אם הסתובבתם ב־2001 בוושינגטון סקוור פארק בניו יורק, יש סיכוי לא רע שחלפתם על פני אמן רחוב אלמוני, עם מבטא ישראלי כבד, שניסה לעניין את העוברים ושבים בקסמים באנגלית עילגת. חלקם עצרו כדי להביט בבחור עם חבילת הקלפים. השאר היו עסוקים מדי. ואת המטבעות שזרקו לו אסי ווינד היה אוסף כדי לקנות ארוחת צהריים במקדונלד'ס.
גם היום, 22 שנה מאוחר יותר, תוכלו למצוא אותו שם. אלא שהפעם תראו את פניו בקנה מידה גדול, פרוסים על גבי פוסטר ענק, המכסה את אחד מחלונות התיאטרון, שנבנה לכבודו ממש, בסמוך לפארק. שם הוא מציג את מופע הקסמים "Asi Wind's Inner Circle". הקהל כבר לא מחפש כסף קטן בכיסים, אלא מזמין כרטיסים למופע, שנמכרים חודשים מראש. בין העומדים בתור למופעים שלו אפשר למצוא את אצולת התרבות, הקולנוע והספרות של ארה"ב: טום הנקס, סטיב מרטין, ניל פטריק האריס, ג'ונתן ספרן פויר, סוזן סרנדון וג'ייסון אלכסנדר. כולם רוצים לראות את יכולותיו של מי שהוגדר על ידי ה"ניו יורק טיימס" כ"קוסם הגדול של זמננו".
באולם התיאטרון האינטימי מתיישבים 100 צופים, אחד מהם הוא השחקן אדוארד נורטון ("מועדון קרב", "אמריקה X"). באולם אין קופסאות מוזהבות, ארונות לחיתוך נשים, מטפחות בצבעים או אביזרים מכוסים נצנצים. הציוד היחיד שנמצא שם הוא חפיסת קלפים לבנה - והקהל עצמו. אסי מבקש מהצופים לכתוב את השמות שלהם על הקלפים הריקים. הוא אוסף את כולם, יוצר חפיסת קלפים עם שמותיהם של כל האנשים ומבקש מאחת הצופות לבחור באופן אקראי קלף מתוך החפיסה. היא מושכת אחד, מביטה בו ומתחילה לצחוק.
"למה את צוחקת?" הוא שואל אותה. "כי בחרתי את השם שלי". "אז אל תעשי את זה שוב!", הוא נוזף בה לקול צחוקו של הקהל. היא מערבבת את החבילה, בוחרת קלף נוסף בצורה אקראית - ושוב השם שלה מופיע.
"איך זה יכול להיות?! אני ערבבתי את החבילה!" היא מתנצלת בתדהמה.
"מאיפה אני יודע", הוא עונה לה, "אני פה רק הקוסם". באופן משעשע. שמה של המתנדבת רודף אחריה לאורך כל המופע (מופיע בארנק, מתחבא מתחת לקופסת הקלפים, ועוד) - מה שהופך ל"ראנינג גאג" פלאי לאורך כל הערב.
ילדות בשוק הכרמל
אסי ווינד נולד בשם אסי בטש ב־1979. את ילדותו העביר בין רחובות עיר הולדתו חולון לבין הבסטות של שוק הכרמל כשנקרא לסייע לאביו, עזרא, בעל דוכן ירקות בשוק. לא פעם מצא את עצמו מנהל את הדוכן לבדו, כשהוא בגיל חד־ספרתי. לימים יספר שהחוויה היתה אמנם לא פשוטה, אבל העניקה לו אינסטינקטים טובים להתמודדות עם קהל ועם זיהוי גנבים ותחמנים למיניהם. חייו השתנו כשקיבל ליום הולדתו ערכת קסמים.
"זה היה מאוד פופולרי בזמנו בישראל, לקנות ערכת קסמים כמתנה לילדים. אבל משום מה אני לקחתי את המתנה הזאת קצת יותר ברצינות. בשבילי זה לא היה עוד צעצוע, בשבילי זה היה כלי עבודה", הוא מספר. "באותה תקופה הקוסמים הכי מפורסמים בישראל היו צ'יקו ודיקו. בעקבות קופסת הקסמים הזאת הגעתי לחנות שלהם. בפעם הראשונה שדרכתי שם פשוט איבדתי את הראש. זה היה המקום הכי קסום שראיתי עד אז. בעצם, המורים הראשונים שלי היו דיקו ויואב הקוסם, שהיה אז יד ימינו. הייתי ילד די ביישן ונחבא אל הכלים. המתנה הכי גדולה שקיבלתי מהם היתה הביטחון לעמוד מול קהל".
לפני כמה שבועות אסי ווינד זכה בפרס הקוסם הטוב בעולם, המוענק אחת לשנה על ידי גילדת הקוסמים הוותיקה של ארה"ב, The Magic Castle, זו שהכתירה לפניו את הקוסמים המפורסמים דיוויד בליין, זיגפריד ורוי, פול דניאלס ודיוויד קופרפילד. ווינד הפך, אם כך, לישראלי הראשון שזוכה בתואר הגדול. את הפרס, בצורת שרביט קסמים, הוא קיבל בתיאטרון המיתולוגי שבו החל להופיע צ'רלי צ'פלין. "כשהגעתי לארצות הברית החלום הכי גדול שלי היה שבכלל ייתנו לי להופיע במקום הזה. לזכות בו בפרס כזה זה בלתי נתפס בשבילי". לאחר הזכייה קיבל טלפון מדיקו, הקוסם הוותיק והמורה הראשון, שהתרגש בטלפון עד דמעות.
במופע שלו אסי מבקש מכל הצופים לכתוב את השמות שלהם על קלפים ריקים. ואז מבקש מאחת הצופות לערבב את החבילה כולה ולבחור קלף. היא מושכת קלף ששמה כתוב בו. היא מערבבת שוב, ושוב בוחרת בקלף עם שמה רשום בו
את אסי אני מכיר מ־1999. פגשתי אותו בפעם הראשונה בבר בתל אביב. בתוך כמה דקות הוא הוציא חפיסת קלפים מהכיס והתחיל לשגע את כולם. גם לי היה רומן עם עולם הקסמים, ואף שנטשתי את העיסוק בגיל צעיר זה משהו שתמיד המשיך לסקרן אותי. אסי הזכיר לי כמה האומנות הזאת מרתקת באמת. הרבה יותר מבידור קליל של ימי הולדת.
למעשה, עקבתי אחרי הפעילות שלו מתחילת דרכו ועד לפסגה שאליה הגיע היום. ולא תמיד הכל היה ורוד. "להיות קוסם בישראל זה לא קל", הוא מודה. "קסמים, באופן כללי, לא זוכים לתשומת לב מספקת, ובארץ הקהל נותן לך תחושה ש'נו, מה? באת לעבוד עלי?'. הקהל חושב שבאנו לשחק תופסת. אני מנסה לעבוד עליהם, והתפקיד שלהם זה לתפוס אותי. ואם ניכנס לענייני פרנסה - זו אחת הסיבות שבגללן הייתי צריך לארוז ולטוס לארה"ב".
ב־2001 ווינד עבר לניו יורק. הוא עזב משפחה, חברים ושפה ונאלץ להתחיל חיים חדשים כאזרח אמריקני. "זאת היתה דילמה מאוד קשה מבחינתי. אני מאוד אוהב את הארץ. חיי החברה הישראלית הם משהו שאני תמיד מתגעגע אליו. אני אוהב את האוכל, המוזיקה, התרבות. אני עדיין צורך תרבות ישראלית יותר מכל דבר אחר. אבל בסופו של דבר, כדי להתפרנס היטב, הייתי חייב לעבור. אתה מכיר את המושג 'שוטף פלוס 30?'".
"לצערי, כן".
"אז לשמחתי פה בארה"ב לא מכירים את זה".
ואיך מתחילים בניו יורק?
"הכל מהתחלה. לא היו לי שום קשרים, שום הופעות. נאלצתי להופיע ברחוב".
עם כובע למטבעות?
"ממש ככה. הופעתי לאנשים שעברו בפארק ופגשתי המון טיפוסים ניו־יורקיים מוזרים. זה חישל אותי. שם בעצם למדתי להופיע ואפילו להצחיק בשפה שעדיין היתה זרה לי. היו תקופות לא קלות בניו יורק. הייתי צריך לגרד כל דולר שיכולתי רק כדי לשרוד. הייתי מחשב עד לסנט - כמה כסף יהיה לי כל יום לאוכל. מקדולנד'ס היה אחד המקומות הקבועים שלי. בחמישה דולרים יכולתי לקנות שני המבורגרים, צ'יפס, קולה ופאי תפוחים לקינוח. בשלב מסוים הייתי הולך לטויז אר אס ומחלק בלוני צורות לילדים בשביל טיפים".
זה נכון שעבדת בניקוי שטיחים?
"כן, עשיתי את זה בשביל להתגלגל. גם תיקוני מזגנים היו לי ברזומה. בין לבין הייתי מגיע למסיבות ימי הולדת של ילדים, מתחפש לבובספוג ומצטלם עם כל ילד במסיבה. בדיעבד התברר לי שהתחפושת הזאת עברה מאמן לאמן והיתה מלאה בטפילים. לא הפסקתי להתגרד במשך ימים. אנשים לא יודעים איזה דברים נוראיים עוברים אנשי בידור בעבודות האלה. אני יודע שזה נשמע כמו התחלה משפילה, אבל משום מה התקופה הזו אף פעם לא דכדכה אותי, הייתי חדור מטרה ואיכשהו הצלחתי לראות את כל המשוכות האלו כחלק מהסיפור שאני הולך לספר בעתיד. אולי אפילו לך, בראיון הזה".
ההורים שלך נשארו בארץ.
"אני מודה שהדבר הקשה באמת היה לעזוב את ההורים. המרחק בינינו הוא מחיר לא קטן שאני משלם. בכל זאת, מכל אחד מהם לקחתי משהו למופע שלי. לאמא שלי יש טיימינג קומי נפלא. היא יודעת להנחית פאנץ'־ליין באופן טבעי. אני חושב שההומור שלי מגיע ממנה".
ומה לקחת מאבא שלך?
"את הערמומיות".
במה הקהל האמריקני שונה מהקהל הישראלי?
"שונה לגמרי. הדבר הראשון שהבנתי הוא שההומור שלנו הרבה יותר שחור מההומור האמריקני. הם נעלבים הרבה יותר מהר מאיתנו, ובקלות אפשר לחצות שם קווים אדומים. אבל מה שאהבתי אצלם זה שרובם לא מגיעים עם חשדנות יתר. הם מתייחסים לקסמים כאומנות מכובדת מאוד. אני בטוח שהיום בישראל אומנות הקסמים עשתה כברת דרך גדולה, אבל לפני 20 שנה לא היה קל לבדר קהל ישראלי עם קסמים. הגישה שלו היא 'בוא נראה מה אתה שווה, אחר כך נמחא כפיים'. הקהל האמריקני מקבל אותך בתשואות לפני הכל".
למה לדעתך קוסמים בישראל לא נמצאים במעמד גבוה כמו בארה"ב?
"אני חושב שזה מתחיל בספקנות, ואולי במחשבה שבכל רגע נתון מישהו רוצה לדפוק אותך. אולי קוסם מזכיר לישראלים את המוכר שמנסה לסבן אותם. גם ללא קשר לישראל, קסמים היא אומנות שמנסה לקדם את מעמדה בחברה לאורך שנים רבות. אבל אני חושב שבארצות הברית המקצוע הזה עשה כברת דרך ארוכה יותר".
שש־בש עם דיוויד בליין
הקריירה של אסי החלה לנסוק כאשר הקוסם המפורסם דיוויד בליין שם עליו עין וביקש ממנו לייעץ לו במופעים שלו. אסי מצא את עצמו מאחורי הקלעים, עובד עם אחד השמות החמים של עולם הקוסמות.
"דיוויד ואני הפכנו להיות חברים מאוד טובים. ביום הראשון שהכרנו שיחקנו שש־בש עד השעות הקטנות של הלילה. הפכתי להיות היועץ שלו, מפני שהטעם שלנו בקסמים, ובאמנות בכלל, מאוד דומה. למשל, שנינו סולדים מאוד מקסמים קיטשיים עם קופסאות ואביזרים בלתי מזוהים. מצחיקות אותנו כל הקלישאות של קוסמים שעושים תנועות מוזרות עם הידיים וטוענים לכוחות על־טבעיים. במילים אחרות - הקסמים שאני נמשך אליהם הם גם הקסמים שדיוויד אוהב".
"בילדותי הקוסמים הכי מפורסמים בישראל היו צ'יקו ודיקו. בפעם הראשונה שדרכתי בחנות שלהם איבדתי את הראש. זה היה המקום הכי קסום שראיתי. המורים הראשונים שלי היו דיקו ויואב הקוסם, שהיה אז יד ימינו. הייתי אז ילד ביישן ונחבא אל הכלים"
העבודה עם בליין אילצה את אסי להשתכלל. העבודה המשותפת הקנתה לו את מעמד "הקוסם של הקוסמים", כלומר האיש שממציא את הטריקים הגדולים ולא רק מבצע אותם. הוא עלה לדרגת קוסם שמסוגל לעבוד גם על חבריו למקצוע. שמו החל לעבור מפה לאוזן בקהילת הקוסמים, שביקשו ללמוד את הטכניקות שהמציא.
איך אתה ממציא את הקסמים האלה?
"זה מתחיל עם סוג של חלום. אני חושב על משהו שהייתי רוצה שיקרה. בדרך כלל אין לי מושג איך לגרום לזה לקרות. ואז, בתהליך חשיבה של שבועות עד חודשים, אני מנסה לפענח איך הקסם הזה יכול לקרות. זה כמו פתרון הנדסי שאתה צריך ליצור. זה תהליך ארוך ומייגע, אבל כשזה קורה - זה קסם בפני עצמו".
נראה שעבורך הקסמים הם לא עיסוק אלא אובססיה. חשבת פעם למה אתה תמיד עם חבילת קלפים ביד?
"אני מאוד אוהב הפתעות. יש משהו בטריוויאלי שמשעמם אותי. אני רוצה לנסות ליצור רגעים יוצאי דופן. כשאני מכין מתנה למישהו, אני חייב לנסות להפתיע אותו. זה קצת דומה להצעת נישואים. נכון שזה אמור להיות רגע מרגש ומפתיע? זה מה שאני מנסה ליצור כל הזמן".
אבל הרגע הזה הוא הפתעה בשביל אחרים, לא בשבילך. אז מה יוצא לך מזה?
"חואן טמריז, המורה הגדול שלי לקסמים, סיפר לי שהילד שלו מאוד אוהב סביבונים. יום אחד הוא נתקל בחנות ענקית של סביבונים מיוחדים. הוא קנה סביבון יוצא דופן וביקש מהמוכר לעטוף אותו פעמיים. כשהוא חזר הביתה, אשתו סיפרה לו שהילד הלך לישון ושהיא תמסור לו את המתנה בבוקר. 'לא', הוא אמר לה. 'אני רוצה לראות את זה קורה. אני רוצה לראות את הפרצוף שלו'. ככה זה גם אצלי - אני חווה את ההפתעה דרך הקהל. הם כמו סרוגייט של הפתעות. ברגע שאתה יודע את הטריק - אתה כבר לא יכול לראות את הקסם. זה תהליך בלתי הפיך. אני כבר לא יכול להיות מופתע מקסמים, אני זקוק לקהל כדי ליהנות".
אין קוסם שיכול לעבוד עליך?
"אני מניח שכן. לצערי, זה מאוד קשה, כי אני עושה את זה המון שנים. יש דברים שיכולים לגרום לי להיתקע לשעה אחת ואחר כך ייפול לי האסימון, אבל השעה הזו שווה הכל".
להפריד בין פלפל למלח
אחרי תקופה ארוכה בתפקיד היועץ הגיע זמנו של אסי להיות בחזית. תוכניות טלוויזיה שונות בארה"ב רצו להכיר את "היועץ". הוא ביצע כמה קסמים שהפכו לוויראליים ביותר, כמו הרגע שבו ביקש ממתנדבת לערבב ביד שלה מלח ופלפל, והוא בהינף יד הפריד חזרה בין השניים בתוך ידיה הסגורות (חפשו ביוטיוב: "Asi Wind salt and pepper"), או המופע שלו בתוכניתם של הקוסמים פן וטלר, שם כביכול חשף את אחד מקסמיו המפורסמים לעיני המצלמה, אך מאוחר יותר הפתיע וגילה שהוא מסוגל לבצע אותו גם בלי הטריק שגילה לצופים (בדקו ביוטיוב: Asi Wind on Penn & Teller: Fool Us). הקטע, אגב, כבר הגיע לכ־14 מיליון צפיות.
בשנה האחרונה הקריירה שלו הגיעה לממדים של פנטזיה. זה התחיל בכתבת פרופיל רחבה ב"ניו יורק טיימס", וזמן קצר לאחר מכן המופע שלו קיבל ביקורת מהללת ב"ניו יורקר", שהגדירה את המופע במילה אחת - "תדהמה".
ב־2001 ווינד עזב הכל ועבר לניו יורק. "זאת היתה דילמה קשה מבחינתי. אני מאוד אוהב את הארץ, את האוכל, המוזיקה, התרבות. אני עדיין צורך תרבות ישראלית יותר מכל דבר אחר. אבל בסופו של דבר, כדי להתפרנס, הייתי חייב לעבור"
אבל עם התהילה החלו גם הלחשושים. חובבי קסמים מכל העולם מנסים לפצח את סודותיו ומעלים לרשתות החברתיות פתרונות אפשריים, אבל רבים מהם נתקלים בקשיים להסביר איך הפלא מבוצע באמת. אחרים טוענים שאסי מוכן לעשות כל דבר, כולל תרגילים מלוכלכים ולא מקובלים, כדי להצליח עם המופע החדש. השמועות האלה משעשעות את אסי, וניכר בו שהוא שבע רצון מכל ההתרחשות. "שמע, ההבדל בין נוכלים לבין קוסמים הוא די קטן. שניהם משתמשים בתרגילים שונים כדי להשיג את מטרתם. ההבדל הוא בעצם במטרה".
יש שמועות שאתה מכייס את הקהל שלך לפני שהוא מתיישב על הכיסאות, כדי להוציא ממנו מידע לטובת המופע.
"יש כל מיני שמועות וניחושים. אני לא מתייחס אליהם בכלל".
אז אתה לא מכחיש.
"אני לא מאשר ולא מכחיש".
אתה עובד עם שותפים בקהל?
"לא, לא, לא!", הוא עונה בכעס, "בשום אופן לא! זה מחוץ לתחום. לי חשוב שהסוד של הקסם יהיה יפה לא פחות מהאפקט עצמו. בעיניי, להשתמש במשת"פ זה פתרון זול ולא אלגנטי. לעולם לא אעשה את זה".
למה אתה לא קורא לעצמך "אמן חושים"? למה אתה נשאר עם התואר "קוסם"?
"אני חושב שהביטוי 'אמן חושים' הוא אשליה. הקוסמים הישראלים הבינו איך למכור מוצר ישן באריזה מחודשת. בסופו של דבר, קוסם יכול לעשות המון סוגים של קסמים - מקריאת מחשבות ועד חיתוך בן אדם לשניים. אין לי שום בעיה עם המושג 'אמן חושים', בדיוק מאותה סיבה שאין לי שום דבר נגד ספרית שהפכה ל'מעצבת שיער'. אני באופן אישי עדיין אוהב את השם קוסם".
אז אני מבין שאתה לא מאמין בכוחות על־טבעיים?
"זה לא שאני לא מאמין בכוחות על־טבעיים, אני פשוט יודע שזה לא קיים".
בכל זאת, כל כך הרבה אנשים מאמינים לדברים האלה.
"אני מתעסק בתחום הקסמים עשרות שנים. אם היה מישהו עם כוחות על־טבעיים - הייתי יודע עליו. בכל השנים האלו בכל פעם שהיה מישהו שטען לכוחות על־טבעיים, מהר מאוד גיליתי שהוא סתם עוד שרלטן. אני חושב שכקוסם יש לי אחריות שהקהל שלי יעזוב את התיאטרון עם יותר דמיון, לא עם רמאות. אם יש מישהו בעולם שיש לו כוחות על־טבעיים, למה אנחנו לא רואים בכל יום כותרת בעיתון שאומרת 'אמן על־טבעי זכה בלוטו - שוב'?"
בערב נוסף של המופע מגיע לצפות בו טום הנקס. מבחינתו של אסי ווינד מדובר בעוד יום במשרד. זוג שהגיע למופע לא יודע את נפשו - כיצד ווינד הצליח לדעת בדיוק על איזה חבר ילדות חשבו, ואיך שני הקלפים שלהם הולחמו לקלף אחד הנושא את שני שמותיהם יחד. עשרה אנשי צוות שונים מתרוצצים מאחורי הקלעים לסייע לאסי בכל מה שהוא צריך, ייתכן שגם בעזרה לא קונבנציונלית למימוש התעלולים. אבל איך זה בדיוק קורה - קשה מאוד לדעת. רק דבר אחד הוא מבקש מהם - אם יש סלבריטאי, מבקר או עיתונאי בקהל, נא לא להודיע לו.
"יש לי הסכם עם המפיקים שלי שאני לא רוצה לדעת מי יושב בקהל לפני המופע. ולפעמים באמצע המופע פתאום אני מגלה שאדוארד נורטון יושב שם מולי. אין ספק שמאוד מחמיא לי שמישהו כל כך מוכשר בא לראות אותי. אבל בינינו, אני תרמתי לקריירה שלו לא מעט, ראיתי את הסרטים שלו, עכשיו תורו לראות אותי, לא?", הוא צוחק.
לפני כמה שבועות זכה ווינד בפרס הקוסם הטוב בעולם, המוענק אחת לשנה על ידי גילדת הקוסמים של ארה"ב - The Magic Castle. "כשהגעתי לארה"ב, החלום הכי גדול שלי היה שייתנו לי להופיע במקום הזה. לזכות בו בפרס כזה, זה בלתי נתפס בשבילי"
גם ג'ייסון אלכסנדר הוא מעריץ שלו. בעולם מכירים אותו כג'ורג' קוסטנזה מ"סיינפלד", אבל בקהילת הקוסמים הוא מוכר כקוסם מקצועי ברמה גבוהה. באחד המופעים ניתן היה לצפות בו יוצא מכליו אחרי תרגיל קלפים מתוחכם: "הבן זונה הזה הצליח לעבוד גם עלי..." הוא נשמע אומר לחבריו.
אתה לא באמת יכול להישאר אדיש לאנשים המפורסמים שאתה פוגש.
"אתה צודק, אני לא אכחיש. זה באמת לא ייאמן לאן הקסמים שלי לקחו אותי. יצא לי לפגוש המון גיבורי ילדות במהלך השנים. יצא לי לשחק במשחק הכיסאות עם מדונה אצלה בבית, עם הילדים שלה. יצא לי להופיע מול פול ניומן, ארנולד שוורצנגר, ג'ון טרבולטה, ואפילו ביליתי יום שלם עם מייקל ג'קסון. הוא היה מקסים אלי. צבטתי את עצמי, כי הוא לגמרי היה אליל נעורים שלי".
מה דעתך על המצב הפוליטי בישראל?
"כישראלי שגר בארצות הברית אתה מתחיל לפתח רגישות לגבי הדרך שבה העולם מסתכל על ישראל. אני בדרך כלל לא כל כך מתעניין בפוליטיקה, אבל לאחרונה זה בלתי אפשרי להתעלם. עצוב לראות את העם שלנו עובר עכשיו פילוג כמו שלא היה מעולם".
ומה דעתך על הנושא המשפטי שמסעיר את המדינה?
"אני בא מבית ליכודניקי, אבל המהפכה המשפטית שהליכוד מוביל היא בלתי מתקבלת על הדעת. אני חושב שבמחנה הימין מבינים שהדבר גורם רק נזק. צריך לגנוז את זה במיידי. צריך להגיע לפתרון מוסכם ששומר על הדמוקרטיה, כדי שהדמוקרטיה תשמור על ישראל".
האם אי־פעם תחזור לחיות בישראל או להופיע בה?
"אני לא יודע אם אי־פעם אחזור לחיות בארץ, אבל להופיע בישראל זה משהו שאני תמיד חושב עליו. אין לי ספק שאם תהיה הזדמנות כזו, אהיה שמח לעשות זאת. להופיע בשפה שלי, בתרבות שלי, זה לא משהו קטן עבורי. לדעתי זה יקרה".