בכל ערב אני מקבלת מהעורכת שלי בתוכנית הבוקר את הדברים שהישראלים הכי חיפשו בגוגל. אני לומדת אותם לעומק ומכינה פינה שנקראת "טרנדס" - כלומר מה טרנדי, מה הכי עניין אותנו היום באופן עובדתי. זו פינה קבועה אצלנו, מירי מיכאלי הגישה אותה נפלא, וכשיצאה לחופשת לידה נפלה בחלקי הזכות למלא את מקומה.
אבל לא שיערתי לעצמי כמה רבה תהיה הזכות הזו בבוקר יום חמישי השבוע. וכמה קשה.
בראש רשימת החיפושים הופיעה הידיעה הבאה: "טעות מביכה - בהזמנה לאזכרת בן גוריון פורסמה תמונת לוי אשכול - במשרד התרבות כנראה לא עברו יחידה אחת בהיסטוריה".
לא יכול להיות, מלמלתי לעצמי, אני יודעת איך זה עובד, שירתתי במשרד הזה, עוברים על הזמנות כאלה אלף עיניים, מתייחסים אליהם ביראת קודש, אני חייבת לברר איך זה קרה.
אז ביררתי - וזה פשוט לא קרה.
ההזמנה של משרד התרבות לטקס הממלכתי יצאה כבר לפני כמה שבועות למוזמנים, עם תמונתו של בן-גוריון כמובן. היא עברה את אישור המוסדות המנציחים, בית הנשיא ומשרד ראש הממשלה. הזמנה מכובדת ויפה.
וכשהטקס התחיל, חברה חיצונית שנשכרה להעביר אותו בשידור לייב בפייסבוק הגדילה ראש וצרפה את השקופית המביכה. ללא ידיעת המשרד, ללא אישור וללא הסכמה. בשקופית המכוערת והאינפנטילית הזאת הופיעה תמונתו של לוי אשכול. היא עשויה בצורה כל כך חובבנית, שברור שלא יצר את זה משרד ממשלתי.
השקופית שעשתה את הסערה
אבל התקשורת שיקרה לכם, לכולכם, כמקהלה. כל הידיעות מאותו ערב העבירו מסר ברור - משרד של בורים, עם קריצה לשרה. כתבי התרבות חגגו כמו שנשרים חוגגים על פגר, הם כל כך אוהבים להוציא אותה טיפשה.
הפעם אעמיד אותם על טעותם חשבתי, חבורת עילאים ומתנשאים. נזכרתי בכותרות המעוותות והמתסכלות שהתמודדתי איתן כדוברת שלה - וחטפתי עצבים. נשבעתי אז שעוד אשב יום אחד באולפן ואשנה מבפנים, והנה הגיע הזמן, אחרי שלוש וחצי שנים.
בבוקר (אם 4 נחשב בוקר), קפצתי מהמיטה בשניה שהשעון המעורר צייץ. הוא בעצמו הופתע, כאילו אמר "מה, אין איזה 'נודניק'? תני עוד רבע שעה.." אבל קמתי בחדוות עשייה, בתחושת שליחות, בכיפאק היי, אני במשימה!
הגיע הרגע, הפינה נפתחה והנאום שהכנתי מראש מתגלגל לי על הלשון נפלא - אני משכנעת, אני מעולה!
ואז דץ. אני מאוד אוהבת אותו, הוא איש חם וטוב לב, אבל הוא הזכיר לי שאם אנשים בטוחים שיש לך אחות - חבל לך על הזמן. לא הייתי משכנעת אותו גם אם הייתי דופקת את הראש בשולחן (מה שכמעט קרה), כי הוא קרא דברים אחרים. האירוניה במיטבה.
בדיוק כשהרגשתי שאני יוצאת מדעתי מרוב תסכול, נסלי עצרה את הויכוח בטענה שהקדשנו די והותר זמן לתמונה של הזמנה בטקס ממלכתי. חנקתי את הדמעות ועברתי ל"טרנד" השני.
בטח אין לה מושג שהאייטם הקטן שהיא "דפדפה" היה הייעוד שלי.
בקרוב: סרט על אדם נוימןכואב לקרוא: פרס הסקס הגרוערשמית: כוכבי הרשת מאוהביםכל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו