פרשת תרומה: רק אם נבער את השחיתות, נוכל לטעון שאנו מדינה יהודית

בשבוע שעבר ארגון השקיפות העולמי העניק לישראל את הציון הגרוע ביותר שלה אי פעם במדד השחיתות, ודירג אותנו במקום ה־29 מתוך 37 מדינות ה־OECD .בחודש האחרון, שני רבנים שהיו חברי כנסת וכיהנו כשרים לשעבר, חתמו על עסקאות טיעון והתפטרו מהכנסת. כמו כן, שניים מבין ששת הרבנים הראשיים האחרונים הואשמו או הורשעו בשוחד, ואף במעשים גרועים מכך. אין ספק שמשהו פה חייב להשתנות.

פרשת השבוע מציגה עמדה חשובה בנוגע לשחיתות. לאחר מתן תורה, אלוקים מצווה על משה להתחיל לבנות את המקום שבו הוא ישכון: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". פרשת בניית המשכן מתמקדת לא רק בבנייתו, אלא גם באדריכל שלו. באופן מפתיע, לא נאמר למשה לבנות את המשכן בעצמו, אלא במקום זאת נאמר לו שעליו להביא לתפקיד האדריכל הראשי את בצלאל בן אורי, על מנת שינהל את מבצע הבנייה.

שמו של האדריכל הראשי מזכיר לנו שהפרויקט של בניית המשכן דומה לבריאת העולם. שמו של האדריכל, בצלאל, מהדהד לנו את ספר בראשית, שבו האנושות נוצרת "בצלם אלוקים", וגם השם "אורי" מתכתב עם המילים "ויהי אור".

לא רק שמו של בצלאל מקשר את הפרשה שלנו אל בריאת העולם. ה' אומר למשה שהוא יעניק לאדריכל המשכן השראה: "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" - בדיוק אותו ביטוי שמופיע בספר בראשית: "רוח אלוקים" נמצא במרכז הסדר הקוסמולוגי, ועץ "הדעת" הוא אשר מעניק לאדם את היכולת לקבל החלטות. בספר בראשית, אלוקים בורא את העולם משמיים, ואילו בפרשה שלנו, האנושות מביאה את אלוקים למטה, אל הארץ. איך כל זה מתקשר לנושא השחיתות?

אותם ביטויים שמופיעים בבריאת העולם וביצירת המשכן מופיעים בסיפור תנ"כי אחר, ובמקרה זה בצורה מפורשת בהקשר של ממשל - הסיפור של שר האוצר הראשון, או אם תרצו - שר הפנים העברי הראשון. בספר בראשית, לאחר שיוסף משתחרר מבית הסוהר ופותר את חלומותיו של פרעה, פרעה אומר ליועציו: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו?". נוסף על כך, הוא מוסיף ואומר: "אין נבון וחכם כמוך". בדיוק אותם ביטויים המשמשים להבאת אלוקים אל העולם, משמשים ליצירת ממשל טוב: חוכמה, בינה ורוח אלוקים.

לפוליטיקאים דתיים, או לצורך העניין, לכל אחד שמאמין שהוא עומד לשירות המדינה, קל להתעלם מאותם חוקים "אזרחיים" שהם מחויבים לשמור. התורה טוענת שהן שלטון החוק והן המפעל הדתי מונְחים על ידי אותם עקרונות. איננו יכולים להפריד את השליחות היהודית שלנו מהשליחות של ממשל טוב.

לאחרונה נשמעים קולות רבים של אנשים המודאגים מהתפוררות אופייה היהודי של מדינת ישראל, ודבר זה מדאיג גם אותי. אני חש תסכול מהיעדר המחויבות ללמוד טקסטים יהודיים, לשמור על קדושת השבת או לשמור על ערכי המשפחה. אך לצד הנטישה הזאת של המסורת היהודית, עלינו גם לחוש כעס על נטישת החובות האחרות - על השחיתות בקרב המנהיגים היהודים שלנו, בייחוד על אלה שמתיימרים להיות דתיים וללכת על פי חוקי התורה. כל עוד לא נבער את השחיתות, לא נוכל לטעון בצדק שאנו מדינה יהודית.

המנהיגות היהודית צריכה להיות מונחית על ידי תחושה של חוכמה ודעת, ולהיות מלאה ברוח אלוקים. זהו האופן שבו אנו מעניקים משמעות לחיים שלנו ולעולם כולו.

הכותב הוא מייסד עמותת עתים