בפרשת ויקרא מופיעה התייחסות לאדם שחטא בגניבה או בגזל. הפסוקים קובעים כיצד האדם צריך לפעול ומה עליו לעשות על מנת לכפר על החטא.
אלוהים מאפשר לאדם שחטא בגניבה או בגזל והכחיש, לחזור בו מרצונו, להודות באשמה ולא להמשיך להתחבא.
ואכן אני אישית הודיתי ולא הכחשתי וכמובן שילמתי מחיר כבד על מעשיי.
ההוראה בפרק היא להחזיר את הגזל במלואו. וגם לשלם עוד 20 אחוזים מעל, ובלשון התורה - חמישית.
במקרה שלי, החזרתי עוד לפני המשפט את כל הכסף לכל הבנקים, ולא רק את הכסף, אלא את הסכום שהבנקים הצהירו שנגנב, מה שהיה באופן מפתיע גבוה יותר מהסכום האמיתי בכעשרים אחוז.
לא פחות חשוב הוא שאלוהים מאפשר לחוטא לחזור לחיים הרגילים ולהשתלב חזרה בחברה. הוא מורה לא לתת לחטא ולהשלכותיו לתפוס מקום מרכזי בחיים, כלומר לנסות להמשיך הלאה - "מודה ועוזב ירוחם".
איור: מיכל בן חמו
אני מנסה לחיות חיים נורמטיביים, הקמתי בית, התחתנתי בשנית, יש לי קשר מעולה עם בני ואפילו יש לי כבר שני נכדים. אני מתפרנס ממתן הרצאות וכן מרצה בהתנדבות לחיילים ולבני נוער. השתקמתי.
הדבר היחיד שעוד לא עשיתי הוא להקריב קורבן של אייל לאלוהים. נראה לי ששמונה השנים שריציתי בכלא הן קורבן גדול דיו.
*רוני ליבוביץ', "האופנובנק" לשעבר, היום מרצה ומדריך
***
אוצר, מילים
מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ. כאשר אדם מקריב קורבן סולת לבית המקדש, הפסוקים קובעים שמתוך הסולת והשמן, הכהן לוקח קומץ בלבד, ואותו קומץ הוא שקרב על המזבח. הצירוף הפך לביטוי המתאר את החלק הטוב והמשובח מתוך השלם, ובבני אדם - קבוצת אנשים נבחרת, הטובים ביותר.
באחד ממכתביו של עגנון לבתו מופיעה השורה הבאה: ביום ב' הלכנו אני ואמא תחי' לברך את הד"ר רופין לכלולות בתו. שם מצאנו את שמנה וסלתה של ירושלים החדשה וגם מיני מאפה טובים.
נראה כי הסופר התענג על כפל המשמעות של "שמנה וסלתה" - גם מובחרים וגם מאכלים. וכך בעקיצה קלה הציב זה לצד זה את חשובי ירושלים ואת הקרואסונים.
כתיבה: דניאל שרשבסקי
בשיתוף עם 929 - מיזם ישראלי תרבותי בראשות הרב בני לאו וגל גבאי, המנגיש את התנ"ך בשיח פתוח www.929.org.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו