מתוחכם, שנון, עמוק, מקורי - "מהיר ועצבני 6" אינו אף אחד מהדברים האלה, ותודה לאל על כך. מה שכן, יש בו ימבה מכוניות מתהפכות, שפע של יריות ופיצוצים, כמות מפלצתית של אגרופים, בעיטות וראסיות, ואוטו שקופץ מתוך אפו של מטוס תובלה בוער. לא אשקר לכם: החלק החמישי היה מוצלח בהרבה. ובכל זאת, בהנחה שאתם נמנים עם חובבי הסידרה, קשה להעלות על הדעת מצב שבו תצאו מהאולם בתחושה שלא קיבלתם תמורה לכספכם.
העלילה הפעם בהחלט מצליחה להיות מטומטמת מהרגיל. הסוכן המיוחד המיוזע הובס (דוויין "דה רוק" ג'ונסון) דולק בעקבותיו של שואו (לוק אוונס) - ארכי־פושע חלקלק ומסוכן, שנראה כמו גירסה גברית יותר של אורלנדו בלום. מסיבות שאינן ברורות במיוחד, הובס מרגיש צורך לגייס לעזרתו את דום (וין דיזל), את בראיין (פול ווקר) ואת יתר החבורה מ"מהיר ועצבני 5", וכדי לשכנע אותם שכדאי להם לסכן את חייהם עבורו הוא מראה להם "תמונה שצולמה בשבוע שעבר". בתמונה רואים את לטי (מישל רודריגז), אהובתו לשעבר של הבריון הקירח, שכזכור נרצחה בדקות הפותחות של "מהיר ועצבני 4". "היא בחיים, דום", מפיל הובס את הפצצה, "והיא עובדת בשירותו של הארכי־פושע החלקלק שאותו אני מעוניין ללכוד". מה?! רגע... לא נכון!
אף על פי שדום עושה פרצוף ממש רציני ומתעקש לצאת למשימה לבדו, חבריו המיותרים (טייריס גיבסון, לודאקריס, גל גדות ועוד איזה דרום־קוריאני עם שם טעים) מקיפים אותו באהבה ובחום ואומרים לו, "גבר, אנחנו משפחה. ברור שאנחנו בפנים". מפה לשם, החבורה מגיעה ללונדון - שם מסתתר שואו - ומתחילה לחפש אחריו. כבר בהתחלה הם מאתרים את מקום המחבוא שלו, אבל משום מה, במקום ללכוד אותו ולחזור לתקן מנועים ברפובליקה הדומיניקנית, הם מאפשרים לו לעשות מהם צחוק ולחמוק מבין אצבעותיהם. זה יקרה עוד כמה פעמים עד שהסרט ייגמר.
במקביל, באופן משעשע, האב הטרי בראיין מתחיל לטעון בתוקף שכל מה שקרה ללטי קרה באשמתו - דבר שעשוי להישמע קצת מוזר לכל מי שצפה ב"מהיר ועצבני 4" (כי הרי אפשר לראות שם די בבירור כיצד לא היה לו שום קשר, ישיר או עקיף, למה שקרה ללטי). אבל בואו לא נתעכב על דברים שוליים כמו עקביות.
הבעיה העיקרית של "מהיר ועצבני 6" היא שיש בו יותר מדי דברים שנלחמים על זמן מסך, ואף אחד מהדברים האלה לא באמת מקבל את תשומת הלב שמגיעה לו. נכון, יש בו כמה פעלולים מדהימים (כולם מופיעים בטריילר, אגב), אבל הם נבלעים לחלוטין בתוך ההמולה הכללית, וכל מה שמוביל אליהם אינו מרהיב או מגניב כפי שהייתם רוצים שיהיה. ככה זה כנראה כשעובדים מהר, וללא תסריט. כרגיל, יש כאן מספר דו־ספרתי של סצנות שבהן אחד מהגיבורים מוציא באלימות פריט מידע חיוני מרע זוטר ("איפה שואו?! תגיד לי, או שאני אזרוק אותך שוב אל תוך הקיר!"), והמון אזכורים של המילה "משפחה". אבל הנבל מתברר כמטרוסקסואל אימפוטנט שבעיקר מסנן איומים בלחש; התוספת הטרייה ג'ינה קראנו ("בגידה כפולה") מתבזבזת לגמרי בתפקיד שולי וכלל לא מקבלת הזדמנות ללכת מכות עם יריב ראוי; והכיף שהתלווה לצפייה במרדף המגה־מאצ'ואיסטי של דה רוק אחרי דום והחבר'ה בחלק החמישי נעדר הפעם לחלוטין. מזל שהדיאלוגים הלכאורה רציניים ממשיכים להיות כל כך מצחיקים.
"מהיר ועצבני 6" מסמן את סוף הדרך עבור הבמאי ג'סטין לין - האיש שקיבל את המפתחות לסידרה ב"מהיר ועצבני 3: טוקיו דריפט", והפך אותה במו ידיו מגרוטאה טראשית חסרת חשיבות לאחת הסדרות הפופולריות והמכניסות בהיסטוריה. הנוסחה היעילה שלין פיתח במהלך שמונה השנים שלו מאחורי ההגה הפליאה לזקק את ההנאות הבסיסיות של בן ה־15 הממוצע (מכוניות, מכות, בחורות ומתח הומו־ארוטי); והגישה הקצבית, המושקעת ונטולת האירוניה שלו לחומרי הגלם הללו הניבו מפלצת גלובלית ועממית מאוד שעובדת בכל שפה. למרות שהפעם לא התלבש לו כמו בפעם הקודמת, השוט האחרון של הסרט, שמסגיר את זהותו של הנבל בחלק הבא, עדיין צפוי לגרום לכם לרצות לקנות כרטיס ל"מהיר ועצבני 7" כבר עכשיו.
"מהיר ועצבני 6" ("Fast & Furious 6"), במאי: ג'סטין לין. ארה"ב 2013 * * *
מאדי ווטרס
"הסיפור של מאד", סרטו השלישי של התסריטאי־במאי ג'ף ניקולס (שחתום גם על "סערת רוחות" המצוין מהשנה שעברה), ממקם אותו באופן ברור ומובחן כאחד היוצרים האמריקנים היותר מעניינים בסביבה. זהו סיפור התבגרות אמין, מרגש ומספק מאוד שמתרחש על גדות נהר המיסיסיפי, ושמהלך בכישרון רב על קו התפר הלא נראה שמחבר בין "הרפתקאותיו של האקלברי פין" של מרק טוויין לבין "אני והחבר'ה", סרטו הקלאסי של רוב ריינר. מדובר אולי בסיפור קטן שכבר שמענו כמה פעמים בעבר, אבל ניקולס מספר אותו כמו אלוף.
במרכז העלילה עומדת מערכת היחסים שנרקמת בין אליס (טיי שרידן, "עץ החיים") ונק־בון (ג'ייקוב לופלנד) - שני נערים קשוחים אך תמימים שחיים על הנהר עם משפחותיהם קשות היום - לבין מאד (מתיו מקונוהיי), עבריין נמלט שמוצא מפלט בתוך סירה נטושה על אי סמוך. למרות אופיו המסתורי והלא ברור של מאד, הנערים מסכימים לעזור לו לתקן את הסירה - שבאופן סוריאליסטי מצאה את עצמה תקועה בין ענפיו של עץ - ותוך כדי עבודה, השניים למדים שהרשויות תרות אחריו מפני שרצח אדם שהטריד את אהובתו (שמגלמת בסליזיות טראשית ריס וית'רספון). במקביל, אליס נאלץ להתמודד עם הפרידה המעציבה של הוריו, וחווה מקרה קיצוני של אהבה ראשונה ושיברון לב.
במשך שני שלישים, "סיפורו של מאד" מתנהל על מי מנוחות. הוא אמנם יפה, אווירתי ומשוחק נפלא, ובאוויר תלויה כל העת מין תחושה לא נעימה שמשהו רע מאוד עומד לקרות, אך באותה נשימה אפשר גם לומר שהוא פועל על פי מתכונת מוכרת שמאפשרת לצופה לנחש כיצד יסתיים. למרבה המזל, ניקולס מודע לכך. לראיה, בדיוק כשתחשבו שתצליחו לחזות את הכיוון שאליו הולכת העלילה, הוא מצמיד את הרגל לדוושה, ושולף מהכובע מערכה שלישית דחוסה, מלהיבה ועתירת התרחשויות, שמקנה עומק ונפח לכל מה שקדם לה ומקפיצה את הסרט בכמה דרגות.
"סיפורו של מאד" הוא מסוג הסרטים שכיף לשקוע לתוכם; מסוג הסרטים שמומלץ לראות בקולנוע, ולא בבית. כל שנדרש מהצופה הוא ללכת לרגע לאיבוד בנופים הדרומיים המיתולוגיים שמעטרים את המסך, ולתת לעצמו להיסחף עם הזרם של הנהר. ניקולס והשחקנים שלו כבר ידאגו לכל השאר.
"הסיפור של מאד" ("Mud"), תסריטאי/במאי: ג'ף ניקולס. ארה"ב 2012 * * * *
yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו