"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

פרשת צו: עם ריח של עוד

,עודכן

עַל-מַחֲבַת, בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה--מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה; תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים, תַּקְרִיב רֵיחַ-נִיחֹחַ לַיהוָה

ברגע ההקרבה עצמו, מחבר סביבו כל קורבן וקורבן שלושה קצוות: הכהן, האש והאלוה.

ברובם של הקורבנות (מלבד קורבן עולָה והקורבן המוקרב בעבור הכהנים עצמם) ניזונים שלושתם, סעודתם משותפת. אך שונה מנתם של הראשונים ממנתו של האחרון:

"תֹּאכַל הָאֵשׁ" (ו, ג), "יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (ו, ט), אך "רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'" (ו, יד).

הכהן אוכל, האש אוכלת, האל לבדו נותר בשדותיו של הריח. מדוע? מדוע לא תתואר בליעתו של האלוהים את קורבנותיו? הערתם אל תוכו האינסופי? הרי לוּ חשש הכתוב מהזכרת לועו, חושש היה לא פחות לרמוז לאפו ולנחיריו...

סוד הדבר אחר בעיניי.

חוש הריח מחולל תולדות אחרות מחברו חוש הטעם. ההרחה משאירה תמיד טעם של עוד. ההשתוקקות נוגעת בדבר אך לא באה על סיפוקה, אלא מתענגת על הכמעט. אמנם ממלא הריח חדרי בטן ולב, סוחף ומרומם, אבל אינו משביע. כך, בעוד הכהנים והאש יכולים לפוש ולרגוע כשבטנם מלאה - שוועתו של האל כלפי אוהביו התחתונים נותרת בעצם תמידית, היא אינה שוככת לרגע. אפילו כשזוכה באשר ביקשה - פועם בה הגעגוע.

איור: מיכל בן חמו

הגעגוע - כאותיותיו, ההולכות וחוזרות על עצמן - כרוך בעבר ובעתיד, במה שכבר מכיר ויודע ובתשוקה להגיע אליו מחדש. הכוח המאפשר לשוב לאחור באחת הוא כוח הריח, הרי רגע של ריח שאפף בנקודת חיים מסוימת - ישיב אליה באחת ויעלה את זכרה חד וברור.

לא באקראי מִתְכָּנים מעלי הניחוח "אזכרה". "וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַה'" (ו, ח). מתוך אדי הזיכרון צף הגעגוע וקורא, אוחז.

טעם העוֹד יונק מטעם הפעם, ואינו מרפה.

*יערה ענבר עוסקת בכתבים היהודיים, כותבת ומלמדת במסגרות שונות והוציאה ספרים למבוגרים ולילדים

אוצר, מילים

אֵשׁ תָּמִיד.הפסוקים מצווים על הכהנים לשמר את האש הבוערת על המזבח. "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה". דומה שהאש הבוערת תמיד מבטאת את המחויבות התמידית של הכהנים לעבודתם. וייתכן שיותר מכך - ייתכן שהאש מסמלת את האל עצמו, זה שהופיע לפני משה בסנה הבוער, והלך לפני העם בעמוד האש. החידתיות שבאש, המסתורין שבה והחיונית הרבה שבאש המפזזת, הפכו אותה לסמל בתרבויות רבות. נראה שכוח החיים שבאש הוא שהפך אותה גם לסמל זיכרון למתים. כך נפגוש את אש התמיד לצד שמות המתים, כניסיון לשמר פתיל של זיכרון וחיים דרך האש המתנועעת תמיד.

כתיבה: דניאל שרשבסקי

*בשיתוף עם 929 - מיזם ישראלי תרבותי בראשות הרב בני לאו וגל גבאי, המנגיש את התנ"ך בשיח פתוחwww.929.org.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר