"נוצר חיבור נפשי": המסע באוקראינה של הבכירה משניידר

באמצע מארס, שבועות ספורים לתוך הלחימה הקשה, יצאה ד"ר קרן שחר־ניסן (39) לאוקראינה. שחר־ניסן, רופאה בכירה במחלקה לרפואה דחופה במרכז שניידר לרפואת ילדים, נשואה ואם לאורי בן ה־10 ויובל בת ה־7, היתה חלק ממשלחת הסיוע הרפואי הישראלית שהקימה בית חולים שדה בעיר מוסצ'יסקה שבמערב אוקראינה לטיפול בפליטי המלחמה.

היא פגשה שם הורים מודאגים, משפחות שנקרעו מאהוביהן שלא הורשו לעזוב את המדינה, וילדים חולים שניסו להיתלות בכל שבריר חיוך שהמבוגרים יכולים לספק להם. היא אפילו נדבקה שם בקורונה, נפלה למשכב, ואחרי פחות מ־24 שעות חזרה לטפל.

מנומסים וצנועים

לבקשת"שישבת"תיעדה ד"ר שחר־ניסן את חוויותיה ביומן מסע: תינוק עם אנמיה קשה שזקוק למנות דם, אבל בית החולים שאליו הוא אמור להגיע נמצא תחת הפגזות; ילדה בת 3 עם כאבים בעקבות הלחץ העצום שהיא חווה במלחמה; ילד שנותר משותק בארבע גפיים לאחר פרכוס בלתי מוסבר; ובת 7 שהתרגשה לגלות שלמרות המלצות הרופאים באוקראינה, לא תיאלץ לעבור כריתת רגל. פליטי אוקראינה, דרך העיניים שלה.

"הראשונה שפגשתי היתה ארינה, ילדה יפהפייה בת 12 לאם יחידנית, שביתן הוחרב כליל ומאז הן בדרכים ללא יעד מוגדר. היא הגיעה עם חשד להפרעה בקצב הלב. חשד שלא נבדק כמו שצריך, ואין לדעת מתי ייבדק או מתי תראה שוב רופא.

"על אף התלאות שעברו עליהן, הן היו מתוקתקות, לבושות בבגדים אופנתיים ונקיים. מנומסות וצנועות, אסירות תודה על כל בדיקה וכל מחווה. למרות שלא יכולנו להבין אחת את השנייה בלי התרגום של מירי הלל, אחות מלר"ד ילדים שניידר - במבטים הבנו היטב.

"ארינה נכנסה לי ישר ללב. עשינו לה בירור מקיף ובדיקות, הדרכנו את אמה ושחררנו אותן לדרכן. הן ביקשו צילום למזכרת, ואמה של ארינה דמעה. היא הסתכלה עלי במבט שאמר 'גם את, גם את נכנסת לנו ללב'. ברגע הקצר והחד־פעמי הזה נוצר חיבור של הנפש, לא זמני ולא חד־פעמי כלל וכלל".

הכתבה המלאה - במוסף החג ביום חמישי