשפטים בשנה השנייה לתואר, מצטיינת דיקן, פעילה חברתית בהליך להקמת עמותה, וקיבלתי החלטה שכלתנית ממקום של חישוב מסלול מחדש. עד היום אני עוצרת לפעמים ושואלת את עצמי: 'את שלמה עם המקום שבו את נמצאת?' אם אני יודעת להשיב שכן - אני ממשיכה.
"כבר בצעירותי היה לי קשה לענות על השאלה מה אני רוצה להיות, אבל תמיד ידעתי לומר שהתפקיד שאעשה יכלול שני אלמנטים - במה והשפעה. בגיל 20 היה לי חלום הרואי להיות פוליטיקאית ורציתי להיות ראשת ממשלה. ב'האח הגדול' הזכרתי את מרגרט תאצ'ר ואת גולדה מאיר כדמויות להשראה.
"אני באמת מאמינה שאישה יכולה להיות היום ראשת ממשלה. בצעירותי ראיתי את זה כמשהו נחשק, תפקיד שהוא כמו סופרוומן שיכולה לשנות סדרי עולם למען האדם משדרות והאישה מהמעון לנשים מוכות. ככה ראיתי את הפוליטיקה.
"כבר ביום הראשון שלי בלימודי התואר במשפטים התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה 'אני לא אהיה עורכת דין, אני אהיה פוליטיקאית'. משם התחלתי לפתח את העשייה החברתית ואת קידום זכויות הנשים, וחשבתי בענק על פוליטיקה.
"אבל המחשבה שבפוליטיקה אוכל לשנות סדרי עולם התנפצה לי מהר מאוד, לכן אני מודה על המקום שאני נמצאת בו היום ושממנו אני יכולה להשפיע הרבה יותר מאשר בפוליטיקה".
הרבה פוליטיקאים עבדו בתקשורת לפני שהתגלגלו לכנסת.
"היום אין לי חלום פוליטי, זה כבר לא קורץ לי. אני מראיינת שרים וח"כים ונמצאת עמוק בקלחת הפוליטית, ודווקא ההיכרות העמוקה והקרובה עם העולם הזה גרמה לי להבין: טוב שאני לא פוליטיקאית.
"אני עדיין רוצה לעשות טוב ולהוביל שינויים, גם בתודעה, אבל ממקומי כאשת תקשורת. ויתרתי על משכן הכנסת כחלום, וקשה לי להאמין שהתשובה הזו תשתנה בעוד עשר שנים".
"נאחזת בדת"
כאמור, מגי נצרבה בתודעה הציבורית בתור ההיא מ"האח הגדול", שנסחפה לרומן טלוויזיוני לוהט עם ישראל אוגלבו. אבל זה ממש לא מה שהיא חשבה שיקרה.
"כשקיבלתי את ההצעה להיכנס ל'אח' הייתי מאוד פעילה חברתית ועם הרבה חלומות, וחשבתי שאביא משהו אחר למסך ואקבל במה לשתף באג'נדות החברתיות שלי. הייתי מאוד תמימה.
"אחרי 'האח הגדול' היה לי משבר גדול מאוד. קראתי טוקבקים ולקחתי אותם קשה. הייתי מאוד חשופה ומאוד פגיעה, כל מילה פגעה בי. היום אני פחות נותנת למילים הרעות לחדור. הציבור לא באמת ראה את מי שאני דרך התוכנית, ולכי תשכנעי אותם אחרת. אנחנו חיים בעולם שיפוטי שממהר לגזור את דינו של האחר בקליק וחצי. לא קיבלתי הכנה מסודרת לדבר הזה, ובגיל 23 זה הפיל אותי לרצפה.
"לא חיפשתי לצאת למסע שכנועים מי זאת מגי האמיתית, אלא בחרתי לסיים את התואר. הורדתי פרופיל וניקיתי את כל חבלי הטבור שהייתי קשורה אליהם. הגשתי תוכניות בערוץ 24 ומשם התקדמתי".
"כשיצאתי מהריאליטי אמרו לי 'כל מה שאת יכולה לעשות זה עוד ריאליטי'. מי שמכם להכתיב מה אני יכולה לעשות ומה הכישרון שלי? עברתי כמעט שלוש שנים של מאבק בעצמי, עד שהרמתי את הראש למעלה. נשארתי נאמנה לדרך שלי"
ואז גילית את החסרונות של המושג "פליט ריאליטי"?
"ריאליטי לא מתכתב עם עולמות התוכן שלי. זה BIG NO NO. אפילו לא ראיתי את העונה שבה השתתפתי, אז ודאי שאני לא צופה בתוכניות אחרות. אבל זו היתה חוויה אדירה. ריאליטי זה לא קללה. אם אתה מוכשר ויש לך משהו מרענן ואחר להביא למסך, למה שלא תקבל הזדמנות רק כי היית בתוכנית ריאליטי? זה עקום. צריך לפרגן ולדחוף אנשים, לא להכתיב עבורם את גבולות העולם שלהם.
"כשיצאתי מהריאליטי אמרו לי 'כל מה שאת יכולה לעשות זה עוד ריאליטי'. מי שמכם להכתיב מה אני יכולה לעשות ומה הכישרון שלי? עברתי כמעט שלוש שנים של מאבק בעצמי, עד שהרמתי את הראש למעלה.
"לא ניסיתי למכור משהו שהוא לא אני, נשארתי נאמנה לדרך שלי. כשקיבלתי להגיש חדשות, אנשים הרימו גבה. אמרו 'פליטת ריאליטי' וניסו לזלזל ולגמד, גם קולגות וגם אנשים סביבי. התעלמתי מרעשי הרקע ואמרתי לעצמי שחובת ההוכחה עלי. גם האמונה בקב"ה מאוד מכוונת אותי כיום".
מה חיבר אותך לדת?
"כשחיים בעולם הישגי שנבנה מהצלחה להצלחה, הרוח הופכת למאוד חשובה. הדת משאירה אותי עם רגליים על הקרקע. כשאני נמצאת בסערה רגשית, ברגעי נפילה או בשבירה, אני מייד נאחזת בדת. זאת המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל.
"אני לא מגיעה ממשפחה דתית. אנחנו משפחה מסורתית שעושה קידוש בשישי, לא מעבר. כשאני מגיעה לאמא שלי, אני היחידה בבית ששומרת שבת. אם אני יוצאת מהחדר והם צופים בטלוויזיה, אני אפילו לא מגניבה מבט. אלה החיים. מכבדים זה את זה - ואיש באמונתו יחיה".
אין לך ביקורת על הרבנים, או על המפלגות החרדיות, שעושים שירות רע לדת ומרחיקים ממנה אנשים?
"אני מסתכלת על דת בצורה יפה ונקייה, ולא מתייחסת לגורם משיחי כזה או אחר. לא בהם אני תולה את האמונה שלי בקב"ה, ולא עליהם אני מדברת כשאני מדברת על דת.
"אני יכולה לענות לך כקונטרה על ההסתה שמתרחשת כשמדברים על תקצוב לחרדים. גם כשהייתי לוחמת חילונית בצבא, תמיד ראיתי אותם כצבא השם. זאת הפרספקטיבה שלי, ואני לא נכנסת להתפלפלויות של מי עושה יותר. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד בחברה הזאת".
"רק רוצה ליהנות"
טביבי מעידה על עצמה ש"אין לי הרבה זמן פנוי, ובדרך כלל אני מנצלת אותו לכתיבה, מחשבות או רעיונות שאולי יהיה אפשר לפתח לפרויקט דוקו בעתיד. כתיבה תמיד עניינה אותי. התחלתי לכתוב במחברות בגיל 12, כל מיני סיפורים אישיים ופואמות. כשאני רוצה להתנתק, כתיבה היא המפלט שלי".
היתה לך אהבה אמיתית?
"אף פעם לא אהבתי באמת. אהבה כזאת שחודרת לך לבפנוכו. אהבה שאתה אומר עליה 'איזה כיף שיש לי את זה'. אני חושבת שזה יגיע עם האדם הנכון ובעיתוי הנכון".
זה לא חסר לך?
"אין לי איזשהו שעון שאני פותחת לעצמי, גם לא שעון ביולוגי. אני לא אומרת לעצמי 'את עוד מעט בת 29 וזה צריך כבר לקרות' כי אני לא מדברת בצורה כזאת. אני חושבת שכל דבר מגיע בזמן שלו. העשייה שלי הפכה להיות עיקר הסיפור שלי ונשאבתי מאוד לעולם הזה, אז ההתעסקות בזוגיות פחות קיימת.
"אף פעם לא אהבתי באמת. אהבה כזאת שחודרת לך לבפנוכו. אהבה שאתה אומר עליה 'איזה כיף שיש לי את זה'. אני חושבת שזה יגיע עם האדם הנכון ובעיתוי הנכון, אני פשוט לא רוצה להתפשר על הפרטנר, כמו שלא התפשרתי על הקריירה"
"אם לפני שנה הייתי ממש מתנגדת לרעיון של זוגיות וקריירה ואמרתי 'לא, זה רק קריירה' ואין דבר כזה זוגיות עם קריירה, כיום אני מבינה שזה יכול לבוא ביחד ואפילו רצוי שזה יבוא יחד, כי האחד מפרה את השני.
"אני פשוט לא רוצה להתפשר על מציאת הפרטנר, כמו שלא התפשרתי על הכיוון שלי בקריירה. אני מעדיפה את הלבד שלי. להגיד לך שהוא נעים? לא. אף פעם לא כיף לחזור לארבעה קירות לבד, אבל אני מתמקדת בטוב ובעשייה שמספקת אותי ולא במה שאין".
את לא יוצאת לדייטים? לא מתחילים איתך?
"אני הודפת הכל מעלי. בינתיים אני רק פתוחה לזה ברמה הרעיונית, ומכירה בכך שעלי לעשות צעד לקראת הדבר הזה. לפני שנה הייתי מאוד אטומה וחסומה רגשית, ולא ראיתי את המציאות ככה. היום אני פתוחה לרעיון, וזה כבר צעד בשבילי.
"אני בן אדם מאוד טוטאלי, ולהיכנס לזוגיות מבחינתי זה להחזיק תפקיד, להיות שם ולהשקיע את האנרגיה. וזה משהו שהעדפתי לתעל לצמיחה האישית בקריירה.
"יש אצלנו במשפחה דיבור מאוד פתוח שמגי מתעסקת בקריירה ונושמת קריירה. אמא שלי מכירה אותי ולא לוחצת".
את חושבת מה הלאה?
"זאת שאלת השאלות. כמו השאלה מה החלום הכי גדול שלי. לפני כמה שנים הייתי אומרת לך שיש לי מחברת מסודרת עם רשימת מטרות. הייתי מאוד מאורגנת סביב הדבר הזה. היום אני לא שם, כי למדתי שלפעמים מתכננים תוכניות גדולות ואז הקערה מתהפכת והקב"ה מתכנן עבורך תוכניות אחרות לגמרי.
"זאת פעם ראשונה שאני אומרת לעצמי: אני רק רוצה ליהנות ממה שאני עושה ולבנות את עצמי, ולא לחיות ממטרה למטרה כמו שחייתי בעבר. זאת המשימה הגדולה שלי. אני יכולה להיות קשה וביקורתית עם עצמי, אבל אני גם יכולה להגיד 'איזה כיף' ולטפוח לעצמי על השכם. זה בדרך כלל משהו שאני לא יודעת לעשות, כי אני באמת ממוקדת מטרה וקשה להשתחרר מהגבולות האלה, שתכלס אני יצרתי אותם סביבי. כל מה שהקב"ה יחליט לתת לי בעתיד - זה שלו לחלוטין".
את מי היית רוצה לראיין?
"אני לא רוצה לספק תשובה בנאלית. הייתי רוצה לראיין את מגי של לפני עשור ואת מגי של עוד עשור".
ומה היית שואלת אותן?
"את מגי של לפני עשור הייתי מרגיעה, גורמת לה להרגיש יותר בטוחה ומבהירה לה שלא תפחד להיות מי שהיא ולהאמין בדרך שלה. את מגי של עוד עשור אני אשאל: 'איך עשית את זה?'".
ע. צלם: אלמוג אוחיון, סטיילינג: דניאלה קפלוטו, ע. סטיילינג: נועה הררי, איפור: אליאב ממן, שיער: אדיר אמרגי, בגדים: גוצ׳י לאניגמה, עגילים: רוני קהאן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו