אנרכיה בכשרות: מי יפרום את הפלונטר?

ביום ראשון שעבר האווירה באולם הישיבות בקומה השלישית של בניין משרד הדתות בירושלים היתה חגיגית במיוחד. בזה אחר זה התכנסו בכירי מפלגת ש"ס - ובראשם שר הפנים ושר הבריאות אריה דרעי, ושר הדתות מיכאל מלכיאלי, כשעל פניהם חיוך רחב. לא היתה זו תחושה של אנשים שנכנסים בפעם הראשונה למשרד שאינם מכירים, אלא להפך - מעין חזרה למוכר ולידוע. בעלי הבית, היתה התחושה ברורה, שבו הביתה. והם כאן כדי לבצע שינויים מרחיקי לכת שישפיעו על כל אזרחי מדינת ישראל. אבל מה בדיוק יהיו השינויים האלה? זו השאלה הגדולה.

והיא חשובה לכולם. אחרי הכל, גם אם אין לכם שמץ של מושג מה זה בד"ץ העדה החרדית או חתם סופר - יש סיכוי סביר שבכל יום אתם אוכלים אוכל שמפוקח על ידי אחד הגופים האלה. אפשר לדבר עד מחר על נישואים אזרחיים או על תחבורה ציבורית בשבת, על קצבאות האברכים או על גיוסם לצה"ל - אבל על פי הערכות, כמעט 80 אחוזים מהאוכלוסייה אוכלים בצורה זו או אחרת אוכל כשר.

למנוע יחסי משגיח־מושגח

והרי תקציר החדשות ממהומת הענק שהתרחשה בתחום הכשרות בשנתיים האחרונות: עם הקמת הממשלה הקודמת הבטיח שר הדתות דאז מתן כהנא לבצע רפורמה בכשרות. כבר שנים ארוכות שהכשרות אינה במיטבה, וזה בלשון המעטה, בין השאר מפני שמי שמשלם למשגיחי הכשרות את משכורתם הם בעלי העסקים. כך נוצר מצב שנקרא יחסי "משגיח־מושגח", העלול לגרום ללחץ מצד בעל העסק על המשגיח שלא ליטול ממנו את תעודת הכשרות, למרות בעיות כשרות שיתגלו.

כהנא סיפק את הסחורה והציג רפורמה מקיפה: השלב הראשון, שכבר נכנס לתוקף בשנה שעברה, כולל פתיחה של אזורי הכשרות, כך שכל מועצה דתית תוכל לספק שירותי כשרות בכל מקום בישראל. שלב זה פועל כעת, אך ללא הצלחה יתרה; השלב השני והמשמעותי, שאמור היה להיכנס לתוקף בתחילת החודש, כולל ביטול המונופול של המועצות הדתיות על שירותי הכשרות, ובמקומן פתיחה של תאגידים פרטיים שיתחרו על לב הלקוח ויציעו שירותי השגחה. הרבנות הראשית היתה אמורה לשמש, על פי הרפורמה, רגולטור - לפקח על פעילות התאגידים ולהפעיל מערך משמעותי של מפקחים מטעם יחידת ההונאה בכשרות. כל זה, כאמור, לא קרה.

כבר עם הצגת הרפורמה נעמדו הח"כים החרדים והרבנות הראשית על רגליהם האחוריות. במשך יותר משנה הם נאבקו בה בכל הכוח. כשפקידי הרבנות הראשית, בראשות המנכ"ל לשעבר הראל גולדברג, ניסו לבצע את המוטל עליהם ולהוציא לפועל את הרפורמה, מועצת הרבנות הראשית שמה להם רגליים. במקביל, שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן, שאמור היה לתקצב את הקמת גוף האכיפה, לא הכניס שקל לקופה ומנע דה־פקטו את החלת הרפורמה. התוצאה: לא מונה ממונה לרפורמה, תקנות קריטיות לא תוקנו, והכאוס ברבנות הראשית חוגג. בשבוע שעבר, פחות משעה לאחר הקמת הממשלה, חתם שר הדתות הטרי מיכאל מלכיאלי (ש"ס) על צו שדוחה את כניסת הרפורמה לתוקף למשך חצי שנה - וכך הגענו למצב שבו אנו נמצאים כעת. ההגדרה הנכונה למצב זה היא לימבו - לא כאן ולא שם. לא לבלוע ולא להקיא. במפלגות החרדיות חולמים לבטל לחלוטין את הרפורמה, שאותה הם מתארים במילים קשות; במפלגת הציונות הדתית מעוניינים להגיע למצב חדש ומשופר יותר, כדי לבטל בין היתר את שיטת "משגיח־מושגח" הקלוקלת. בינתיים, הצרכן סובל ממשגיחים שלא מעוניינים לעבוד, ממפקחים שמקבלים שכר נמוך, מיחידת הונאה לא קיימת ומעל הכל - מאנדרלמוסיה דווקא במערכת שמשפיעה על האוכל של כולנו.

"רפורמה שמשנה הכל מהיסוד"

"היה ברור מלכתחילה שיהיה מאוד קשה ליישם רפורמה כזו, כי היא משנה מהיסוד את כל הרגולציה של הכשרות, את הסמכות של המועצות הדתיות ושל רבני הערים. מדובר בפרוצדורות לא פשוטות", מנתח את המצב תני פרנק, מנהל המרכז ליהדות ומדינה של מכון הרטמן, שיעץ לשר כהנא בכנסת הקודמת בנוגע לרפורמה.

"אחת הסיבות שהרפורמה כללה את שלב הביניים, שהוא פתיחת אזורי הכשרות, היא ההבנה שלא בטוח שהיו מצליחים להפעיל את הרפורמה כולה בזמן. גם מי שעסק ברפורמה ידע שגם אם הממשלה הקודמת היתה ממשיכה כרגיל, היה סיכוי קלוש להגיע למצב שהכל מוכן עד תחילת השנה". עם זאת, פרנק אומר שהיו חלקים ברפורמה שהיו צריכים להיות כבר לקראת מימוש - מה שלא התרחש בגלל ההתנגדות העיקשת של הרבנות הראשית. "לא היתה עבודת הכנה, לא היה ממונה, לא נקבעו כללים, לא הוסדר נושא הרישיונות. הרפורמה פשוט לא היתה מוכנה".

יוזמי הרפורמה אינם מסתירים את תסכולם מהמצב שנוצר. "אני מאוכזב בשביל אזרחי ישראל", אומר ח"כ מתן כהנא (המחנה הממלכתי). "יש כאן רפורמה טובה, שהולכת ליפול רק בגלל פוליטיקה. אם הם יהיו נחושים לבטל את הרפורמה, לא תהיה להם בעיה אמיתית. זה ייקח זמן, אבל זה יקרה. צריך לומר: זה דבר אווילי. אם תיתן לנתניהו לכתוב איך בעיניו הכשרות אמורה להיות במדינת ישראל, הוא היה כותב בדיוק את התוכנית שלי עם שינויים קלים".

ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), שעמדה בראש הוועדה לשירותי דת בכנסת הקודמת, סוברת כי לא יהיה כל כך פשוט לממשלה הנוכחית לבטל את מה שנעשה. "נתנו לש"ס את משרד הדתות, נתנו לחתול לשמור על השמנת. אני שומעת את הטענות שהם הולכים לבטל את רפורמת הכשרות. צריך לומר: הם לא פוגעים בי אלא בכולנו. אם יבטלו את הרפורמה - אתה ואני נשלם על זה ביוקר. הרפורמה פתחה את השוק. נתנה אופציות לרבנות לעבוד בצורה מוסדרת יותר. הם רוצים לבטל את הרפורמה? זה לא יהיה להם כל כך פשוט. הם עוד לא יודעים עם מה הם מתעסקים. בניתי את הרפורמה בצורה כזו ששר הדתות לא יוכל לזוז בלי הוועדה שאחראית לתחום. שיהיה להם בהצלחה עם שר דתות מש"ס ויו"ר ועדה ממפלגה אחרת".

אולי היו טעויות שעשיתם בדרך? אולי הייתם צריכים להגיע להסכמות יותר רחבות עם הח"כים החרדים ועם הרבנות הראשית?

ח"כ כהנא: "בנסיבות שבהן פעלנו לא היתה לנו שום דרך אחרת, כי האופוזיציה פעלה כנגד כל דבר שהקואליציה הביאה. גם כשהבאתי דברים מאוד טובים הם נלחמו, כי מטרתם היתה להפיל את הממשלה והמטרה קידשה את האמצעים. ההתנגדות אינה עניינית אלא פוליטית, ובהקשר של ש"ס היא גם נובעת משחיתות עמוקה שיש במערכת הכשרות, שהנהנים העיקריים בה כיום קשורים אליהם באופן הדוק".

ח"כ מלינובסקי: "מתן כהנא ניסה לרקוד על כל החתונות, ובסוף נפל. במקום לחוקק חוק צר, הוא נסחף למשהו ענק, מסובך ובלתי בשל. הוא ניסה לרצות את כולם והכניס את כולנו לברוך. נכנע ללחצים של רבנים. במקום להתקדם, הוא היה נתון ללחצים ולא היה לו מספיק אומץ לעמוד מול כל הרבנים. הוא בחור טוב, אבל להיות בחור טוב זה לא מקצוע. הרפורמה הגיעה לכנסת כשהיא לא בשלה".

יצוין כי למרות שמלינובסקי תוקפת את כהנא, מדובר בנושא ששר הדתות מתגאה בו. במשך תקופה ארוכה ניסה כהנא להגיע להסכמות עם רבנים, כדי שהרפורמה תעבור ללא מהומה. לבסוף הוא לא הצליח לעשות זאת בגלל ההתנגדות העזה כלפיו.

אחת הסיבות להתנגדות היתה סעיף שנוי במחלוקת, שלפיו שלושה רבני ערים מכהנים או רבני עיר לשעבר יכולים לספק כשרות אלטרנטיבית לרבנות. "אני הייתי שמח שרק הרבנות הראשית תקבע מהי כשרות", אומר ח"כ כהנא בפירוש ומבהיר: "גם אני לא אהבתי את נתיב שלושת הרבנים, אבל ידעתי שהרבנות לא תשתף פעולה, והייתי חייב שמישהו יגדיר מהי כשרות. אני לא רוצה שכל רב מקומי יקבע מהי כשרות, וגם אני קטונתי מלעשות זאת".

השאלה: מה עושים עכשיו?

השאלה הגדולה היא מה עושים כעת. לאחר הפסקה של שנה וחצי חזרה ש"ס לשליטה מלאה על משרד הדתות, והצהרת הכוונות שלה ברורה. אך גם לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' יש שליטה על מה שנעשה בפועל, משני כיוונים פוליטיים שונים: ראשית, כל הצעת חוק שירצו לקדם תצטרך לעבור דרך ועדת הדת בכנסת, בראשות ח"כ שמחה רוטמן; שנית, אם שר האוצר יבקש לעצור את ביטול הרפורמה, הוא יוכל להפעיל מנופי לחץ כבדים על יו"ר ש"ס, השר אריה דרעי.

בהסכמים הקואליציוניים, שאליהם הגיעו אחרי מו"מ קשה וסיזיפי במיוחד, נכתב כך: "יוקם צוות שיגיש לממשלה בתוך 60 יום הצעת חוק מוסכמת על סיעות הקואליציה, שתכלול בין היתר מנגנון להפרדת יחסי משגיח־מושגח שיקבע בחקיקה ראשית סטנדרטים אחידים בכשרות, מניעת פגיעה במעמדם התעסוקתי של משגיחי כשרות, תיקון חוק איסור הונאה בכשרות באופן שיאסור מצג כשרותי שאינו לפי הגורם המוסמך בחוק, גם ללא המונח 'כשר', שמירת סמכויות היחידה לפניות הציבור וסמכויות המפקחים של הרבנות הראשית".

הניסוח המפורט אינו מקרי. על השולחן מונחות כרגע שתי הצעות חוק: הראשונה, של ח"כ משה ארבל (ש"ס), נועדה לבטל את רפורמת הכשרות לחלוטין; השנייה, שהגיש במקור שר התפוצות אופיר סופר (הציונות הדתית), מבקשת לערוך שינויים משמעותיים בחוק כדי שמצד אחד הדברים שיש צורך לתקן יתוקנו, ומצד שני התינוק לא יישפך עם המים. ניסוח ההסכמים הקואליציוניים, אם אכן יבוצעו כפי שנכתבו ובסדר הזמנים הרלוונטי, נועד לכך שהרפורמה תבוטל, אך החלקים שמסדירים את הכשרות ואת יחסי משגיח־מושגח - יישארו על כנם.

"מה יקרה עכשיו - זו תעלומה; מה יקרה בעתיד - זו נבואה", אומר באירוניה תומר בן־צבי, יו"ר "כושרות", ארגון דתי־לאומי שהתנגד לרפורמה באופן משמעותי בשנתיים האחרונות. "יש כיפופי ידיים בין הפוליטיקאים, ובינתיים מצב הכשרות בכי רע. בשלב ראשון המשמעות לצרכן לא תהיה דרמטית, אבל ככל שלא תהיה אכיפה של כשרות המצב ילך ויחמיר. כבר היום אין אכיפה. הפקחים של יחידת ההונאה בכשרות, שאמורים להיות חוד החנית, לא עושים כלום לאחר שהיחידה פורקה כמעט לחלוטין, וגם מי שאוכף - ב־75 אחוזים מבטלים את הדו"ח. אין אכיפה, ואיש הישר בעיניו יעשה. לאט־לאט יצוצו כאן כל מיני חברות כשרות פיקטיביות ובעייתיות".

ובינתיים, בצל האנרכיה בכשרות, בארגון כושרות יזמו רשימה שחורה של חברות כשרות שפועלות שלא כדין לדעתם. בהנחה שרפורמת הכשרות לא תבוטל, יש כמה הצעות לטיפול במחדלים הקיימים. בהצעת החוק של הציונות הדתית, שמאחוריה עומדים אנשי כושרות, מבקשים לקדם הקמת חברה ממשלתית שתעסיק את המשגיחים, ובכך לנתק את הקשר בינם לבין בעלי העסקים. הבעיה המרכזית עם הצעה כזו היא שהיא דורשת את הקמתה של חברה ממשלתית, דווקא כשממשלות ישראל מבקשות לצמצם כמה שיותר את החברות הממשלתיות הקיימות ולעודד את התחרות במשק.

יוזמה אחרת מבקשת לאפשר לתאגידים פרטיים לקום, כפי שהוצע ברפורמת הכשרות, והמפקחים יהיו מטעם הרבנים המקומיים. מדובר ביוזמה שכבר פועלת בצורה זו או אחרת בהובלת רב העיר פתח תקווה, הרב מיכה הלוי, ואשר זוכה לאהדה ולתמיכה יחסית מצד גורמים העוסקים בנושא. המידע שמעבירים המשגיחים באמצעות טאבלטים מגיע ישירות למועצה הדתית, ומפקחים מטעמו של הרב הלוי בוחנים אם אכן ההשגחה נעשית כנדרש. הבעיות שמתגלות מגיעות לרב העיר עצמו, והוא זה שמכריע מה לעשות.

"צריך להוציא את ניהול הכשרות מהמועצות הדתית. לרב לא צריך להיות קשר לכסף - מטוב ועד רע, שידבר נטו כשרות", אומר הרב הלוי. הפתרון מבחינתו ברור: "צריך לחלק את ישראל לאזורי כשרות ולא לאפשר תחרות פתוחה כפי שהציע מתן כהנא. במסגרת תחרות פתוחה יהיו אזורים מופסדים ואזורים מורווחים, וממילא תאגיד פרטי לא ירצה לספק כשרות לאזור שבו הוא לא מרוויח. במצב כזה לעיר כמו פתח תקווה, שבה יש 570 עסקים, כל החברות הפרטיות האלו ירצו להגיע, אבל מה עם מקומות מופסדים? אף אחד לא ייקח אותם. יש לנו בית ספר לחינוך מיוחד שבו יש קונדיטוריה, אנחנו לא גובים מהם כסף - זה המינימום שבמינימום. אבל תאגיד כשרות לא היה פועל כך. מי ייתן למקומות כאלו כשרות?".

מה אתם מציעים בעצם?

"הרפורמה היתה מורידה לפחות 30 אחוזים מבתי העסק עם הכשרות, מכיוון שיש אזורים שהתאגידים לא יגיעו אליהם. כשאמרתי את זה למתן כהנא הוא אמר לי שהוא יודע שיש חסרונות לרפורמה, אבל הוא חייב להציג מתווה שמסתדר עם עולם התחרות. אני לא מבין איך ניתן לספק כשרות במקום אחר שאינו בשליטתך. בסופו של דבר, העיניים של הרב שחותם על התעודה צריכות להיות שם. אם בית עסק חושב שיש לו אפשרות למצוא פתרון אחר, אז אין לו בעיה לפשל בפני הרב הנוכחי. כשהרפורמה התחילה אמרו לי: 'אין בעיה, אתה מחמיר. מחר נוכל לקבל כשרות מרב אחר. חייבים ליצור הרתעה נכונה לבעל העסק כך שיעבוד על פי הכשרות. כיום אין יכולת לספק שירותי כשרות אמיתיים. אין לי טענה לאף רב מקומי, כי כרגע זה פשוט לא אפשרי טכנית לספק שירותי כשרות ראויים. כיום, ב־2023, אין לרב מקומי הכלים להעניק שירותי כשרות".

בשיטה של פתח תקווה, מסביר הרב הלוי, הופעל מכרז שקבע כי חברת ניהול הכשרות תעסיק את המשגיחים לפי שעות, בלי קשר למספר העסקים שבהם הם פועלים. המשמעות היא שמשגיח מקבל את המשכורת, בין אם עסק הפסיק לקבל כשרות ובין אם לא. "כשהגעתי לכאן היו 250 תעודות כשרות בפתח תקווה. היום יש 570 עסקים עם תעודת כשרות. יש היום כוח אדם יעיל, שעובד במשרה סטנדרטית ויש הפרדה ברורה בין ההשגחה לניהולה. כמה זמן משגיח צריך להיות בבית העסק? זה נקבע על פי קריטריונים של הרבנות הראשית, והעסקים כבר לא יכולים לומר שהמשגיחים רק לוקחים כסף ולא מגיעים".

"70 אחוז מהציבור רוצה כשרות", אומר עו"ד שלמה דיין, מנכ"ל "כשרות באחריות". "אנחנו מוכיחים שאפשר גם אחרת. אנחנו לא חברה שבאה לעשות כסף על גבם של המשגיחים אלא חברה הלכתית, שמגיעה ממקום דתי ורוצה לספק שירותי כשרות יעילים. לאחרונה זכינו במכרז של צה"ל לאספקת שירותי כשרות ל־50 בסיסים, והיד עוד נטויה. צריך לומר - גם בתי העסק וגם המשגיחים מרוויחים מהמצב הקיים. בקורונה למשל היינו היחידים ששילמו למשגיחים על התקופה של החל"ת; משגיחים במקומות אחרים התחננו לבתי העסק שישלמו להם, והם סירבו כי בעצמם לא הצליחו להרים את הראש מעל המים".

"בהתחלה היו לא מעט משגיחים שהתנגדו לנו, גם כי לא הבינו מה אנחנו עושים וגם כי היה עשירון עליון שהרוויח הרבה מהבלאגן", מספר יו"ר הדירקטוריון, עו"ד שלום שמעון. "בזמן שרוב המשגיחים עבדו קשה וקיבלו פחות מ־6,000 ש' במשכורת, היו 10 או 15 שסידרו לעצמם חמישה או שישה בתי עסק, שבהם קיבלו יותר מ־10,000 ש' בחודש תמורת עבודה של שעתיים ביום. היום כל המשגיחים מקבלים משכורת בסיס של 7,500 ש', יש כוח אדם יעיל, במשרות סטנדרטיות. היום המשגיחים מבינים היטב שזה טוב להם וטוב לבתי העסק".

השיטה של הרב מיכה הלוי אינה חפה מטעויות. למעשה, יש לא מעט ערים בישראל, וביניהן חיפה ותל אביב למשל, שבהן אין רב עיר ואין מי שידחף את הנושא. עוד חיסרון: מדובר במתווה שקשה להגיע בו לאיתנות כלכלית, בניגוד לתחרות שהציעה רפורמת הכשרות.

פרנק סובר כי חברה ממשלתית היא רעיון פחות ריאלי, לעומת מתווה כמו זה שמתרחש בפתח תקווה. "המפלגות ינסו כמה שפחות להסתבך, ולכן אני לא בטוח שיקימו חברה ממשלתית. הדבר יצריך עוד רפורמה משמעותית, אולי יותר מסובכת מהרפורמה של כהנא במושגים מסוימים, מכיוון שהוא דורש ייצור של מנגנון העסקה על ידי המדינה. בנוסף, בימים אלה החברות הממשלתיות הולכות וקטנות, וסמוטריץ' לא בדיוק תומך בהלאמה ובריכוז אלא בהפרטה. יש יותר סיכוי למודלים כמו זה של הרב מיכה הלוי או על בסיס הרפורמה הקיימת".

מה שברור הוא שכעת צריכים גם בש"ס וגם בציונות הדתית לקבל החלטות שיגזרו את גורלה של מערכת הכשרות בישראל בשנים הקרובות. לאחר שחתם על דחיית הרפורמה בכשרות בחצי שנה, היו כותרות שטענו כי רפורמת הכשרות בוטלה על ידי השר מלכאלי, אך יש להבין שמדובר כרגע בפלסטר בלבד, שאולי נועד להרדים מעט את השטח ולהרגיע את הזעם החרדי על הרפורמה השנויה במחלוקת.

שירותי כשרות אלטרנטיביים

ובעוד הפוליטיקאים מתנצחים, ייתכן שדווקא צעד בכיוון אחר לגמרי יכריע את הכף.

בעתיד הקרוב צפויה לעלות מחדש על השולחן דרישת ארגון רבני צהר לאפשר להם לספק שירותי כשרות למוצרים מיובאים.

דיון בנושא בבג"ץ נדחה מכיוון שהרפורמה אמורה היתה להיכנס לתוקף – מה שהיה מייתר אותה, אך העובדה היא שהרפורמה לבסוף לא נכנסה לתוקף כמתוכנן. העתירה יכולה לפתוח את הדלת בפני תאגידים פרטיים שיוכלו לספק שירותי כשרות אלטרנטיביים, בעוד יתר המרכיבים של הרפורמה רחוקים מכלל מימוש.

על הפוליטיקאים לקבל החלטות במהירות. פרנק סבור שאם המפלגות מעוניינות לבצע שינויי חקיקה, עליהם לעשות זאת במסגרת חוק ההסדרים, אותו חוק שבאמצעותו נכנסה הרפורמה מלכתחילה לספר החוקים של מדינת ישראל. "החלופה הפוליטית היחידה לשינוי מהיר היא חוק ההסדרים, שאותו רוצים להעביר עד סוף מארס הקרוב. זה יאתגר אותם, ולכן לא בטוח שבטווח הנראה לעין נראה שינוי משמעותי, והם בהחלט עלולים להסתבך עם העניין עוד יותר".

shishabat@israelhayom.co.il