"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
זאב מסך

המסכה של "הזמר במסכה": קבלו את... את מי בעצם?

"הזמר במסכה" מזיעה ממאמץ, אבל האמת היא שמפורסמים סוג א' לא יתקרבו אליה

,עודכן
0השמעה
הזמר במסכה. מי האנשים האלה?, צילום: יח"צ

כשצועקים "מי זה? מי זה?" לעבר אדם מפורסם - קיימת סכנה (מבחינתו) שהוא לא יהיה מפורסם מספיק כפי שמצופה ממנו. הואיל וכך, רגע החשיפה ב"הזמר במסכה", שבו המודח השבועי מוריד מסכה ומסתובב לעבר המצלמות, הוא קרינג' בגדולתו. כי אותם סלבריטאים תמיד יהיו פחות מוכרים, מעניינים וחשובים מכל הניחושים שהודבקו להם כששרו מחופשים.

גם המפורסמים מבינים זאת. ברגעי החשיפה כולם נבוכים, מתפתלים על הבמה בניסיון להסביר את החלטתם להשתתף בתחרות הטראש, ואם זה אומר שיעשו הכל בשביל כסף ותשומת לב. וצדי צרפתי לא יאמין ויגיד "אני לא מאמין, אני לא מאמין". ועידו רוזנבלום יטפח על שכם הסלב שעבד על השופטים. אבל אולי פשוט לא זיהו אותם כי הם לא מפורסמים מספיק?

כל הדרמה של "הזמר במסכה" בנויה על ניפוח המתח והמסתורין סביב דמויות המתחרות בקריוקי תחפושות. לפיכך, התוכנית והערוץ יעשו הכל כדי להעצים את הדרמה ולבלבל: נותנים רמזים שניתן לפרש איך שתרצו, שרים באנגלית כדי להקשות את זיהוי הקול, ואת ההקלטה מעבירים ערבול, מיקס ותיקונים לפני ביצוע בפלייבק.

העונה הוסיפו ג'וקר, שלכאורה יעזור ברמזים נוספים, אבל האם השופטים בכלל מעוניינים לנחש נכון? האם מטרתם העיקרית היא לפגוע בול, או דווקא לבלבל אותנו, הצופים? השופטים לא עובדים בשבילנו, הם עובדים עבור ההפקה. ואם יסבירו את הניחושים בעזרת נימוקי ויקיפדיה מוכנים מראש, ויישבו עם אוזנייה באוזן, וכל הרמזים יקרצו לטוביה צפיר, ואופירה תכריז בביטחון "ערב טוב לך, טוביה צפיר", אז בסוף הצפרדע הזו תתגלה כבוס שלה לשעבר, יורם ארבל. הלם, הלם, הלם.

"הזמר" היא תוכנית טלוויזיה, והיא מזיעה ממאמץ לייצר תחרות אמינה (ובדרך כלל מצליחה). אך כשהשופטים מפליגים בניחושים מופרכים, צריך לזכור שזו עדיין תחרות תחפושות בין מפורסמים סוג ב' או ג'. היא לא מושכת איי־ליסטים, ולכן ברגע החשיפה רוזנבלום יכריז קודם את התואר של הסלב, ורק אחר כך את שמו. למשל, "שדר הספורט האגדי יורם ארבל". כי חייבים להסביר לצופים.

אז זה לא יהיה טרנטינו, ולא בני גנץ. לא אסי כהן, ולא עומר אדם. מפורסמים מהזן שמתרחק מריאליטי או מראיונות לא יתקרבו לשם. ואם מבטיחים בפרומו ש"נתניהו יהיה מופתע מההדחה הקרובה", תהיו בטוחים שלא מדובר בשרה או ביאיר, לא במנדלבליט ולא באילה חסון.

"הזמר במסכה" מרחיבה למקסימום את מאגר השמות, ומנפיצה לאורך העונה ניחושים מופרכים כדי שרסקין ישאל את קושמרו בשידור אם הוא החילזון. אבל בסוף, הליהוק מסתכם בכמה טאלנטים של קשת, ספורטאי או שניים (אורי ששון, שחר פאר, מאור בוזגלו), זמרים שפג תוקפם (יזהר כהן, מיכל אמדורסקי) או בומרים שעלינו להסביר לילדים מי הם. איתמר גרוטו היה אפונה, נחמיה שטרסלר היה קיפוד. אז שלא יעבדו עליכם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר