אדם לגורלו במשרד הרישוי: בדרך לרישיון מזדקנים בנחת

מי מכם שקורא אותי כאן באופן קבוע, בוודאי כבר נחשף לפכים מאישיותו יוצאת הדופן של בן זוגי, שותפי לחיים, אבי ילדיי, אהבת חיי - אדם.

איש רב פעלים ורב ניגודים, אמן, איש ספר, אוטודידקט, חתיך הורס. כשנפגשנו, לפני יותר מעשור, היה נוהג לקנות בגדים חדשים בשוק הכרמל פעם בשבועיים, כי הוא התעצל לכבס את אלה שכבר יש לו. הפמיניסט הכי גדול שפגשתי, ועדיין, כשקנינו מדיח הייתי צריכה להסביר לו שכוסות שמים עם הפתח *למטה*. אני נשבעת שהוא האיש הכי חריף שאני מכירה, ועם זאת כשעברנו פעם ליד פרדס הוא שאל אותי "איך העצים גדלו ככה מסודרים בשורות". הוא לא מטומטם, הוא פשוט תל־אביבי.

אמא שלי חינכה אותי לחשוב שתל־אביבים הם יצורים מטופשים, מפונקים, מושחתים ונרקיסיסטיים, שיישבו כל היום בבית קפה וישלמו את כל המשכורת שלהם לפסיכולוג. קאט - 25 שנה לאחר מכן אני כותבת את הטור הזה בבית קפה (קלייה עצמית, פולים שנאספו מהלכלוך מתחת לציפורניים של עטלפים קולומביאניים), ולא מזמינה גם עוגיית שיבולת שועל וצ'יה ב־37 שקלים, כי נתתי כבר את כל המשכורת שלי לפסיכולוג.

25 שנה לאחר מכן גם אמא שלי וגם אבא שלי מאוהבים באדם, וכמוני לא מתגעגעים לשרשרת יוצאי הסיירות, מדליקי המדורות ומניילני המפות שיצאתי איתם כל חיי.

גם ההורים שלי השלימו מזמן עם העובדה שהחתן שלהם לא סגור על איפה זה חדרה. וזה לא שהוא לא היה בחדרה. או בטבריה. או בערד! בתור מוזיקאי עסוק, לפחות פעמיים-שלוש בשבוע הוא עולה על ואן שלוקח אותו להופעה איפשהו בארץ. הוא מתיישב, נרדם ומתעורר כשאומרים לו "הגענו". אם אני מתקשרת ושואלת איפה הוא, הוא יגיד לי משהו כמו "חצור? אולי... רגע, לא, חצרים?", ואז אני אצטרך לבקש ממנו לתאר לי מה הוא רואה ולנחש לפי התיאור: "יש הרבה חול, אבל אין ים".

• • •

לאדם אין רישיון נהיגה. מה שמפתיע את רוב האנשים, היות שהוא בן 38 ויש לו את כל האיברים שצריך. הם כנראה לא מכירים את הזן הנדיר של תל־אביבים ממרכז תל אביב (לא לבלבל עם תל־אביבים ממקומות שאינם נחשבים תל אביב, כמו כל מה שמצפון לרוקח), שמעולם לא טרחו ללמוד נהיגה, כי מעולם לא היה להם לאן לנסוע.

מדובר בציפור נדירה שמדברת בהברות בודדות, מעשנת שתי קופסאות ביום, והעבודה היחידה האמיתית שהיתה לה אי־פעם היתה בפיצוצייה ונמשכה שלושה חודשים. בשנים האחרונות היא נמצאת בסכנת הכחדה עם השתלטות האחוזון העליון על מרכז תל אביב, וכעת היא נודדת למקומות כמו חולון ורמת גן, שם עדיין אפשר לעיתים לשמוע אותה קוראת "אחי, זה היה סולו נדיר, אחי, יס, אחי" - אבל איש לא עונה.

אבל השנה נפל דבר: מכריו ומוקיריו הרבים של אדם נדהמו לגלות שהוא מתכוון להוציא רישיון נהיגה. אולי זו הבורגנות שמגיעה עם שני ילדים, אולי זו העובדה שבכל פעם שאנחנו נוסעים להורים שלי בצפון אבא שלי מתעלם לחלוטין מקיומי, מושיב את אדם במרפסת ומוציא לו פינוקים, בזמן שאני מנקה את הפעוט מגלידה וסוחבת את התיקים מהמכונית. כך או כך, אני אשמח מאוד לחלוק את התענוג של נהיגה בפקקים בזמן שצורחים עלי "מתי נגיע", ולהירדם במקומו במושב שליד הנהג.

ועדיין, כשאדם הודיע לי שהוא מוציא רישיון, אמרתי "יופי" והמשכתי לקפל כביסה ולצפות בשחר חסון ביוטיוב. יודעת צדיקה נפש בהמתה, והנחתי שהוא יוציא רישיון כמו שהוא יתחיל לשחק טניס, יאכל רק ירקות ירוקים וילמד לנגן בכינור. זה לא שהוא לא רוצה - הוא מאוד רוצה, אבל לא מספיק כדי לעשות את זה. מכיוון שאישה בגילי כבר יודעת דבר או שניים על החיים, לא שאלתי שאלות ולא הצעתי לעזור. יש לי מספיק דברים על הצלחת, ואף אחד מהם הוא לא עוגה.

• • •

אממה? מתברר שהבחור ממש רוצה להוציא רישיון נהיגה. ומה עוד מתברר? שמשרד התחבורה ממש הופך את זה לבלתי אפשרי. אני מזכירה שהאיש, טפו טפו, בריא בנפשו, בריא בגופו, ובניגוד לכמה שרים בממשלה - אין לו אף תיק במשטרה. פה, ברשותכם, אני רוצה להסביר את חומרת המצב: אי־אז בשנת 2022 אדם מילא "טופס בקשה להוצאת רישיון נהיגה", ומאז פעם בחודשיים הוא מתקשר לשאול מה קורה עם זה, מתי הוא אמור לקבל תשובה ומתי עוברים לשלב המעשי של, נניח, לא יודעת, שיעורי נהיגה.

הוא ממתין על הקו 40-30 דקות למענה האנושי במוקד של משרד התחבורה. לפעמים השיחה מתנתקת ולפעמים עונה לו נציג, שאומר לו שזה באמת מוזר ושהוא צריך לשלוח מייל. הוא שולח מייל, וחוזר חלילה. לפני שבועיים אדם אשכרה נסע (במונית) לפגישה במשרד הרישוי בחולון, רק כדי שיגידו לו שהוא צריך לעשות קודם בדיקה רפואית.

הוא שאל למה לא אמרו לו את זה לפני שמונה חודשים או שישה חודשים או ארבעה חודשים וכו', אבל הפקידה משכה בכתפיים ואמרה שהיא אומרת לו את זה עכשיו, וגם שהוא יכול להירשם לבדיקה רפואית של משרד הבריאות שתתקיים בעוד 180 ימי עסקים! עסקים!! זה אומר תשעה חודשים! הוא יכול להיכנס להיריון וללדת את הבדיקה הרפואית!

• • •

בקצב הזה תשובות לבדיקה יגיעו ב־2024, הרישום לתיאוריה ב־2026, והטסט עם ניתוח הקטרקט שלו. עד אז המדינה ממילא תהיה פקק אחד גדול שבו רובוטים מצפצפים אחד לשני

"0001110101", שזה בשפת הרובוטים "מי לימד אותך לנהוג יא בן שר****". אני מניחה שיש אנשים שעובדים במשרד התחבורה וקוראים את הטור הזה. אולי הם קוראים את הטור הזה במקום לעבוד, מה שיסביר הרבה. אני פונה אל הלב שלכם. שלח את עמי. שלח אותו לחדרה.