בעודי קורא על מעשיו המתוחכמים של חכם הלב המוכשר בצלאל, אני חושב לעצמי שזה קצת מוזר שאלוהים - האל היחיד, המופשט ביותר - טעמו באדריכלות יהיה כל כך הפוך ממופשט. כשה' נותן הוראות לעיצוב המשכן אנחנו רואים שהוא מחייב המון חומרים, המון פיתוחים וקישוטים. זה מוזר שה' המופשט והאמורפי איננו אדריכל מופשט, והרי האל היחיד מייצג לפחות שאיפה למינימליזם, סוף־סוף במקום קרנבל של אלילים - כל אליל נראה אחרת, כל אליל משפיע על תחום אחר - אל יחיד שהוא "אהיה אשר אהיה".
שינוי אמנותי מבורך מהמורכב אל הפשוט - קוביזם אמוני. אבל כשהאל היחיד הזה מבקש מאיתנו לעצב את משכנו - הוא מעצב דווקא קומפוזיציה מסובכת, מלאה חומרים ומרקמים, קישוטים ופיתוחים. אני הייתי מצפה מאל יחיד ומופשט לעצב משהו בדומה לסמארטפון או טאבּלֵט - לוח פשוט, חלק, רבוע, מבריק, בעל כפתור אחד במקרה הטוב.
אבל אז אני מסתכל מסביב ונזכר ביצירתו של האל - העולם כולו, ורואה כמה אהבת הפרטים נטועה בכל פרט ופרט וכמה החיפושית מקושטת, והחילזון מלא מרקמים, והחתול מלא פרווה רכה וציפורניים חדות, והאדם מלא אזורים חלקים ושעירים ועיניים בכל מיני צבעים, מעוטרות בעפעפיים ובריסים ולכל ריס יש הסיפור שלו... כנראה האל היחיד לא מנסה לשקף כיוצר את מופשטותו, הוא דווקא מנסה ליצור מורכבות, רב־גוניות, ולכן בורא עולם בוחר להיות אדריכל "מיושן", רב־פרטים ולא מודרני־פרקטי ופשוט. √
*קובי אוז הוא זמר־יוצר, פזמונאי, מלחין, מוזיקאי, סופר, שדרן רדיו ומפיק מוזיקלי ישראלי
איור: מור פרטוש
אוצר, מילים
כפתור ופרח - מנורת הזהב שבמקדש עוטרה בעיטורים שונים, ביניהם הצמד "כפתור ופרח": פרח כשמו, וכפתור הוא עיטור נוסף, אולי דמוי תפוח. הצירוף הנאה הזה הפך ביטוי שבח לדבר מושלם, בעל תואם פנימי, בדיוק כפי שצריך להיות.
המדרש מספר על אחד מחכמי המשנה ש"בשעה שהיה אדם אומר דבר מתוקן לר' טרפון, היה אומר: כפתור ופרח". בסיפור המשעשע של ביאליק "אלוף בצלות ואלוף שום" - מצטרף הביטוי לסדרת החרוזים המתארים את שמחתם של טועמי התבשיל המבוצל - "וַיֵּאָנְחוּ מִשֶּׁפַע תַעֲנוּג וָנַחַת, וַיִּהיו פֶה אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת, לֵאמֹר: כַּפְתּוֹר וַפֶרַח, כַּפְתּוֹר וַפָרַח! לֹא־בָא כַבֹּשֶׂם הַזֶּה מִימֵי תָרַח!" (להנאה מושלמת, קראו את החרוזים בהברה מלעילית). √
כתיבה: דניאל שרשבסקי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
