ההכרעה הפעם: בין הריבון לבין הפקיד

השאלה היא לא אם יהיו בחירות רביעיות בעוד 90 או 180 יום. הסוגיה הזו כבר הוכרעה. בחירות או חלוקת קלפים מחדש חייבות להתרחש בחצי השנה הקרובה.

לידתה של הממשלה הפריטטית בחטא הגירוש של לפיד וליברמן את גנץ מגן החלומות של ראשות הממשלה, ואקדח האיומים שלה היה חקיקת חוקים אישיים נגד נתניהו, וסוד קיומה היה ונשאר נצור בכספות צלאח א־דין. ממשלה זו הפכה להיות ממשלת המלחמות.

מאבק עז ניטש בין ממשלת נתניהו לבין ממשלת אשכנזי־ניסנקורן־מנדלבליט. גם אם יגיעו השותפים כחול לבן והליכוד להסכמה על נצירת אש ועל דחיית הסוגיות שעל הפרק, הרי זרעי הפירוק כבר הפכו לנבטים ואפילו צמחו והיו לשתילים. צורך השעה העולה מכך הוא קבלת הכרעה.

המאבק הופך גלוי - בין שלטון הפקידים שהשתלט על ישראל לבין השלטון הנהוג במדינות ריבוניות דמוקרטיות: שלטון העם באמצעות נציגיו ונבחריו. ומרגע שממשלה אינה מושלת - אין לה זכות קיום. המציאות הנוכחית היא שממשלת המלחמות הפריטטית אינה מושלת.

המונופולים של אגף התקציבים של נציבות שירות המדינה של הפרקליטות נשארו על מכונם, ואף הועצמו על ידי ממשלת הפקידים של כחול לבן. גם שרי הליכוד, בנוחם על כיסאות עור הצבי וכטוב ליבם במיזוג האוויר של משרדיהם, שכחו את הצורך ברפורמות שבעטיין הם נבחרו.

הפוליטיקה הישראלית תשתנה בבחירות הבאות, והתקווה היא שהיא תחזור להיות מה שהיא: מערכת של קואליציות מפלגתית גמישה, המונעת מחיבור של כוחות והמבטאת את רצון העם.

עוד בנושא:

סקר: רוב לגוש הימין, כחול לבן מתרסקת

רון חולדאי שוקל ריצה לכנסת: "הכל נמצא על הפרק"

בניסיון למנוע את פיזור הכנסת: ריבלין שוחח עם ראשי הקואליציה

לכן הבחירות הן צורך השעה, ונדרשות ואף חשובות. גם אם יוקם גוש "רק לא נתניהו", הוא יורכב משברי מפלגות שהשנאה היא הדבק ביניהן. משנאה, כבר למדנו, לא מרכיבים ממשלה, ובעיקר לא מושלים. גם לא באמצעות בריתות כמו זו שנרקמה בין נוקדים לרמת אביב, שכל כולה בנויה על שנאה ולא על אידיאולוגיה. וזו רק דוגמה.

לישראל נדרשת מערכת של מפלגות ומנהיגים עם אידיאולוגיה, והדגש יושם על ההבדל שבין מנהיגים שמבטאים את רצון העם לבין אלה שמשרתים מסיבות שונות את הפקידות, ושהופכים לריבון הארץ בשם פסיקות משפטיות ונטילת סמכויות ללא עיגון משפטי או חוקי ראוי.

האם נראה את מפלגת צלאח א־דין מתמודדת? אני מאמין שכן. הקלפים נחשפו והמהלכים הבאים ייפרסו על השולחן מול עינינו. המשמעות היא שבבחירות הבאות תצטרך ישראל להכריע בין הריבון לבין הפקיד.