משואות VIP: כשתרבות הרייטינג מתנגשת במסורת

טל פרידמן סירב להשיא משואה ביום העצמאות, ובכך נכנס לרשימה מאוד מצומצמת של אנשים שוויתרו על המעמד. צחוק בצד - האם פרידמן הבין משהו שאנחנו עדיין לא, על הטקס המפואר שכל ישראלי רוצה לקחת בו חלק?

ביום העצמאות הראשון של המדינה טיפסו מאות חניכי גדנ"ע אוחזים בלפידים לקברו של הרצל בירושלים, והשיאו משואות. הכללים הבסיסיים שמוכרים לנו נקבעו ביום העצמאות השלישי: 12 משואות על ההר, שמייצגות 12 שבטים ומדגישות אחדות בעם למרות ערבוב הגלויות והעדות.

בהתחלה נבחרו סתם נציגי יישובים שונים, אבל הפרוטקציות ניצחו, וכבר ב־1960 מחצית מהמדליקים היו ותיקי התנועה הציונית. כעבור שנה, כשישראל חגגה בר מצווה, נבחרו לטקס 12 ילדים שנולדו ביום הקמת המדינה, ובהמשך נבחרו להדליק נציגי מושבות, מעפילים, עולים, מתנדבים, תושבי ספר, מחנכים, גיבורי מלחמות וכן הלאה.

מציתי השלהבות בעשורים המוקדמים של הטקס היו כל כך בלתי זכירים, עד שהיום אין הוכחה לקיומם באינטרנט. ויקיפדיה מספקת נתונים חלקיים בלבד, וחיטוט בארכיונים מגלה כי בשנים ההן העניין הציבורי היה זניח, ולא תמיד ציינו בעיתון את משיאי המשואות. כשכתבו, זה לרוב הבליט את היותם אזרחים רגילים עם סיפור פרטי שיכול לספק השראה.

לטלוויזיה בוודאי יש אשמה בקלקול הטקס המסורתי. הרי במקביל לנסיקת הריאליטי, בשנת 2004 היו מי שחשבו כי נכון יהיה לאפשר לציבור לבחור בהצבעת סמס את המדליק האחרון. זה היה טקס בגוון ספורטיבי, והעם בחר באלי אוחנה, אך כשמיקי ברקוביץ' נדחק החוצה - התפשטה מחאה, והוסיפו אותו כמדליק ה־13.

ב־2008 בוטלה הבחירה באיש החינוך יוסי שדה, אחרי שתחקיר עיתונאי פתח תיבת שרצים עם האשמות על פגיעות מיניות, גניבת ציוד מבסיסי צה"ל ושלל חשדות שיצרו לחץ לבטלה. ואם אנחנו באזור האפור ההוא, רק נזכיר את יהודה משי זהב שהדליק משואה ב־2003.

ואיך קרה שהעסקן אלכס ויז'ניצר הדליק משואה ב־2012, וכעבור שנתיים נעצר בגלל פרשיית השחיתות של ישראל ביתנו, שבה הורשע בגין בקשת שוחד? מישהו בדק מה עם נשיא הונדורס לשעבר, חואן אורלנדו הרננדס, שנבחר ב־2018 למדליק של כבוד והשבוע הוסגר לארה"ב בגלל עסקאות סחר בסמים? אולי הוא עדיין מעוניין לממש את ההדלקה שלא היתה? כמובן, בתנאי שישיג שחרור מהכלא לצורך האירוע. ולתפארת מדינת ישראל.

לא סתם פתאום מדברים ומתווכחים יותר על זהות המשיאים. מארגני הטקס מחפשים זוהר, מעוניינים ברייטינג ובוחרים בהתאם. השמות מטופטפים לתקשורת יום אחר יום, השר מברך, רגע הבשורה מתועד ומופץ ברשתות, וקל להצביע על עלייה דרסטית בכמות הסלבס שזוכים להדליק. ריטה, עידן רייכל, שלומי שבת, יהורם גאון, אורי מלמיליאן, זאב רווח, ליה קניג, לוסי אהריש, אביהו מדינה, גליה רהב, רמי לוי, ציפי שביט - ואלה רק משבע השנים האחרונות.

לכן לא צריך אומץ כדי להיות טל פרידמן, להגיד לא בא בלובה, ולוותר על הזמנה לאירוע שהולך ומתרחק מהקונצנזוס ויוצר הרגשה של קרנבל מקומבנים. טקס הדלקת המשואות בהר הרצל לא נועד להיות ריאליטי VIP וגם לא מכונת הכשרה לעסקנים מפוקפקים. הוא מוכרח לחזור ולהדגיש את האדם הקטן והאלמוני, שיכול לספק השראה לעם שלם. אחרת, בשביל מה לעזאזל אנחנו צריכים את המסורת המוזרה של הדלקת אש וריקודים על הקבר של חוזה המדינה?