הגעתי, אפשר להתחיל: נכנסתי לת'רדס כמו קלינט איסטווד לבר במערב הפרוע

פתחתי ת'רֶדְס (Threads). למי מכם שלא יודע מה זה, מדובר באפליקציה הזהה לטוויטר, אבל מבית מארק צוקרברג, כלומר אפליקציה שאמורים לכתוב בה משפטים קצרים. וזהו, פחות או יותר. ת'רדס עלתה לאוויר בשבוע שעבר, שזה הכי מהר שהמתכנתים של צוקרברג הצליחו לעבוד, בזמן שהוא מזיע ונושף להם באוזן "נו כבר, נו כבר, נו כבר".

גם אני מחכה לזה, מהרגע שבו אילון מאסק רכש את טוויטר. אחרי שהמהלך הראשון שלו היה לפטר את כל מי שאחראי לסינון התכנים, הפלטפורמה הפכה במהירות אלימה, גזענית ואנטישמית יותר. אחרי שהוא הודיע על "וי כחול בתשלום" (בניגוד ל"וי כחול" המאמת את זהות המשתמש), כל מי שאני עוקבת אחריו נעלם לי מהפיד, וגם החשיפה של הציוצים שלי נחתכה במאות אחוזים. אבל לא באתי להתלונן. אדרבה, אם יש פה מיליארדרים נוספים שקוראים ומעוניינים לעלות על ספינה טובעת, אני אשמח שתשקיעו באלבום הבא שלי.

• • •

אני לא רוצה להתרברב, אבל אם אתם לא בטוויטר, אין שום סיבה שתדעו שאני כוכבת טוויטר: פלטפורמה המיועדת לכל מי שלא יכולים להעלות תמונות שלהם בביקיני, כי הם אוהבים לאכול עוגה ושונאים ללכת לים; שלא יאחלו "שבת שלום" ו"שבוע טוב" בפייסבוק כי סליחה, אבל השבת ממש לא שלום והשבוע ממש לא טוב; שלא מוכנים להשתתף באתגרים בטיקטוק כי הם "אינדיבידואליסטים", ויש להם הרבה מאוד הגיגים שאף אחד בעולם האמיתי לא רוצה לשמוע. עבור כל אלה, ובתוכם אני, הטוויטר הוא המקום לפרוח, או לפחות היה.

בניגוד לאינסטגרם או לטיקטוק, להיות כוכבת טוויטר לא ממש עוזר לך בשום דבר. לא מרוויחים מזה כסף. ואמנם קיבלתי לא מעט הצעות עסקיות, אבל רק מאנשים שרצו שאשקיע בפרויקט מימון ההמונים שלהם. אבל פעם צייצתי על לוק סקייווקר - ומארק האמיל עשה לי ריטוויט. פעם כתבתי שאני מחפשת מישהו עם אינטרנט סיבים, ושר התקשורת ענה לי. בטוויטר למדתי שהדעות שלי לא יותר מטומטמות מדעות של כל אחד אחר. בטוויטר הכרתי כמה מהחברים הכי טובים שלי, שגם הם שונאים ללכת לים ושונאים כיף ואוהבים סטארוורז ולהתלונן, וזה היה יפה ונעים, אבל כל זה נגמר.

• • •

נכנסתי לת'רדס כמו קלינט איסטווד לתוך בר במערב הפרוע, עם אנרגיה של "הגעתי, אפשר להתחיל", וגיליתי שזה בדיוק מה שתשע משפיעניות אינסטגרם שונות בחרו לכתוב בפוסט הראשון שלהן, ממש כמה דקות לפני כן. אולי הייתי יהירה כשהנחתי שהכריזמה הטקסטואלית המתפרצת שלי תשאיר לכולם אדמת תוכן חרוכה, ולא הבאתי בחשבון שא': אני זקנה; ב': אני לא צופה ב"האח הגדול"; ג': האפליקציה מתממשקת לאינסטגרם, וכל העוקבים שלך שם מוזמנים באופן אוטומטי לעקוב אחרייך בת'רדס. אנשים אחרים, ובעיקר נשים אחרות, הגיעו לפלטפורמה עם שני דברים שאין לי: המון עוקבים מהאינסטגרם, ושמחת חיים.

לי יש תשעה עוקבים באינסטגרם. טוב, לא תשעה, אבל גם לא מאוד רחוק משם. אני בטוחה שכל תשעת העוקבים שלי נהנים מאוד מהתכנים שאני מעלה, וישמחו מאוד לעקוב אחריי גם בת'רדס, ברגע שהם יבינו איפה המשקפיים שלהם ואיפה צריך ללחוץ כדי להוריד את האפליקציה ולמה כשהם מנסים ללחוץ על הכפתור הזה לא קורה כלום, והאם בכל פעם שכותבים אימייל צריך לסגור פיזית את הלפטופ כדי שהוא יישלח.

• • •

דווקא היה איזה רגע שבו הייתי כוכבת טיקטוק עולה. "יונתן שפירא" פתאום הפך לטרנד טיקטוק, והמון ילדים בני 14 שלחו לי הודעות ושאלו למה קראתי ככה לשיר. זה היה מאוד מוזר, עד שהבנתי שהם מעולם לא שמעו את הפזמון.

אז גיליתי שלהיות שלהיות כוכבת טיקטוק אומר שכל היום את מצלמת סרטונים, אנשים מגיבים לסרטונים האלה ואז את מצלמת סרטונים שבהם את מגיבה לתגובות שלהם, וחוזר חלילה. בחודש שעשיתי את זה, קיבלתי הודעה מסוכן של כוכבי רשת שהציע שניפגש. אמרתי לו שאני לא מחפשת סוכן כרגע, והוא ענה: "מי בכלל רוצה להיות סוכן שלך, יא מכועררררתתתת". אנשים עם קלאס.

ואגב קלאס, בחודש הזה הצטלמתי לובשת חלוק אמבטיה ושרה לתוך כף עץ, בשמלת כלה עם פטרוזיליה בשיניים, חיקיתי את סירי, רקדתי בסלון, הלחנתי תגובות ועשיתי ליפסינק לקטעים מ"האח הגדול". זה היה נחמד, אבל לא באמת מה שאני רוצה לעשות עם הזמן שלי.

• • •

אולי זה בעצם טור על זה שאני כבר לא צעירה. וגם אתם לא, אובייסלי - אתם קוראים עיתון, למען השם. אנשים בני 20 יסמסו זה לזה "חחח לא נושם" ויקשיבו לשירים שנשמעים כאילו הם נכתבו על ידי בינה מלאכותית, ואתם בקרוב תישלחו על קרחון אל ערבות הפייסבוק, ושם תוכלו להמשיך להגיב אחד לשני עם אמוג'י של ורד ולהעלות תמונות שקיעה. אני כבר שם, כמובן, בקבוצת הפייסבוק "אדניום ישראל", שזו קבוצה שבה אנשים מדברים על עציץ ספציפי, ובקבוצה "נוסטלגיה - ילדותי בנצרת עילית", שבה אנשים מעלים תמונות שלהם עם שפם ובמכנסי צינור ושואלים מי זוכר את המכולת של בנימין.

אבל כמו שקראתי פעם בפייסבוק: "את מה שהזחל מכנה הסוף, שאר העולם מכנה פרפר". אז תסלחו לי, אני הולכת להעלות תמונה של נרות שבת לקבוצת "ותיקים ונהנים הצגות וטיולים" ולכתוב "הגעתי, אפשר להתחיל".