פרשת מצורע: החופש האמיתי הוא לדבר טוב

בין חומרי הטהרה של המיטהר מצרעתו, הוא מביא שתי ציפורים חיות טהורות. ציפור אחת נשחטת אל כלי חרס והאחרת נשלחת לחופשי על פני השדה.

התלמוד מספר: "אמר רבי שמעון בן יוחאי: אילו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתנה התורה לישראל, הייתי תובע לפני הקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות, אחד שיקרא בו בתורה תמיד, ואחד שיעשה בו כל צרכו. חזר ואמר: ומה אם פה אחד אין העולם יכול להתקיים מפני לשון הרע ורכילות שנאמרים בו, אילו היו שני פיות על אחת כמה וכמה שהיו מרבים בלשון הרע" (ירושלמי ברכות פרק א).

חופש הדיבור, שהוא בדרך כלל מעלה אצל האדם, יכול להפוך למאסר קשה. הפה יכול להיהפך לבית כלא, והלשון לשלשלאות מכבידות.

המיטהר מן הצרעת מביא שתי ציפורים מצייצות לטהרתו, כרמז לשתי אפשרויות הציוץ שיש לפה שלנו. את הציפור המסמלת את הלשון הרעה שוחטים בפניו, הלשון הזו וסוג השיח הזה מחויבים ביטול מכל וכל. ואת הציפור המסמלת את הדיבורים הטובים והחיוביים משלחים לחופש, כי זהו החופש האמיתי, לראות ולדבר טוב.

*הרב דוד מנחם הוא פייטן, מוזיקאי, סופר ורב קהילת היכל אוריאל במבשרת ציון

איור: מיכל בן חמו

אוצר, מילים

"אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת".הפסוקים קובעים שעל המצורע שבא להיטהר להביא שלושה כבשים לקרבן, אך "אם דל הוא ואין ידו משגת" הוא מביא רק אחד. בדומה לביטוי "קצרה ידו", היד כאן אינה מצליחה להשיג את שנדרש, היא לא מצליחה להביא לבעליה את הסכום הנדרש.

במאמר "הקליע והיד המנחה", מאמר שכתב מנחם בגין בשנת 1960, בעניין מרוץ החימוש בין המעצמות, מופיע משפט הפתיחה היפה שלפניכם:

"חוזרות ונשנות הקריאות לפרוק נשק, כללי ומוחלט. אולי כדאי שתושמענה. כל חזון, או חלום, גדול דומה לכוכב מדריך. אף אם אין ידו של אדם משגת להגיע אליו, הוא מאיר לו את הדרך".

גם כאן היד אינה משגת, גם כאן היד קצרה, אך היד הזו לא מבקשת פרנסה אלא מבקשת חזון, לו היתה היד הזו משגת, היתה מגיעה עד לכוכבים. √

*כתיבה: דניאל שרשבסקי