נתניהו לא ייהנה מ"פירות העץ המורעל"

לא ייעלם כבמטה קסם. חלק מאוהדיו המושבעים של בנימין נתניהו התאכזבו מאוד ממה שנחשף בשנים האחרונות בכל הנוגע להתנהגותו. מדובר בעיקר בפרשת המתנות, דווקא משום שהיא המובנת ביותר ואינה מוכחשת, ואפילו אם לא תביא למסקנות פליליות - היא מאפילה על דמותו הציבורית. רבים אחרים מקרב תומכיו, מדחיקים. הוא אמר להם מעל הבמה כי "אין כלום", ונתן להם להשלים, כמו בשירה בציבור, "כי לא היה כלום".

הם אינם רוצים להאמין שמושא הערצתם מתנהל כך, והעדיפו להאמין כי כל האנשים בתפקידים הבכירים ביותר במערכת אכיפת החוק - שהוא עצמו מינה - הם בעצם מי שנשלחו על ידי מערכת קונספירטיבית כדי לדחוק אותו אל מחוץ לשלטון. הם נשמו לרווחה כאשר עשה, כנראה, את טעות חייו, והתנגד - ממש כמו משה קצב - לעסקת טיעון, והם רוצים להאמין כי האפשרות שראיות מסוימות הושגו, כנראה, באופן בלתי חוקי, תביא לביטול משפטו כבמטה קסם.

אבל תיקי נתניהו עמוסי ראיות, וגם אם יתברר שהיו חוקרים שהתנהלו באופן בלתי ראוי והשתמשו בכלים שבהם אסור היה להם להשתמש - אין סיכוי של ממש שכל ההאשמות יבוטלו. סיבה אחת לכך היא שהתיקים אינם עומדים על הראיות האלו דווקא, והסיבה השנייה היא שבישראל יש הפרדה משפטית בין הדרך שבה מושגות הראיות לבין השימוש בהן.

בארה"ב אכן קיים כלל "פירות העץ המורעל", ולפיו ראיה שהושגה באופן בלתי חוקי אינה קבילה. ברוב הדמוקרטיות בעולם מפרידים בין הענשת המשתמש בראיות כאלה, לבין קבילותן. ממש כפי שקיים היגיון משפטי בכך שבעוד נותן השוחד נמצא אשם, מקבל השוחד עשוי לצאת זכאי. אם יש לנתניהו ידידים, מוטב שייעצו לו לקבל עסקת טיעון הוגנת, ולא לבנות, עם מעריציו, על אופציות דמיוניות.

שוב, אפרטהייד? יש בישראל כיבוש מתמשך כבר 55 שנה ועליו להסתיים, לא רק משום שזכותם של הפלשתינים להגדרה עצמית כמונו, אלא משום שאנו נמצאים על סף מצב בלתי מתקבל על הדעת של מיעוט יהודי השולט ברוב פלשתיני. מי שהתייסר בקריאת 280 עמודי דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל, המגדיר את המשטר הישראלי כמשטר אפרטהייד, גם אם הוא נעזר בהגדרות מן הדין הבינלאומי המרחיבות את ההתייחסות למשטר זה, אינו יכול להשתכנע שישראל מבוססת על אפרטהייד. מצד שני, ה"תגמול" בהגדרת "אמנסטי אינטרנשיונל" כארגון אנטישמי, אינו יכול להוות תחליף לתשובות ענייניות.

הדו"ח מכעיס לא רק משום שיש בו אי דיוקים, ומשום שהוא מציג מצב שבו אי השוויון נוצר, לכאורה, ממדיניות מחושבת של כל ממשלות ישראל, אלא משום הקביעה שהאפרטהייד כבר כאן. והוא לא. מי שטוען כי זו קביעה נכונה, אומר בעצם כי אין מה לעשות, חוץ מאשר לקרוא לעולם קריאות נבובות להטיל על ישראל סנקציות, בידיעה שזה לא יקרה.

מי שמכיר את ישראל יכול לכעוס, כמוני, על תופעות קשות המתרחשות בה, ואחת מהן היא "חוק הלאום" הפוגע בשוויון, וביטולו - או, לפחות, תיקונו - הכרחיים. אבל יש להבין כי זה איננו משטר האוסר על אנשים ממוצא שונה לחיות יחדיו, וזה בדיוק היה לוז המשטר הגזעני שהתקיים בדרום אפריקה.

כל מדדי הדמוקרטיה מסווגים את ישראל כדמוקרטית, גם אם בחלק מן המדדים הבינלאומיים היא מוגדרת כדמוקרטיה פגומה (Flawed (democracy, לצד ארה"ב. מדינת אפרטהייד אינה יכולה להיות דמוקרטית וגם לא דמוקרטית למחצה. חוקרי אמנסטי ביקשו להרים דגל אדום, אבל הבעירו אש, והשריפה החלישה את טיעוניהם, משום חוסר האבחנה בין המצב בישראל הריבונית למצב בשטחים, ומשום החד־צדדיות שנקטו.