"אנרגיות נהדרות בבלפור", צייצה אמש (שבת) אריאנה מלמד, פובליציסטית ואחת מאושיות המחאה מול בית ראש הממשלה וחשפה את הבלוף כולו בשלוש מילים: לא הלם, לא זעזוע ולא זעם על ה"עציר הפוליטי הראשון", כפי שמסגר זאת בדמגוגיה אהוד ברק. "אנרגיות טובות", כלומר שמחה על מופע, או אולי הפקה, שסופסוף מתחילים קצת להתרומם.
עומד לו האזרח הפשוט מול מחאת קץ הדמוקרטיה המתחדשת ושואל את עצמו: מה בעצם הם רוצים מחיינו? שהרי היו שלוש מערכות בחירות, הוקמה ממשלת אחדות רחבה שלפי כל הסקרים זוכה לתמיכה של רוב מובהק בציבור וגם בג"ץ פסק פה אחד שנתניהו יכול להרכיב ממשלה - בדיוק כפי שקובע החוק. ואם זה לא מספיק, אז גם משפטו של ראש הממשלה נפתח למרות כל נבואות הזעם.
מאות פעמים בשנים האחרונות ליווה השמאל למנוחת עולמים את הדמוקרטיה הישראלית בהספדים ובקינות אפוקליפטיות, אך הדמוקרטיה שלנו בשלה והיא מסרבת להישמע להוראות הבמאי המכריז שוב ושוב על מותה בטרם עת. בסוף השבוע התבשרנו כי הדמוקרטיה שרדה ממש עד סמוך לכניסת השבת, אך בעקבות מעצרו של תא"ל (במיל') אמיר השכל היא נלחמת כעת שוב על חייה - שכן מן המפורסמות היא שבדמוקרטיה חסימת כבישים מרכזיים אסורה לאזרחים פשוטים אך מותרת בתכלית לטייסים במילואים.
אם יש מסקנה מתבקשת שאפשר להסיק מכך שהדמוקרטיה שלנו שורדת אינספור הכרזות על מותה הרי הוא זה: אין מדובר בזעקות שבר או בחשש אותנטי לקץ הדמוקרטיה כי אם בקמפיין מתוזמר, מתוסרט ומלאכותי. מישהו התקנא כנראה במראות המחאה האלימה מאמריקה ומנסה להזרים מעט אנרגיה מהפכנית בשמאל הישראלי המנומנם.
אבל גם אם השמאל הישראלי שבע ובורגני מכדי להפיל את פסלי אבות האומה, וגם אם הציבור לא יגלה מינימום אהדה לתופעות של ביזה ואלימות מסוג אלו המתחוללים בניו יורק ובשיקגו, לשמאל הישראלי יש דרכים משלו ללחוץ על הכפתורים הנכונים כדי להשתלט על סדר היום התקשורתי ומשם לנסות ולערער גם את היציבות הפוליטית.
עוד בנושא:
• "לא תהיה סובלנות לחסימות כבישים"
• תא"ל במיל' עוכב בהפגנה ליד מעון רה"מ
• אראל סג"ל על הנורמות המוסריות המתחלפות של השמאל
סרטון מעצרו של השכל חרך את הטוויטר ובתוך דקות פמפמו אנשי תקשורת את הסאונד-בייטס הנכונים שהעלו למגרש את החבר'ה הטובים מהממסד הביטחוניסטי - מאבי בניהו ועד רון חולדאי. "אחד משלנו נעצר". העובדה שבניגוד למעצרים הברוטליים של שפי פז ומפגיני ימין, השכל נעצר בעודו צועד בניחותא לניידת, לא הקהתה בכהוא זה את ההיסטריה משמאל.
אם אכן תצליח מחאת הדגלים השחורים להתלקח זה יקרה בעיקר בזכות היכולת של קבוצות אלו לכפות סדר יום ולמסגר את התסכול הפרטיקולרי והבועתי שלהם - כחוויית זעם כלל ישראלית. ואכן, שר הביטחון בני גנץ מיהר אמש לצייץ על קריסת הדמוקרטיה, וחשף שוב כיצד מצליח השמאל הרדיקלי לסגור מעגל כמעט מיידי עם הזרם המרכזי של השמאל. המחאה אולי מלאכותית אך בתנאים הנכונים היא עלולה, איכשהו, לערער את היציבות הפוליטית שהושגה בקושי לאחר שלוש מערכות בחירות.