"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
המתמטיקה של הזעקה: מהותה של מצוות תקיעת השופר
זה רעיון כל כך ברור ועוצמתי, שאומר שעכשיו לא מתפללים בטקסטים, אלא בשמיעת השופר • כך עומד בראש השנה כל אדם ומברך ותוקע, כי זו שלו לצעוק - ואבא כבר יבין
תקיעה בשופר | צילום: אורן בן חקון

המתמטיקה של הזעקה: מהותה של מצוות תקיעת השופר

זה רעיון כל כך ברור ועוצמתי, שאומר שעכשיו לא מתפללים בטקסטים, אלא בשמיעת השופר • כך עומד בראש השנה כל אדם ומברך ותוקע, כי זו שלו לצעוק - ואבא כבר יבין

קובי אריאלי
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

בעיצומו של ראש השנה נקלעתי לוויכוח הלכתי סוער, שנגע לאופן המדויק שבו יש לתקוע את ה"שברים". כידוע, תקיעת השופר נחלקת לתקיעה (קול ממושך ואחיד), שברים (גניחה שבורה לשלושה קולות) ותרועה (יללה מרוסקת לתשעה קולות). הוויכוח היה אם אורך התרועה צריך להיות שווה לאורך השברים. זהו למעשה ויכוח הלכתי ישן ומוכר, השב וניעור מדי ראש השנה. אני מספר על הוויכוח כדי להסביר עד כמה תקיעת השופר מלאה שאלות מסובכות: מהי בדיוק התרועה, גניחה או יללה? ומהו אורכה? והאם צריכים הקולות להישבר באופן מדויק או מספיק פשוט להשמיע שלוש יבבות אקראיות באמצעות השופר?

וכל הדיונים האלה נשמעים מוזרים מאוד כשחושבים עליהם, שהרי מהי תקיעת שופר? על פי כל הוגה וכל מפרש, תקיעת השופר אמורה לסמל את הקול הפשוט, הבסיסי. את קול הזעקה המתפרצת. השופר הוא לא כלי נגינה. הוא אינו אלא צינור מגבר, שמשמיע בקול רם יבבה פנימית היולית, בלתי מעובדת, שאין בה טקסט ואין בה תוכן לבד מהיותה מה שהיא בעצמה: צעקה. תפקיד התקיעה העיקרי הוא להביע את האמונה באלוקים ואת קבלת עול מלכותו באופן הכי נמוך ופשוט כהצהרה בסיסית על כך שאנו ברואיו.

קול השופר מנסה אפוא לחקות קולות אחרים המוכרים לנו היטב: את קולות בעלי החיים (זאת נוסף על תפקידים אחרים של השופר, כמו לעורר את הלבבות לתשובה. גם זו מטרה המושגת בידי אותה צעקה פשוטה).

הנה, הרעיון הכל כך ברור ועוצמתי הזה, שאומר: עכשיו לא מתפללים בטקסטים כתובים היטב ולא מתפלפלים ברעיונות ובאידיאות, אלא עכשיו נובחים וצועקים - הופך להיות, בידיה של ההלכה, להליך מתמטי מסובך שבו צריכה היללה להיות מורכבת מכך וכך יבבות, ואם חסרה יבבה אחת אולי אין יוצאים ידי חובת המצווה וחשבונות מסובכים והאם זה אוטווווו או טואוטווווווו או אוטוווו טואוטוווו. אוי, כמה פרוצדורות. כאילו החתול, לפני שהוא מיילל, או הכבש לפני שהוא חונב - רצים אל לשכת רב היער כדי לקבל הנחיות לגבי שיעור היללה. לא. הם פשוט משמיעים קול. אז למה כל זה?

האמת היא שהסתירה הזו מסבירה בצורה הטובה ביותר את הקונפליקט האמוני, שבו רעיון ומעשה משמשים בערבוביה. אז זהו, הסברתי לבתי החכמה ששאלה את השאלה זאת. שאנחנו בסופו של דבר לא חתול וכבש. וכשאנחנו מחקים חתול וכבש, אנחנו לא משמיעים את הקולות שלהם, אלא פועלים כפי שפועל יצור תבוני בשעה שהוא מנסה להביע רעיון חייתי. וכיוון שהתורה כתבה עבורנו את הרעיון הזה ואת אופן הביצוע שלו, אין לנו אלא את הכללים הכתובים ומסורים לנו; וכך עומד בראש השנה יצור תבוני ומברך ותוקע ומריע תקיעה, שברים תרועה, תקיעה; כי זו הדרך התבונית והיהודית שלו לצעוק: מיאו, אבא. והוא כבר יבין. הוא כבר הבין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...