קורבן האונס מגדרה במסר ל"שישבת": "לבדוק אם האונס שעברתי היה פיגוע לאומני"

את הדרך שבה גילה לראשונה שאחותו היא לא נפגעת של שוד ארעי אלא קורבן אונס אכזרי בגדרה, אחיה הצעיר של א' לא ישכח עד יומו האחרון.

"א' הודיעה להורים שלה על התקיפה, ובמהומה שנוצרה האח הצליח להבין רק שאלמוני פרץ לדירה שלה", משחזרת קרובת המשפחה, ת', את הטרגדיה הבלתי נתפסת. "כשהוא הגיע עם האבא לדירה של א', והבחין מרחוק באמבולנס טיפול נמרץ וניידות משטרה, הוא היה בטוח שא' לא בחיים. 'אנחנו צריכים להיערך לגופה', ניסה להכין את אביו.

"כשנכנסו לדירה של א', האח הבחין בבקבוק בירה על השולחן, וכעס על שוטרי מז"פ שהיו שם. הוא שאל איך הם לא מתביישים לשתות באמצע העבודה. לרגע הוא לא שיער שמי שתקף את אחותו יצא כשהוא מותיר מאחוריו ראיה חשובה.

"א' היתה באותן שניות אצל השכנים. היא ישבה במרפסת בטרנינג אפור ולידה עמדה שוטרת. כשראתה את אחיה הצעיר, פרצה בבכי קורע לב וצרחה: 'חשבתי שהוא רוצח את הילדים. הוא החזיק את הילד הקטן בידיים. הייתי בטוחה שהוא מתכוון לחטוף אותו'.

"אח שלה ניסה להרגיע אותה וליטף את שיערה. השוטרת הזהירה אותו שלא ייגע באחותו, והוא לא הבין למה. הוא ראה את השן השבורה של א', את הדם שנזל לה מהפה - ושוב ליטף את אחותו. הפעם השוטרת נזפה בו שעדיין לא לקחו מא' דגימת דנ"א. בתמימותו, הוא היה בטוח שזה קשור לתקיפה הפיזית".

כעבור כמה דקות התלווה האח לא', שנלקחה באמבולנס לביה"ח קפלן ברחובות. בדרך היא ביקשה שייקח את הנייד שלה ויענה לשיחות מבני המשפחה. "האח הבחין שהטלפון פתוח על הודעת ווטסאפ שנשלחה לד', בת משפחה שלנו", ממשיכה ת'. "א' כתבה לה שם: 'פרצו לנו לבית ואנסו אותי'. הוא סיפר שבאותו רגע הרגיש כאילו הנשמה שלו יוצאת לו מהגוף. הוא הבין מה באמת קרה - ופרץ בבכי. א' הופתעה. האח אמר לה רק שיהיה לצידה בכל הקשיים והמהמורות".

שבועיים בדיוק חלפו מאז רעשה המדינה מאחד ממעשי האונס המחרידים ביותר, וא' עדיין לא מסוגלת לחזור לדירתה. היא שוהה כעת עם ילדיה בבית הוריה באזור השרון. בראיון מיוחד, שהתקיים באישורה של א', מספרים שלושה מבני המשפחה הקרובים, וגם חברתה הטובה מאז הילדות, על רגעי האימה שחוותה, על הניסיון הנואש לגבור על האנס, על ייסורי המצפון בגלל הילדים שצפו באמם המותקפת, על עוצמת השבר הפנימי ועל הצורך המיידי בסיוע כלכלי שיאפשר לה ולילדיה לקבל בהקדם טיפולים נפשיים.

דרך בני המשפחה העבירה א' מסר למוסף "שישבת" ובו ביקשה להודות לעם ישראל על התמיכה בה, ציינה שתמיכת משפחתה מסייעת לה בשיקום, הדגישה שחובה להטיל על האנס ענישה משמעותית וביקשה לבחון את המניע לאונס. "חשוב להגיע לחקר האמת", ציינה, "לבדוק מהו המניע של האנס השפל ואם מדובר ברקע לאומני".

"המתין לתקוף אותה במיוחד"

האונס התרחש ב־3 בפברואר, יום שישי לפנות בוקר. מהחקירה המתנהלת ביחידה המרכזית של משטרת מחוז מרכז עולה כי החשוד במעשה הכיר את האזור, משום שעבד כפועל באתר בנייה בשכונה, ובמהלך התקופה "סימן" את א' כמטרת אונס. כשהגיע לבניין באותו לילה הוא בדק את רשימת השמות, ואחר כך טיפס על הפרגולה של דירת הקרקע, והמשיך לעלות עד שהגיע למרפסת הקומה השנייה. א', שעברה לדירה שלושה שבועות קודם לכן, ישנה במיטתה כשלצידה שלושת ילדיה (בני 6, 4 ושנתיים).

מעדותה במשטרה עולה כי היא התעוררה משנתה וניגשה לסלון, ושם נאבקה עם התוקף. הוא הצליח לכסות את עיניה ואת פיה בסלוטייפ שהביא עימו, וקשר גם את ידיה ורגליה, וזאת לעיני בנה בן השנתיים. לאחר מכן אנס אותה באיומי סכין ואיים עליה שאם תצעק - ירצח אותה. כשסיים, הסתובב התוקף בדירה, אכל ושתה בירה לפני שהלך. בן ה־4 היה זה ששחרר את אמו.

בסביבות 5:00 השאירה א' הודעה בקבוצת הווטסאפ של שכונת גולדה, שבה התגוררה: "פרצו לי הביתה. ניסיתי להתעמת עם הפורץ, אבל הוא קשר אותי בכל הגוף ליד הבן הקטן שלי. אחרי שהסתובב בכל הבית, הוא אנס אותי. תיזהרו ותסגרו את הדלתות".

לאחר בדיקת מצלמות האבטחה, מציאת מספר הרכב שבו נמלט החשוד ואיכון מכשיר הטלפון שלו, איתרו בלשי הימ"ר את ברכאת אבו עסא (22) מהיישוב הבדואי תל שבע כשהוא מסתתר ליד חברון. אף שהוא מכחיש את החשדות נגדו ושומר על זכות השתיקה בחקירות, הוארך מעצרו כבר פעמיים. השבוע הודיעה המשטרה כי גיבשה מספיק ראיות כדי להגיש נגדו כתב אישום.

ההצהרה של המשטרה מפיחה תקווה בבני משפחתה של א', והם מוכנים לחשוף טפח צר מחייה לפני האונס ואחריו. חברת הילדות, ר', מספרת על הרגע שבו נפגשו שתיהן, כשהיו תלמידות בבית ספר יסודי.

"היינו מאוד דומות באותם ימים, וזה מה שחיבר בינינו בהתחלה", היא מחייכת, אולם קולה רועד. "מאז לא נפרדנו. המשכנו יחד לחטיבת הביניים, לתנועת הנוער ולתיכון, ועם הזמן הפכנו לחבורה של שמונה בנות שנפגשות כל הזמן. פעם בשנה אנחנו יוצאות לנופש ביחד. המקום היחיד שבו לא היינו יחד היה הצבא. א' מילאה תפקיד בתחום רפואי, והמשיכה איתו גם לאזרחות.

"את א' מאפיין טוב הלב שלה. תמיד עוזרת, ולא משנה כמה היא עסוקה. כשאחת החברות התלהבה לאחרונה מהבושם החדש שלה, א' הוציאה את הבקבוק מהתיק ונתנה אותו לחברה במתנה. כשבועיים לפני האונס נפגשנו בבית קפה לערב בנות. א' סיפרה על הדירה החדשה ששכרה, ואמרה שיש במקום שקט ואווירה חמימה שלא היו לה בעבר".

אלא שממצאי החקירה מראים כי אף שא' הרגישה בטוחה, התוקף עקב אחריה זמן מה. היא היתה היעד שלו. "ביום חמישי בצהריים, כ־12 שעות לפני האירוע, היא חזרה מקניות. כשהוציאה את שקיות המצרכים מהאוטו, היא הבחינה שמישהו נועץ בה מבט", מספרת ת'. "א' סובבה את הראש ומיהרה הביתה. כשהגיעה לדירה, הסתכלה החוצה מחלון המטבח והבחינה שוב באותו אדם, שהסתכל עליה במבט חודר. היא השפילה את המבט. אחרי שנעצר, שמעתי שאחד המנהלים באתר הבנייה שבו עבד האנס העיד במשטרה שראה אותו מתצפת עליה, והעיר לו על זה".

בן המשפחה, ח': "א' אמרה לי שהיא חושדת שזה הוא. המשטרה הוציאה את כל מצלמות האבטחה בבניין ובאזור, ורואים אותו מגיע לעבודה בכל יום ב־7 בבוקר וחוזר הביתה ב־3 בצהריים. רק ביום חמישי הוא פתאום חזר ב־10 בלילה. אין לנו מושג איפה הוא המתין עד שתקף אותה ב־2:30 לפנות בוקר".

"הרגשנו את הגוף שלה רועד"

ברגעים שבהם התרחש האונס המחריד, התקשה ח' להירדם. "כל אותו יום הסתובבתי עם מועקה כבדה, כאילו משהו לא טוב עומד לקרות", הוא אומר. "לא רציתי לצאת עם אשתי לבלות והעדפתי להישאר בבית. התהפכתי במיטה ונרדמתי רק אחרי 3 לפנות בוקר. התעוררתי אחרי כמה דקות, כי הטלפון צלצל. הייתי בטוח שזה השעון המעורר והפסקתי אותו. הטלפון צלצל שוב, ועל הקו היתה אמא של א'. היא אמרה בהיסטריה שפגעו בא' וקשרו אותה. נפל לי הלב. אמא שלה ידעה שאנחנו מאוד קשורים זה לזה".

ת': "גם אני קיבלתי טלפון מאמא שלה. הבנתי מייד שא' נאנסה. הרגשתי כמו ברעידת אדמה, ואין במה להיאחז. נסעתי לבית החולים והמתנתי לא' עם אמא שלה. היא יצאה מחדר מהבדיקות ופרצה בבכי כשראתה אותנו. התחבקנו שלושתנו, והרגשתי שכל הגוף שלה רועד".

מתי היא סיפרה לכן על מה שעברה?

ת': "באותו רגע. היא סיפרה שכרגיל ישנה עם הילדים, והקטן העיר אותה. היא חשבה שהוא רעב, ואז שמעה רעש מהמרפסת. היא קמה מהמיטה והילד הקטן הלך בעקבותיה. היא ראתה את התוקף פותח את התריס ונכנס פנימה, ובעטה בו. היא צעקה עליו 'מה אתה עושה?', אבל הוא זינק עליה והפיל אותה. התוקף אחז אותה מאחור, כדי שלא תראה את פניו, וא' צעקה ובעטה ברהיטים בתקווה שהשכנים למטה יעלו לראות מה קורה.

"בהתחלה התוקף כיסה לה את העיניים, ואחר כך סתם את הפה. הוא קשר לה את הידיים מאחור וגם את הרגליים. היא לא יכלה לדבר או לראות, אבל שמעה את הצרחות של בן השנתיים. הילד ראה הכל. הוא היה מבוהל ממה שקורה לאמא שלו. התוקף נשא את א' ולקח אותה לחדר של הילדה, השכיב אותה על הרצפה ואמר לה שאם תזוז מהמקום הוא ירצח אותה.

"היא שמעה אותו מרים את הילד בידיים ומנסה להרגיע אותו. האנס לקח מהמטבח סוכריות, אבל הילד לא הפסיק לצרוח וזרק אותן על הרצפה. קשה לתאר את חוסר האונים שעבר על א', כשהיא קשורה ככה והילד שלה בידיו של תוקף.

"ואז נעשה בבת אחת שקט. היא היתה בטוחה שאין כבר ילד. רק בימים האחרונים שמענו מבן ה־4 שהתוקף הדביק סלוטייפ גם על הפה של הקטן ושלח אותו לחדר השינה. מייד אחר כך התוקף נכנס לחדר של הבת וסגר אחריו את הדלת. הוא הסיר לא' את הסלוטייפ מהרגליים, אנס אותה, הלביש אותה וקשר לה שוב את רגליה. במשך כל הזמן היא בכתה. זה לא היה בכי של כאב, אלא של שבר פנימי עמוק. הוא ריסק לה את הנפש".

מעדותה של א' במשטרה עלה כי בתום המעשה הודיע לה האנס שהוא הולך למטבח לאכול ולשתות. כשניסתה לזוז, שוב איים שירצח אותה. "מהשיחות שלנו עם בן ה־4 הוא טוען שאחיו הקטן העיר אותו, כי הסלוטייפ על הפה הפריע לו", ממשיכה ת'. "בן ה־4 קם מהמיטה וראה במטבח אדם זר. הוא לקח את חרב הפלסטיק שלו והתקדם לתוקף באומץ שאף אחד מאיתנו לא מבין".

ח': "הוא אמר לו 'לך מכאן, אל תתקרב לאמא שלי'. האנס אמר לו: 'אל תגרש אותי, כי עכשיו אני הולך. לך לאמא שלך ותשחרר אותה'. הילד הלך לחדר וניסה בהתחלה להסיר את הקשירות עם חרב הפלסטיק. א' אמרה לו שיביא מהמטבח סכין שחותכת. הילד סיפר לי שבהתחלה חתך את הקשירה ברגליים, ואחר כך בידיים, ותוך כדי חתך לעצמו את האצבע. כששאלתי למה הוא לא פתח קודם את הכיסוי על העיניים, הוא ענה שפחד להוציא לאמא שלו עין. בן השנתיים מתאר אותם דברים על אמא שלו, אבל עושה את זה רק בסימני ידיים".

ד': "אי אפשר לתאר מה עובר על שני פעוטות שרואים את אמא שלהם קשורה. כמה מזה ילווה אותם כל חייהם. ראיתי את ההודעות של א' רק כשהתעוררתי ב־7 בבוקר. היא כתבה שפרצו לדירה ושאנסו אותה - והכל ליד הילד הקטן. באותו רגע לא נשמתי. הרגשתי שהלב שלי מפסיק לפעום".

"א' והילדים זקוקים לטיפול"

בשבועיים האחרונים שוהה א' בבית הוריה. הילדים לא הולכים לגן או לבית ספר ונשארים צמודים אליה. היא יוצאת החוצה בעיקר לטיפולים, לשיחות עם עובדת סוציאלית או כדי להגיע למשטרה.

ח': "לפעמים נראה לי שהיא לא מתעניינת בעצמה, אלא מתרכזת רק בילדים. אחד ראה אותה מותקפת, השני ראה אותה מוטלת על הרצפה כשהיא קשורה".

החברה הטובה ר': "ולמרות כל זה, כהרגלה היא מחזקת את האחרים. כשבאתי לבקר אותה ובכיתי היא אמרה, 'אל תבכי, זה נס שאני בחיים. אל תבכי על מה שקרה לי'. זו המהות של א' - תמיד רואה את חצי הכוס המלאה. זו הסיבה שזמן קצר אחרי האונס היא שלחה את הווטסאפ לתושבי השכונה. היא לא חשבה על עצמה, או על כך שחשפה את עצמה בפני עשרות אנשים זרים. היה חשוב לה יותר להזהיר את מי שאפשר".

ד': "אבל לצד כל זה יש לא' המון ייסורי מצפון, עד כמה שזה נשמע לא הגיוני. היא שואלת את עצמה אם היתה יכולה להגיב אחרת, אולי היתה צריכה להילחם באנס יותר, לצרוח חזק יותר, לבעוט חזק יותר ברצפה. היא מתייסרת שלא לקחה את הטלפון שלה כשקמה מהמיטה, ותוהה אם היתה צריכה לברוח לחדר השינה שלה, שבו היו כל הילדים, ופשוט לנעול את הדלת ולחייג לשכנים.

"אנחנו כל הזמן אומרים לה שהיא לא אשמה במה שקרה לה, שהיא נלחמה כמו לביאה עבור הילדים שלה, אבל זה לא עוזר. יש לה טראומה קשה".

איך הילדים מרגישים?

ת': "לבן ה־4 יש סיוטים בלילה והוא צועק מתוך שינה. בשבוע שעבר הוא צעק 'אני גיבור, זרקתי את האיש הרע, היו לו עיניים רעות'. גם הקטן צורח בלילה בשינה, ואיזה צרחות! כל הבית מתעורר. הוא לא מוכן לדבר, ו'אמא' זו המילה היחידה שיוצאת מהפה שלו".

מה קרה עם הילדה הגדולה בכל האירוע הזה?

ח': "היא נשארה לישון והיה קשה להעיר אותה. חשדנו שאולי התוקף ריסס אותה בשלב כלשהו והצליח להרדים אותה".

עברה בכם המחשבה שאולי גם היא הותקפה?

ת': "ברור. חששנו שאולי הוא פגע בילדה, שהוא היה עלול לרצוח את א', את הילדים שלה. כל הסיטואציה הנוראית הזו היתה יכולה להיות גרועה בהרבה".

ח': "אין לנו ברירה, ואנחנו מחפשים כל קרן אור בתוך השבר והאסון הזה. אנחנו כל הזמן נאחזים בעובדה שהיה יכול להיות טרגי יותר".

א' מצליחה לישון בלילות?

ד': "היא לא ישנה, לא אוכלת וירדה מאוד במשקל".

ח': "היא נאכלת מבפנים. יש לה מין ניתוקים כאלה. לפני כמה ימים שלחתי לה הודעה מרגשת שתחזק אותה. היא לא הגיבה. למחרת שאלתי אותה למה לא החזירה תשובה, והיא ענתה שבהתה בהודעה במשך דקות ארוכות וקראה אותה אולי עשר פעמים, ולא הבינה מה היא קוראת. כשהילדים לידה - היא הכי חזקה בשבילם, אבל כשיש לה רגע של שקט נראה כאילו הריקנות משתלטת עליה".

ר': "היא סיפרה שבלילה, אחרי שכולם ישנים, הכל צף לה. היא משחזרת שוב ושוב את מה שעברה ותוהה למה זה קרה לה. אני מכירה את הניתוקים שעליהם מדבר ח'. ימים ספורים אחרי האונס לקחתי אותה למטפלת אישית, ובדרך שמעתי ממנה את כל הפרטים. א' דיברה במין יובש כזה, כאילו היא לא חלק מהתקיפה. היא הבחינה במבטי החמלה שלי והתנצלה שהיא מדברת ככה. היא אמרה 'אין לי נשמה, אין לי רגשות. הנפש שלי עדיין לא מסוגלת להכיל את מה שעברתי. הכל אצלי נאטם'. היא מוחקת חלק מהסיטואציות של האונס, כמו במנגנון הדחקה או במגננה".

ח': "את המגננה אני מרגיש גם אצל בן ה־4. יומיים אחרי האירוע, ביום ראשון, לקחנו אותו לחנות צעצועים כדי להרגיע אותו, כי הוא דיבר המון על איך הוא שחרר את אמא שלו. רצינו לתת מנוחה לחרדות שלו. במקום לבחור מכונית, מטוס או לגו, הוא לקח סכין מפלסטיק. שאלנו למה דווקא סכין, כשיש כל כך הרבה צעצועים יפים מסביב, אז הילד ענה שחשוב לו לשמור על אמא שלו. אין ספק שהילדים חייבים טיפול נפשי, כמו א', וכמה שיותר מהר".

מה מונע מכם לתת להם טיפול כזה כבר עכשיו?

ד': "היא והילדים מקבלים טיפולים פרטיים, אבל העלות מאוד גבוהה והתור לטיפול בקופת חולים הוא כחצי שנה. בגלל זה פתחנו מימון המונים באתר Give Back (ראו ברקוד בסוף הכתבה). יש עוד שלושה שבועות לתרומות".

הסלוטייפ זרוק עדיין בחדר

א' לא מסוגלת להעלות בדמיונה שתיאלץ לחזור לגדרה, למקום שבו נרמס גופה והושחתה נפשה. "לקחתי אותה יום אחד כדי להביא מהדירה בגדים וצעצועים לילדים, אבל היא ביקשה שאחנה ממש רחוק", מספרת ת'. "היא לא רצתה אפילו לראות את הבניין, וישבה מכווצת בכיסא. כשנכנסתי לדירה, גם לי היה מפחיד, למרות שזה לא רציונלי. ראיתי על רצפת המטבח את הסוכריות שהקטן סירב לקחת מהאנס, ולידן היתה החרב של הילד. הלב שלי פרפר".

ח' מתפרץ לדבריה של ת': "אמרתי לכן שאם אתן מגיעות לשם, תיכנסו ישירות לחדר השינה. בחדר של הילדה עוד מונח הסלוטייפ שהוא הביא איתו. אנחנו לא מסדרים, כי זו עדיין זירת אונס. נורא כמה היא סבלה שם".

ת' ממשיכה: "כשרצינו לחזור, ראינו שהאוטו של א' חונה ליד הבניין שבו עבד האנס. היא סירבה שניקח את הרכב, רק בגלל שעמדו לידו פועלים. במהלך הנסיעה הביתה עצר לידנו רכב ומישהו דיבר שם בערבית. א' עצמה את העיניים ואמרה 'ערבי, ערבי'. אמרתי לה שתירגע, שהיא איתנו ושאף אחד לא יכול לתקוף אותה".

ד': "אני שמתי לב שהיא לא מסוגלת לראות אנשים עם קפוצ'ון בגלל שהתוקף התלבש ככה. כשהיא הגיעה אלינו הביתה בעלי הרים לרגע את הקפוצ'ון על הראש - והיא מייד נבהלה. ביום אחר, כשסגרנו את החלונות, א' ביקשה שנסגור גם את התריסים, למרות שיש לנו בבית סורגים".

ת' משנה את הנושא: "אתם יודעים, כמו א', גם בעיניי לא בטוח שמדובר באירוע פלילי נטו. א' לא עברה רק תקיפה ואונס, אלא פיגוע. בעצם, אין לי ספק שיש פה רקע לאומני. הרי הוא לא אנס מישהי מהעדה שלו, הוא בחר ביהודייה. הוא לא היה צריך להרוג אותה פיזית עם הסכין, הוא רצח את הנפש שלה".

ח': "אולי מישהו מהבוסים שלו העיר לו או כעס עליו, והוא הרגיש מושפל וחיפש דרך לנקום ביהודים? הוא אולי התביית עליה כי היא יפה, אבל זו עדיין החלטה לבצע אונס ביהודייה".

ר': "אני מסכימה איתם. הרי אם רק גבר עליו היצר, מדוע נסע בלילה כל הדרך מתל שבע עד לגדרה? לא היה יכול לחפש קורבן בסביבתו הקרובה? המדינה לא יכולה להתנער מההיבט זה".

א' משוחחת איתכם על העתיד שלה?

ר: "היא מבינה את הצורך במימון המונים, ולא רק בגלל הטיפולים הנפשיים. היא תיאלץ לעבור דירה, תצטרך מזון, טיטולים לילד הקטן, בגדים, צעצועים. אני גם לא יודעת מתי היא תוכל לחזור לעבודה, אבל אני אופטימית. היא חזקה, יש לה המון תעצומות נפש, והמשפחה עוטפת אותה".

לתמיכה בקורבן האונס מגדרה