הודעתה של מי שהיתה עד שלשום יו"ר הקואליציה, ח"כ עידית סילמן, על החלטתה לפרוש מן הקואליציה, משנה את התמונה הפוליטית - ולא בהכרח בכיוון הצפוי.
סילמן עצמה תוכל להצטרף לליכוד, אך לא תוכל לרוץ לכנסת הבאה עם אף רשימה המכהנת בכנסת הנוכחית, אלא אם שליש מימינה יפרוש מהסיעה. יכולים להבטיח לה תיקים בממשלה עתידית, אך איש לא יכול להבטיח לה שתקום ממשלה שתוכל להציע לה מקום סביב שולחנה. היא בהחלט לוקחת על עצמה סיכון.
אם פרשת החמץ בפסח היא הסיבה האמיתית לפרישתה, אין ספק שניתן למצוא פשרה הוגנת (אי אפשר לא לממש את הכרעת בג"ץ בעניין זה, ונכון עשה שר הבריאות, ניצן הורוביץ, כשהורה לבתי החולים להימנע מלהורות לאנשי הביטחון שלהם להבטיח כי חמץ לא ייכנס בשערי בתי החולים. אבל כיוון שהדגש בהכרעת השופטים היה על כך שהמאבטחים נדרשים למלא תפקיד שאינו מעניינם, ניתן, למשל, להציב בשער את משגיחי הכשרות בבתי החולים, למשך שבוע, והם יבקשו מהאורחים לא להיכנס עם חמץ).
אם פרשת החמץ היא עילה, ואכן נסגרו דברים בינה לבין הליכוד בלי שום קשר לפסח, אזי נפתח פרק חדש בסיפורה של קואליציית בנט־לפיד. האופוזיציה לא תוכל להקים ממשלה, אלא אם הרשימה המשותפת תתמוך בממשלת ימין בראשות נתניהו. אבל גם אם הקמת קואליציית נתניהו אינה אפשרית, היא תוכל למנוע העברת תקציב בעתיד, כפי שתוכל למנוע מהממשלה הנוכחית העברת כל חוק שתרצה בו.
סביר להניח שהליכוד יעשה מאמצי־על כדי להוציא מהקואליציה חבר נוסף לפחות. זה אמנם לא יאפשר למפלגה להקים ממשלה חלופית, אך על פי ההסכם הקואליציוני, זה יגרום אוטומטית להחלפת בנט בלפיד עד לבחירות הבאות, שיתקיימו לאחר חודשים מעטים. באופן פרדוקסלי, מה שייראה כהישג לליכוד עשוי להיות יתרון מבחינת מפלגות המרכז־שמאל, שיקבלו - ולו למשך חודשים אחדים - ראש ממשלה המזוהה איתן.
אבל אם זה לא יקרה, כלומר - הקואליציה לא תאבד ח"כים נוספים, אך גם לא תצליח להתרחב בעזרת חלק מחברי הרשימה המשותפת - קיימת עוד אפשרות, והיא הקמת ממשלת אחדות לאומית שבראשה יעמוד בני גנץ. גנץ יוכל להציב כמה תנאים חשובים למהלך כזה. למשל: אי־צירוף הציונות הדתית לקואליציה, מתן אפשרות לסיעות המרכיבות כיום את הקואליציה להצטרף לקואליציה הבאה, והימנעות מרוטציה. תנאי מדיני חשוב יהיה חידוש המו"מ עם הפלשתינים על הסדר קבע, שנפסק ב־2014.
נתניהו, על פי מה שפורסם בתקשורת, העלה אופציות דומות במהלך המו"מ הנואש שלו למנוע את הקמת ממשלת בנט אשתקד. מצב שבו הוא חוזר לזירה למשך כל הקדנציה, בתפקיד שהחוק יתיר לו, עשוי להיות הישג משמעותי עבורו ועבור הליכוד.
המטרות של גוש המרכז־שמאל צריכות להיות כדלהלן: בראשונה - הימנעות מסבב בחירות חמישי בעת הקרובה. זו היתה הסיבה העיקרית להקמת ממשלת בנט־לפיד, וזו צריכה להמשיך להיות יעד גם בצומת הפוליטי הנוכחי. לזעזועים הפוליטיים התכופים עלולות להיות השלכות קשות, הן במישור המדיני־ביטחוני והן במישור הכלכלי, ואסור לחזור לשם.
המטרה השנייה צריכה להיות מניעת הקמת ממשלה בראשות נתניהו. השנים הארוכות בשלטון הרעו עימו, וענן השחיתות המלווה את משפטו צריך להספיק כדי לא להחזירו לכס ראש הממשלה.
המטרה השלישית היא למנוע מחברי "ברית הבריונים", המאיישים כמה ממושבי הציונות הדתית בכנסת ומכתימים את התואר הזה, למלא תפקידים בממשלת האחדות. אם יתממשו כל הדברים הללו, אפשר יהיה, אולי, לברך את ניצן הורוביץ על העילה שהעניק לסילמן - ואותה עצמה, על החלטתה.