חרדת הפחחחחחח: פסגת הפחד של מאותגרי הטכנולוגיה
גיחוך מתנשא על ניסיוני לסדר חבילה סלולרית לחו"ל, במקום הסים המוכר, עורר בי את החרדה השמורה לאפורי הצדעיים, אותם מבוגרים לא מעודכנים • האם כבר נוצר הפער ביני לבין העולם?
Your browser doesn’t support HTML5 audio
רגע, אמרתי לו. אני רק צריך לסדר חבילה סלולרית לחו"ל, ואני מייד מתפנה.
ישבנו יחד ושתינו קפה בטרמינל, ממתינים לטיסתנו לפולין, כחלק מקבוצה.
"מה אתה צריך לסדר?" הוא שאל בקול.
"חבילה סלולרית, כדי שיהיה לי טלפון בחו"ל".
ואז בא המבט. המבט הזה שאי אפשר לטעות בו. המבט שאומר, בעצם למה אנחנו בכלל יושבים כאן, בסניף ארומה הכשר של טרמינל 1 בשדה התעופה ומדברים בינינו כשני בני אדם ששייכים לאותו זמן ומקום ולאותו פרק בהיסטוריה האנושית.
למה לא תארוז את שאריות הכריך, תגרור את מזוודתך הקטנה ותתלווה אלי בנסיעה מהירה לקריית שאול, שם אניח אותך, ידידי, בבור שאכרה באמצעות אפליקציה שנועדה לכך, ואף אניח פרח קטן על גופך הקשיש. הן אתה כבר לא איתנו, איש מגוחך המסדר לעצמו "חבילה סלולרית" בטרם יעלה על מטוס לאירופה. למה לא תטלגרף מברק על הגעתך הקרובה? למה לא נעלה רגע לסיפון, נצית את מקטרותינו ונעלעל בכותרות ה"לעצטע נייעס" האחרון?
• • •
המרה שבחרדות אפורי הצדעיים היא זו שאיש לא מדבר בה, מהפחד להציף אותה ובכך לתקף אותה וליתן לה חיים. זוהי חרדת הפחחחחחח - מונח מתחום הפסיכולוגיה והגילנות שימיו כימי עולם, אלא שבעיתות אלה של מעברים מהירים בין קומות ציביליזציה שונות הוא נפוץ ונוכח הרבה יותר. מהותה של חרדת הפחחחחח: פחד מצמית של אפורי הצדע מפני היום שבו תיווצר האטה ויתחיל להיפתח פער לא בר הדבקה בינם לבין העולם הטכנולוגי.
הן אמת, עכשיו הם בעניינים לגמרי. זאת אומרת, לא בהכרח מצליחים לבנות מוצר שלם באמצעות אפליקציית בינה מלאכותית, ואפילו לא תמיד מבינים מה פירוש המילה "עוגיות" בהודעה שקפצה כאן זה עתה, איך לעזאזל מבטלים את המאיית האוטומטי ומי ראה את המשקפיים שלי ולמה הכל נעלם בבית המעצבן הזה - אבל בסך הכל הם ממש בעניינים, רק שהכל נעשה ברוב טקס ובפאתוס רב, וכשהליך מסתיים הם פולטים איזו אנחת רווחה מלאת סיפוק ומרגישים שהם לגמרי בעניינים. אבל החרדה, החרדה, היא שם תמיד. חרדת הפחחחחח.
ואז הוא נתן אותו, המנוול. הוא נתן פחחחחחחח ארוך, ולמרות שקשה להגביר ווליום באות גרונית הוא הצליח לעשות את זה כך שחצי טרמינל שמע והסב פניו אל עבר הצמד: איש מעודכן ואיש מאותגר, עליו השלום. איש המחר ואיש השלשום; איש מתעורר ואיש מתפורר. ת.נ.צ.ב.ה.
"תגיד, אתה רציני?", הוא שאל. "מי קונה היום חבילות סלולריות? קונים אי־סים".
• • •
אני מוכרח לומר שבגדול ידעתי על מה מדובר. זו לא הפעם הראשונה ששמעתי את המונח הזה. האיסיים היו קבוצה יהודית בימי בית שני שמתוארים בכתבי פילון האלכסנדרוני, רק שלא לגמרי הבנתי איך זה קשור, והוא הסביר לי, באותו טון פחחחחחחח מתנשא, שאי־סים הוא סים אלקטרוני שמתקינים באמצעות אפליקציה ואז, במחיר 5 יורו, אתה משתמש בטלפון בחו"ל ממש כמו בארץ.
כל מה שצריך זה לבדוק שיש לך מכשיר התומך בכל העסק הזה, להוריד אפליקציה, להירשם, להצטלם ולסרוק דרכון, לבחור אמצעי תשלום ולשלם, וזהו. כשתנחת בחו"ל תעביר את הטלפון מהסים הרגיל לסים החדש, האלקטרוני, ואז יש לך בעצם מכשיר מקומי, שאמנם אינו תומך בשיחות טלפון, אבל מעניק חיבור מושלם לאינטרנט ויותר מזה אנחנו כידוע לא באמת צריכים. הפעם האחרונה שניהלתי שיחת טלפון היתה עם מתרימה של מוסדות קבר רחל.
ואז, המנוול נתן פחחחחחחח ארוך וחצי טרמינל הסב פניו אל עבר הצמד: איש מעודכן ואיש מאותגר, עליו השלום. איש המחר ואיש השלשום; איש מתעורר ואיש מתפורר. ת.נ.צ.ב.ה
וזה היה מר. מאוד מר. וכיוון שכל זה קרה אחרי שכבר הזמנתי חבילה ושילמתי עליה, קרו לי במקביל שני תהליכים הסותרים זה את זה: האחד - זעם בלתי נשלט כלפי החברה הסלולרית ודחף עז להגיע אל מתקן ממתקניה ולשרוף אותו עד היסוד, והשני - דחף עז לא פחות להוכיח לטיפוס שמולי שאני מעודכן לא פחות ממנו, ושייקח בטובו את הפחחחחחח הזה וידחף אותו לאנשהו.
הוא לא יתנשא עלי פה ליד אנשים ויגרום לי לחוש את מה שאני באמת: אידיוט. הוא הולך להתחרט על הפחחחחחח הזה להרבה זמן.
• • •
"תגיד לי", פתחתי בקול גדול, "אתה באמת חושב שאני לא מכיר את הקשקוש הזה, אי־סים? נראה לך שאתה מחדש לי משהו? ברור שאני מכיר, וברור שכבר יש לי מאתיים אפליקציות כאלה. אבל אני רוצה את הטלפון ש־ל־י, אתה שומע? את הטלפון שלי! לא טלפון אחר שאפשר לגלוש בו. וגם מה עם שיחות טלפון? ווטסאפ, אוקיי, אבל מה עם שיחות לטלפון נייח? מה פירוש מה זה טלפון נייח? נייח! נייח!
"מה קורה אם אני צריך עכשיו לשוחח עם מישהו במס רכוש או באיכילוב או בבית שלום עליכם או בוועד הישיבות? שאני אנסה בווטסאפ, חכם גדול? ואתה חושב שיש לי זמן וכוח לכל הפרוצדורות האלה, לסרוק ולצלם ומהצד השני ותאריך הנפקה והורדות, מה אני איזה זקן משועמם שאין לו מה לעשות? כמוך? לא לא לא. אני רוצה את הטלפון שלי - בחו"ל. אתה שומע? כמו בירושלים - גם בקרקוב. אותו דבר. ועוד לא דיברנו על זה שאתה מבטל - פשוט מבטל! את הסים שלך. ומה אחרי זה? ואם הוא לא יחזור? תענה לי!", עכשיו ממש צעקתי. "ואם הוא לא יחזור?!"
• • •
האמת היא שבשלב הזה הוא כבר לא שמע אותי. לדעתי קלט במקצת את המצב הנפשי והסתלק חרש. אבל לי זה כבר לא שינה מאומה. אדרנלין הוא חומר חזק, צריך לומר, ואני הייתי מוצף ומלא סיפוק. ידעתי בידיעה ברורה שהצלחתי בנחישות ובשום שכל להדוף את הפחחחחחח ולדחות את הקץ למפגש הבא, שברור לי לחלוטין שבוא יבוא, אבל עכשיו לפחות אני קצת יותר ערוך לקראתו.
ובקרקוב, בעודנו מסיירים ולומדים, הציף אותי פתאום זעם נורא. הגיע הזמן לעבור לשלב השני ולתכנן את הנקמה בחברה הסלולרית, שמכרה לי את הלא כלום הזה מבלי לעדכן אותי באופציה האחרת, הזולה והפשוטה כל כך. איך הם לא מתביישים, איך.
הרגשתי שאני מתפוצץ, רכשתי לי בקבוק גזוז ויצאתי אל הגזוזטרה כדי לשתות, להירגע ולתכנן את צעדיי, ומשרק שלפתי מכיס מקטורני את פנקסי הגיע פתאום הטיפוס ההוא מהפחחחחח ושאל אם אפשר לקבל שנייה את הטלפון שלי, הוא צריך שיחה רגילה למוקד התמיכה של האי־סים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו