"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
פרשת מסעי: וייסעו ויחנו

פרשת מסעי: וייסעו ויחנו

מרלין וניג
, עודכן

פרק ל"ג בספר במדבר הוא יומן מסע. כשאנחנו חושבים על "יומן מסע" אנחנו מתמקדים בעיקר בתנועה - לאן הגענו ולאן נלך, כמה הספקנו וכמה נותר. המבט לוקח לאופק. אבל אחד הדברים המעניינים בפרק הנוכחי הוא שבמהלך המסע מפורטים גם מקומות החניה.

מעניין ששמות המקומות מקבילים למצבים רגשיים ("ויחנו בחרדה / במרה / במתיקות", למשל). מקומות החניה, מתברר, חשובים לא פחות - אם לא יותר - מהדרך. הם אלו שמסכמים תחנה, וגורמים לנו להסתובב ולראות את קו האופק המתמתח לאורך העבר, ההולך ומתרחק. כשנגיע למקום היעד, העבר ייהפך לאופק החדש אבל לא נוכל לחזור על המסע לאחור, נוכל רק להיזכר ולהתגעגע.

התורה מצווה אותנו לזכור את הדרך. איך? דווקא במסע ודווקא בחניה. כשאנחנו בפרספקטיבה של הזמן שכבר עבר, וזה שעוד נותר. גם החיים הם מסע, ואולי לכן הפרק גרם לי לחשוב על מצבי החניה בחיים - מצבי הביניים האלה, שבהם אנחנו מסיימים יעד ועוברים ליעד הבא.

נגמרת שנה, ושנה חדשה מבליחה. החיים מייצרים לנו את התחושה החזקה שנולדנו במחלקת יולדות, הלכנו לעשות טיול וניפגש אחרי 120 במחלקה אחרת לגמרי, בתחנה האחרונה.

*מרלין וניג היא חוקרת ומבקרת קולנוע

איור: מיכל בן חמו

אוצר, מילים

עיר מקלט- "עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה" (במדבר לה, יג). ערי המקלט נועדו להגנה על רוצחים בשגגה מפני גואל הדם. מחוץ לעיר הרוצח אינו זוכה להגנה של החוק.

בעוד במקרא עיר המקלט נועדה להיות עיר בחסות המדינה שקיומה נועד למנוע את נטילת החוק לידיים, כיום המושג התהפך. כיום השימוש בצירוף "עיר מקלט" הוא בעיקר במסגרת ביקורת כלפי אוזלת ידו של החוק המאפשר את קיומם של מקומות שבהם הפשע משגשג באין מפריע. כך יכול הח"כ להכריז: "לא ניתן ששטחי הרשות ייהפכו עיר מקלט למחבלים".

אהוד בנאי בשיר "עיר מקלט" מהדהד את החוויה של עיר המקלט המקראית, אך כאן הנמלט אינו רוצח בשגגה, אלא מישהו שחש צורך נפשי עמוק לברוח ולמצוא מפלט, ועיר המקלט היא לא עיר אלא איזו "אַתְּ" שבזרועותיה יוכל להתנחם.

הסופר אליעזר שטיינמן, באחד ממכתביו, מתאר את העיר אודסה שבאוקראינה: "אודסה, העיר ההומיה, המלאה חכמים ואנשי מעשה, היא גם עיר מקלט לבעלי חלומות ולנשמות תועות ומחפשות, לכל בחור וטוב בעירו או בכפרו..."

כך העיר המקראית שהחלה את דרכה כמקלט לרוצחים בשגגה ממשיכה וקולטת אליה דרך השפה עוד ועוד נמלטים ומבקשי דרך ומפלט.

כתיבה: דניאל שרשבסקי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...