בתום שלושה נאומים אנחנו מוצאים את בלעם מובס. שוב הוא נעמד לקלל ויוצא מברך. דווקא התבוסה מעמידה אותו מחדש על רגליו. הוא כבר לא חש כל צורך לרצות את בלק ולתרץ את מעשיו, הוא "שרוף" מבחינת בלק. כעת, משוחרר מכל עול, הוא נושא נבואות על אחרית הימים. הוא לא נראה כמי שאלוהים כפאו לדבר, הוא נושא דבריו ברמה. בנבואתו על ישראל הוא מתאר את אחרית הימים: "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (כד, כז).
בלעם מתאר את היום שבו יקום שבט ישראל ו"מחץ" את מואב. הוא פותח בביטוי "דרך כוכב מיעקב". בתיאור הניצחון לא מופיע שחקן חשוב - אלוהים. הוא קיים ברקע, אך בלעם רואה ניצחון של כוח אנושי גדול, ברוטלי. דמות כזו, גואל אנושי, זיהה ר' עקיבא בדמות בר־כוכבא: תני ר' שמעון בר־יוחאי: רבי עקיבה היה דורש: דרך כוכב מיעקב - דרך כוזבא מיעקב. רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבא הוה אמר דין הוא מלכא משיחא! (=ר' עקיבא, כאשר היה רואה את בר כוזבא היה אומר זה הוא מלך המשיח). אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא: עקיבה! יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבא (תלמוד ירושלמי פ"ד, ה"ה). ר' עקיבא מתבונן במצביא הגדול, המנהיג הנועז שהעז לצאת כנגד האימפריה הרומית והוא חש שנבואת בלעם מתגשמת. הנה קם אדם שכאשר היה יוצא לקרב היה אומר כלפי אלוהים (כך בהמשך הסוגיה המצוטטת): "לא תסעוד ולא תכסוף" (אל תעזור ואל תפריע) - ר' עקיבא מרגיש שהנה נדרך הכוכב, הנה קם המשיח.
איור: אורי פנחסי
ר' יוחנן בן תורתא מביט בר' עקיבא הנפעם מהגבורה, משרירי בר־כוכבא ומחזיר אותו אל קרקע המציאות היהודית, זו שיראה מהכוח ורואה בו תחילת חורבן - "עקיבה! יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבא".
עלו עשבים בלחייו של ר' עקיבא. ולאחר דורות, בארץ ישראל עומד לו העם היהודי, השלטון בידיו והוא עודנו מתחבט ומתלבט כיצד נוהג יהודי כשהוא מגלה שצמחו לו שרירים.
*דניאל שרשבסקי, מלמד מקרא ומדרש במסגרות שונות, חבר מערכת 929
אוצר, מילים
"ויפתח ה' את פי האתון". בלעם רוכב על אתונו, ולאחר שהוא מכה אותה שלוש פעמים, האחרונה פותחת את פיה ומתלוננת. הרגע הקומי הזה נכנס לשפה העברית וכשמבקשים ללעוג לדבריו של מישהו אומרים עליו "ויפתח ה' את פי האתון". האתון שלנו שהיתה אינטליגנטית במיוחד, בטח היתה נעלבת. את הבדיחה על חשבון האתון (ועל חשבון הסטודנטים), המשיך פרופ' ישעיהו ליבוביץ כשהציע את השם לעיתון הסטודנטים הוותיק בישראל - "פי האתון". √
כתיבה: דניאל שרשבסקי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו