רגע מנחם: הפינה של מנחם הורוביץ הפכה לאלטרנטיבה לחדשות המתישות

לחברות החדשות יש אתגר שהולך וגדל: איך לגרום לאנשים לצפות במהדורות החדשות, בעולם שבו החדשות זורמות בכל דקה ודקה באינטנרט, ברדיו וברשתות החברתיות, וההמתנה המסורתית לשעה שמונה בערב כבר לא רלוונטית. או במילים אחרות: איך לספק אלטרנטיבה ראויה לצופים.

אחד הפתרונות שצצו הן סדרת כתבות. מדובר ברעיון שקיים כבר שנים רבות, אבל תפס תאוצה אי-שם ב-2013, בחדשות 13, כשמנכ"ל החברה באותם הימים, גולן יוכפז, הפך את הסדרות המדוברות לפינה קבועה במהדורות. חלקן היו מצוינות, חלקן פחות, וחלקן – הו, הרבה פחות.

בתוך הררי החדשות המפחידות והמתישות, צצה גם הפינה שהפכה באופן מפתיע לאחת האהובות עלי בטלוויזיה כולה: פינתו של מנחם הורוביץ בתוכנית "תוכנית חיסכון" בערוץ 12. הכתב המיתולוגי מהצפון נפרד לפני 15 שנה מהסיקור החדשותי, ומאז הוא מגיש את הפינה, שחותמת את תוכנית הכלכלה בשעות הפרה-פריים - ומעבירה את הצופים אל מהדורת החדשות המרכזית.

לפעמים הורוביץ פוגש בגפו בעלי עסקים קטנים ביפו, ומתעניין בקרמיקה. לפעמים הוא לוקח את אשתו, תחיה, מהבית למפעל חרוזים (השניים גם סייעו לעסקים בתקופת הקורונה, ובימים אלה מבקרים ילדים חולים). ולעיתים הוא בודק את השטח עם רפי גינת.

יותר מכל אני אוהב את החיבור של הורוביץ לשף שאול בן אדרת. כשהשניים מטיילים במוצבים, הם מסוגלים לגרום אפילו לי לרצות לבשל ללוחמים ימיים בצוללת 400 מטרים מתחת לפני המים. אני אוהב גם את החיבור שלו עם הדיאטנית ד"ר מאיה רוזמן, שאוסרת עליו לאכול כל דבר טעים. מרתק אותי לראות איך הוא הופך לידה לילד בחנות ממתקים שנאסר עליו לנגוס בשוקולד. באופן כללי, בגלל הורוביץ ופינתו אני מוצא את עצמי מבזבז חצי מזמני בבדיקת ערך קלורי.

מותר לקנא בהורוביץ על שתפס את אחד התפקידים הנחשקים כיום בטלוויזיה. אבל הרעיון שבכל ערב תשודר כתבה אחרת באורך שש דקות, משלל לוקיישנים שונים, הוא לא הכי הגיוני - ומאוד לא פשוט לביצוע.

בסופו של דבר, הורוביץ הוא הרבה יותר מפינת צרכנות - גם אם לעיתים התוצרת שלו מעניקה תחושה שהיא נגועה ביח"צ מוגזם. עם בדיחות הקרש שלו, והקול הקטן והסקרן, מדובר בכדור הרגעה שאפשר לבלוע רגע לפני עוד מהדורה שמבשרת על כל מה שרע בעולמנו ובנו. ומזה באמת שלא חסר.