החלת הריבונות: לבצע, לא לגמגם

הרעיון להחיל את הריבונות בשלבים ולבצע אותה בכמה "פעימות", בפריסה של חודשים אחדים, הוא רעיון גרוע. גרוע עד כדי כך, שהוא עלול לסכן את עצם השלמת מהלך הריבונות כולו - משמע החלת החוק, המשפט והמינהל הישראלי על 30 אחוזים משטחי יהודה ושומרון.

מי שבוחר ב"פעימות", צריך להביא בחשבון שגם הפלשתינים וערביי ישראל ומדינות המפרץ, וירדן, וחמאס־עזה, וחיזבאללה, יחד עם שאר מדינות ערב והאיחוד האירופי ויתר מתנגדי המהלך ההיסטורי הזה - יגיבו אף הם ב"פעימות". משמעות הדבר היא כאוס ובלבול: במקום להיערך ולהכיל גל אחד של גינויים, התפרעויות, טרור ולחץ מסוגים שונים, ישראל למעשה מזמינה על עצמה גלים רבים כאלה. "הגלים" יתרחשו בכל פעם מחדש, כאילו מדובר ב"פעימה" הראשונה וב"סיפוח" הראשון ולא יתאימו עצמם בכל סיבוב להיקף היחסי של אותה פעימה. בתרחישים מסוימים, הגלים אף עלולים לגבוה מפעימה לפעימה.

אין כמובן כל היגיון - לא ביטחוני ולא מדיני - ליצור במו ידינו תוהו ובוהו שכזה. עדיף ללכת על מהלך גדול אחד, להיערך לתרחישים השונים כפי שצריך, תוך ידיעה ברורה שלריבונות יש מחיר, שאותו יש לספוג, להכיל ואף להגיב עליו - אבל פעם אחת בלבד. צריך גם להביא בחשבון, שעצם האיום בגל תגובות עוין ואלים אחרי כל פעימה, עלול להרתיע את מקבלי ההחלטות מביצוע הפעימות הבאות, ואף להזמין עליהם לחץ מצד גורמי הביטחון שמתנגדים למהלך, שלא להמשיך במהלך הריבונות, לחץ שאין ביטחון שהם יעמדו בו.

כדי לדמיין את שעלול להתרחש, נסו לצייר לעצמכם את המהלכים הגדולים של החלת החוק, המינהל והשיפוט הישראלי על מזרח ירושלים (ב־1967) ועל הגולן (ב־1981) מתרחשים בפעימות: תחילה העיר העתיקה, ואחר כך האגן הקדוש שסובב אותה, ומאוחר יותר אזור הר הצופים והר הזיתים, ורק אחר כך הכפרים המרוחקים יותר. ספק אם המהלך היה מושלם אי פעם, וכך גם בגולן.

עוד בנושא

"בישראל ובארה"ב נחושים: ריבונות - עד ספטמבר"

כל מה שרציתם לדעת על החלת הריבונות

ההיסטוריה היהודית לא תסלח למי שיסכל את החלת הריבונות | דעה

טעם נוסף, פנימי, שהופך את אופציית הפעימות לגרועה באופן מיוחד, טמון בסכנה שהפעימות ישרטטו בפועל מחדש את הקו שהבדיל שנים כה רבות בין מדיניות הימין למדיניות השמאל. השמאל סימן את גושי ההתיישבות בלבד, שסמוכים ל"קו הירוק", כאזורים ש"יסופחו" בהסדר קבע למדינת ישראל. הימין, לעומת זאת, הבטיח ומבטיח עד היום, ששום יישוב ומתיישב לא ייעקר.

הפעימה הראשונה שתחיל ריבונות על גושי התיישבות שבקונצנזוס, כמו גוש עציון ומעלה אדומים, תותיר להמשך או לסוף הדרך את הפעימות המסובכות יותר, שאין כל ביטחון שישראל תצליח להגיע אליהן בשלום. הרעיון לצרף יישוב דגל מעומק השטח, למשל בית אל, לסיפוח ה''גושים" - בבחינת הצהרת כוונות לעתיד - אינו רציני. הוא עלול להתברר כלא יותר ממהלך סמלי, שאינו מבטיח המשך דומה לשאר יישובי עומק השטח.

את הריבונות צריך אפוא להחיל בפעם אחת, על כל 30 האחוזים. זה נכון יותר לא רק לישראל, אלא גם לאמריקנים, ואפילו למדינות ערב המתונות ולפלשתינים, שכל פעימה עלולה להקים עליהם מבפנים אופוזיציות אסלאמיות קיצוניות שינסו לערער את משטריהם. מי שסבור שמדובר בהזדמנות היסטורית פנטסטית של פעם בדור, ובחלון הזדמנויות צר, חייב לאחוז את השור הזה בשתי קרניו, מוקדם ככל שרק ניתן, ולבצע! גמגום - ופעימות יתפרשו כגמגום - יעמידו בסימן שאלה את עצם השלמת המהלך.